מחרימי הרגשות – פרק תשע

~כתבתי את זה בטיוטה, וששלחתי זה משום מה נעלם, אז אני מעלה מחדש. תהנו~

נכנסתי לבית הספר בצעדים איטיים.
היום היה צפוי להיות יום מזעזע מכיוון שידעתי שיהיו שיעורים משעממים היום.
איך שנכנסתי פנימה, ראיתי את חבורת המקובלים יושבים על הדשא מול איזה עיתון או משהו, שאחד מהם דאג כל הזמן להסתיר מהמורים, אז ניחשתי שזה משהו לא חוקי או סתם לא חינוכי.
מהצד השני היו הרבה בנות עם שפתיים מוגדלות להפליא, ושיער חלק שהוחלק במחליק שיער.
הייתה שם גם קבוצה של עוד ילדים שהחזיקו הרבה ספרי קומיקס, ופרנק היה ביניהם.
דאגתי שלא ליצור קשר עין ארור והמשכתי פנימה.
המסדרון היה נקי ומצוחצח, לאור העובדה שהיה בוקר, ואף ילד עדיין לא הספיק ללכלך אותו.
ראיתי את ליילה מסתובבת עם קבוצת בנות.
הבנות צחקקו כל כמה שניות.

לצערי הרגשתי לא קשור לחלוטין לאף קבוצה. הקבוצה היחידה שרוצה אותי היא הקבוצה שאני לא רוצה להגיע אליה. זה לא שאני לא מוכן להיות חנון בית הספר, זה פשוט לא עונה על המשימה שנשלחתי בשבילה, וגם, אני לא כל כך מתחבר לספרי קומיקס.
נזכרתי בכך שבמגרש הספורט של בית הספר יש מתקן לעליות מתח, אז פשוט הלכתי לשם במטרה להתאמן קצת כמו פעם.
כאשר הגעתי לשם, היה שם רק ילד אחד בודד עם חולצה בצבע לבן עם הדפס משונה, ופסים שחורים באיזור הכתפיים ומכנסיים שחורים קצרים.
הוא עשה גלגול שלם על המתקן, ואז המשיך לעלות ולרדת.
"היי" אמרתי לו בהססנות.
הוא לא ענה עד שהוא לא סיים את התרגיל ואז ירד מהמתקן.
"היי." הוא ענה.
היה לו שיער קצר בצבע כהה, עיניים תואמות, וצלקת מטרידה לאורך המצח שלו באלכסון כלפי מטה.
"אני אלדר." אמרתי לו.
"ג'ק." הוא אמר.
ג'ק טיפס על המתקן שוב, והפעם עשה כמה סיבובים רצופים על המתקן.
"אתה ממש מעולה בזה." אמרתי בניסיון לשבור את הקרח.
"שנים של תרגול." הוא אמר. "אבל גם אתה יכול לעשות את זה."
"איך?" שאלתי.
הוא ירד מהמתקן.
"תפוס חזק עם הידיים את הברזל." הוא אמר לי. "ותנסה להרים את עצמך."
"ככה?" שאלתי.
תפסתי בכוח את המוט, ועליתי למעלה.
"יפה." הוא אמר בהתפעלות. "תשען קדימה."
נשענתי קדימה ולרגע הייתי בטוח שעוד שנייה אני מתרסק והופך לפיתה, אבל המשכתי להחזיק חזק, עד שחזרתי למצב המקורי, ועזבתי את המוט.
ג'ק מחא לי כפיים.
"וואו, סופסוף יש כאן משהו שמבין משהו במתח." הוא אמר. "או, יש לי עוד רעיון!"

ג'ק לימד אותי עוד תרגילים על המתח, בזמן שאני ניסיתי לעשות את כולם. בסופו של דבר, עשיתי כפיפות בטן כאשר הרגליים שלי כרוכות סביב המוט, ככה שזה הרבה יותר קשה.
"איך לעזאזל אתה עושה את זה?!" הוא שאל בקנאה. "כפיפות בטן לא הולכות לי טוב אפילו על האדמה."
"גם זה שנים של תרגול." אמרתי. "איך אתה עושה את הסיבוב הזה סביב המוט הימני?"
…
הצלצול קטע לבסוף את כל מה שעשינו.
"איזה שיעור יש לך עכשיו?" שאלתי את ג'ק.
"לי יש עכשיו שיעור צרפתית, ולך?" הוא שאל.
"לעזאזל. לי יש עכשיו שיעור היסטוריה."
"זה בסדר, יש הפסקות, אתה יודע." הוא אמר.
"כן." אמרתי, ושנינו הלכנו כל אחד לשיעור שלו.