מחרימי הרגשות – פרק 4

תיכון "אלפת'ריום" היה בדיוק מה שהיה ניתן לראות בסרטים אמריקאיים טיפוסיים.
מגרש חנייה בצבע שחור דהוי קיבל את פניהם של הבאים ברכב. אחר כך, היו שם מדרגות לבנות מצוחצחות לקראת שער הכניסה לבית הספר שהיה צבוע בכחול.
המבנה עצמו נתמך בחזיתו בעמודים לבנים גדולים, ולמעשה קישוט גדול של אריה מפוסל מאבן.
הכיתוב Alephtherium היה רשום באותיות זהובות.
משני צידי המדרגות היו מדשאות, שבהם נערים מקובלים ישבו עם החברות שלהם, עישנו סיגריות או עשו דברים אחרים.
צעדתי ברגליים רועדות אל עבר המדרגות, כאשר בדיוק נער בלונדיני גבוה עם כדור ביד נתקע בי בכוונה.
"תסתכל לאן אתה הולך" הוא אמר, דוחף אותי אחורה. למזלי הייתי רחוק מספיק מהמדרגות בשביל לא לפול.
ילדים אחרים פשוט עברו על ידינו ונכנסו למסדרון בית הספר.
שתקתי.
יישרתי את התיק שלי על הכתף ועקפתי את הבחור.
לא רציתי להסתבך כבר ביום הראשון שלי שם, אבל כנראה שהבחור הזה היה חדור מוטיבציה מכיוון שהוא חסם את הדרך שלי.
"שתוק." הוא אמר לי.
כנראה הוא חשב שזה שנון או משהו כזה.
בהיתי בו.
"אתה יכול פשוט לתת לי לעבור?" שאלתי אותו.
"שתוק, חנון." הוא אמר לי.
"מצחיק, עכשיו די. מיצינו את הבדיחה." אמרתי לו, ודחפתי אותו הצידה, ועברתי במסדרון.
הרגשתי חפץ מוצק וחזק פוגע לי בראש. הנחתי שזה הכדור של הנער ההוא.
לא הגבתי, אלא פשוט המשכתי במסדרון הלבן.
ארוניות רבות בצבע כחול ניצבו שם, בשורות שורות, ועל כל אחת מוטבע מספר לבן.
הייתי צריך להגיע לכיתת אנגלית.
אנגלית היה המקצוע שהכי שנאתי, כי לא אהבתי לנתח יצירות. זה שעמם אותי.
"סליחה?" שאלתי ילדה אחת שעמדה שם ליד לוקר מספר 266.
"כן?" היא שאלה.
היה לה כל פעמוני מתגלגל שכזה, משולב עם מבטא שלחלוטין לא היה אמריקאי, ועם זאת, לא יכולתי לזהות איזה.
"אני מחפש את כיתת אנגלית, את יודעת איפה זה?" שאלתי.
"יש לך כאן את מערכת השעות שלך?" היא שאלה.
"רק רגע." אמרתי, והורדתי את התיק מהכתף שלי, ופתחתי אותו במהירות.
שלחתי את היד שלי עמוק לתוכו בשביל למצוא את הדף המתאים.
"אתה חדש כאן, אה?" היא שאלה.
"כן." אמרתי, בדיוק כאשר תפסתי עם היד שלי את הדף החמקמק.
"הנה." אמרתי, והגשתי לה.
"אתה עם גברת לווין, כלומר, שזאת הכיתה ששם." אמרה לי הנערה, והצביעה לי על כיתה שהייתה ממול.
"תודה." אמרתי לה.
"בשמחה." היא אמרה. "ובהצלחה כאן."
"תודה רבה." אמרתי לה.
הכנסתי את מערכת השעות אל התיק שלי, סגרתי אותו, תליתי על הכתף והלכתי לכיתת אנגלית, מודע לעובדה שהנה מתחיל הסיוט מחדש.