מחרימי הרגשות – פרק 2

"אז תסביר לי, איך בדיוק אתה מצפה להפוך אותי לנער? אני בן 28." אמרתי.
"במשך שנים חקרנו כאן במעבדה את סודות הדי.אן.איי, ואנחנו די בטוחים שאנחנו יודעים איך לשנות אותו." הסביר לי ריצ'רד.
"אתה אומר שיכול להיות שהדי.אן.איי שלי ישתנה לחלוטין וייצמח לי ראש שני?" שאלתי.
"לא." הוא אמר והניף בידו בביטול. "זה מוגן לחלוטין."
"אני לא עושה את זה." אמרתי.
"למה לא?" הוא שאל בקול מתעניין ועם זאת, כועס.
"אני חושב שזה מיותר לחלוטין, ושהתוכנית הזאת תכשל, וחוץ מזה, אני לא רוצה רק ביטול במיסים, אני רוצה יותר."
"מה עובר לך בראש?" שאל.
"אני רוצה גם שתוותרו לי על המשכנתא." אמרתי.
"ננסה." הבטיח ריצ'רד. "עוד משהו?"
"אני רוצה חלקת אדמה על הירח." אמרתי.
"למה?!" קרא ריצ'רד.
"כי ככה בא לי!" אמרתי.
הוא נשף בזעם.
"פשוט תעשה את זה, אתה תרוויח מזה, סמוך עלי." אמר ריצ'רד.
"לאן אני צריך ללכת?" שאלתי.
"לשם." אמר לי ריצ'רד, והצביע לעבר דלת שעליה היה מוטבע באותיות זהב "לא להיכנס ללא רשות."
"יש לי רשות להיכנס?" שאלתי.
"אתה בטח צוחק עלי." מלמל ריצ'רד. "פשוט לך."
נכנסתי דרך הדלת, לתוך חדר שהקירות בו צהובים-ירקרקים.
"אז איך זה עובד?" שאלתי, כאשר איתרתי חלון שקוף דרכו השתקף עלי נוף פנוראמי על ריצ'רד, שעמד מול מתגים וכפתורים.
"אתה רואה את זה?" הוא שאל, בקול עמום, והצביע לעבר מקרן על הקיר.
"כן?" שאלתי.
"זה סורק את הדי.אן.איי שלך, ואחרי זה, במחשב, ננתח אותו, וזה כבר יחליט לבד על השינוי שיש לעשות, אחר כך, אתה תלך לשם." הוא אמר, והצביע על מקום אחר בדלת.
"אין שם שום דבר." ציינתי.
"הסתכל על הידית." הוא אמר, והצביע לנקודה מסויימת.
"או…" מלמלתי, כאשר ראיתי ידית בצבע נחושת.
הרגשתי כל כך טיפש באותו הרגע…
"זה כואב?" שאלתי.
"שמע, עשיתי את זה הרבה פעמים, לי זה מעולם לא כאב!" הכריז ריצ'רד. "דרך אגב, זה גם יגרום לך לאבד הכרה, אתה תתעורר כבר אלדר חדש לחלוטין."
"רגע, לא!" קראתי, אבל ידעתי שכבר היה מאוחר מידי, על פי החיוך של ריצ'רד.
איך הצלחתי להכניס את עצמי לצרה הזאת…