מחפש אחרייך אל האור בעינייך- פרק 9

נקודת מבט של שובל.
היום עבר יחסית ממש מהר.
התקדמתי לכיוון השער והרגשתי מישהו שתופס בידי. כמובן עוז.
"מה?" שאלתי בחוסר סבלנות.
"אולי תפסיקי דקה עם השנאה הזאת?" הוא ביקש.
"נו הנה הפסקתי, מה רצית?" שאלתי.
"עושים את העבודה היום אצלי בשבע בערב, אני אאסוף אותך כשאני יקח את עידן מהשיעור בחווה, סבבה?" הוא שאל. וואו נעשה נחמד.
"מצוין, אתה יכול לשחרר לי את היד בבקשה?" הסתכלתי על היד שלי ואז עליו.
הוא שחרר את היד ואני התקדמתי לכיוון התחנת אוטובוס.
עליתי על האוטובוס ובדיוק עמית התקשר.
"אהוביי התגעגעתי לשמוע את הקול שלך" התלהבתי.
"אבל רק אתמול נפגשנו" הוא גיחך.
"חחחח עדיין"
"מה קורה?" הוספתי.
"רגיל, נמאס כבר מהשגרה הזאת של הצבא" הא אמר ושמעתי אותו נאנח.
"חחחח חיים שלי" צחקתי.
"בסוף שבוע תהיי מוכנה אני לוקח אותך להפתעה" הוא אמר.
"חחחחח מתה על ההפתעות שלך" צחקתי.
"טוב עמיתי הגעתי לחווה נדבר" הוספתי.
"ביי אהובה" הוא אמר וניתק.

"היי לילי" חייכתי אליה.
"היי שובלי"היא אמרה ונראתה מוטרדת.
"קרה משהו?" שאלתי.
היא הושיטה לי את הדף שהיה לה ביד. חשבונות.
"אנחנו בחובות" היא אמרה.
"בטוח יש משהו שאפשר לעשות" אמרתי, מנסה להאמין לעצמי.
"יש לנו עד סוף החודש לשלם להם, אחרת הם יעכלו לנו את החווה ויקחו את הסוסים" היא אמרה בעצב.
"אני אנסה לחשוב על משהו" אמרתי והתקדמתי לכיוון האורוות.
עידן ועוז בדיוק באו .
"היי עידני" חייכתי.
"היי שובלי" הוא חיבק אותי.
עוז גלגל עיניים כרגיל חח.
"לך תאכיל את סימבה אני כבר אבוא" אמרתי לעידן. הוא הנהן והלך.

"למה את נראית מוטרדת?" עוז שאל.
"למה זה עניינך?" שאלתי בעוקצנות.

נקודת מבט של עוז.
מה כברררר עשיתי????
כולה שאלתי מה יש לה??
גם פה לא יצאתי טוב?!
"תפסיקי לשחק אותה מלכת הקרח כבר" התעצבנתי.
"מה זה מלכת הקרח?" היא צעקה.
"אחת שלא עושה חשבון לאפחד, שמה זין על כולם, רוצחת במילים שלה, תשימי לב אבל את פוגעת לפעמיםם" צעקתי עליה.
"רוצחת אה?" היא שאלה ודמעה ירדה לה מהלחי.
"לא התכוונתי לזה ככה" ניסיתי לתקן את הטעות.
"אתה יודע משהו? אם אני מלכת הקרח, אז מה אתה?? אתה הרבה יותר גרוע ממני" היא צעקה.
"למה את בוכה אבל?"שאלתי.
"אני לא בוכה" היא אמרה מהר ומחקה את הדמעות.
"טוב התייאשתי ממך, אני הולך" נאנחתי והסתובבתי.
איך היא מצליחה לשגע אותי אלוהיםם.

נקודת מבט של שובל.
מלכת הקרח אה?
הוא יותר גרוע ממני.
עאלק רוצחת במילים שלי.
הוא רוצח בעינויים במילים שלו!!
נמאס לי ממנו.
מכיתה א' אני לא סובלת אותו.
תמיד היינו חתול ועכבר.
איך אני אמורה לעשות איתו תעבודה המסריחה הזאת?!

נקודת מבט של עוז.
התיישבתי על ספסל בפארק הנטוש.
חשבתי, אולי באמת פגעתי בה?
לעע היא סתם.
הדלקתי סיגריה. התקשרו אליי.
'אוראל האח'
"אה כפרה" עניתי.
"תגיד לאחיך מזל טוב" הוא אמר.
"על מה?" שאלתי.
"אני וירדן ביחד" הוא אמר.
"אלללהה מזל טוב, תביא תביא אותה לטלפון" אמרתי.
"חחחח קח קח אותה" הוא אמר.
"הלו?" היא ענתה.
"אהה ירדני? מה קורה?" שאלתי אותה. אחלה ילדה בנדר.
"עוזוש מה קורה נסיך?" היא שאלה.
"וואלה הכל טוב, שמעתי את ואוראל ביחד, שמרי עליו אה?" אמרתי לה.
"חחחח ברור שאני אשמור עליו" היא ענתה.
כבר זוג דביק.
"חחחח יופי מזל טוב" צחקתי.
"תודה עוזוש בקרוב אצלך" היא אמרה וניתקה.
פחחח בטח עאלק בקרוב אצלי.

השעה כבר הייתה שבע, נסעתי להביא את שובל ועידן מהחווה.
"יאללה עלו" אמרתי כשהגעתי.
שובל התעלמה ממני ונכנסה לאוטו, עידן היה בעולם משלו, חייזר.
נכנסתי לאוטו, שובל ישבה לידי, שותקת ומסתכלת על החלון.
"נו שובל אני מצטער" הצטערתי.
"התנצלת מספיק עוז, די כבר" היא אמרה.
"נו שובל די כבר בבקשה" ביקשתי ממנה והנחתי את היד שלי על הרגל שלה.
היא הסתכלה על היד שלי ולפי זה הבנתי שכדאי שאני יוריד את היד לפני שלא תהיה לי אחת כזאת.
"אני בטוח שזה לא קשור לריב שלנו ממקודם, את אף פעם לא לוקחת ריב כזה קשה" אמרתי.
"זה לא עניינך תפסיק כבר, אני רוצה לסיים את העבודה הזאת ולשכוח ממך, הפעם לשכוח, אפילו לא לריב איתך" היא צעקה.
הריבים זה החלק הכיי כיףףף אין מצבבב שאני מפסיקק את זה.
"הגענו" נאנחתי ויצאתי מהאוטו.
היא יצאה מהאוטו גם והתקדמנו אל הבית שלי.

פתחתי את דלת הבית.
"היי מאמא" צעקתי לה, עידן רץ לחדר כבר ממזמן.
"היי עוז, מי זאת?" שאלה כשראתה את שובל.
"אממ..זאת שובל" אמרתי.
"חברה שלך?" אמא כבר התלהבה.
"ממש לא. אני עובדת איתו על עבודה לשיעור תקשורת" שובל התערבה.
"חבל עוז, חשבתי כבר מצאת לך בחורה יפה וטובה" אמא התאכזבה.
"מצטער לאכזב מאמא" גיכחתי.
לקחתי את שובל לחדר שלי, נכנסנו.
"וואוו איזה חדר ענק" היא התלהבה.
"נעע לא משהו" אמרתי.
"תמיד חייב להתלונן" היא אמרה והתיישבה על הכסא המסתובב של המחשב.
"אממ אני יורד להביא לנו כיבוד קצת" אמרתי, היא לא ענתה, רק הסתובבה על הכסא.
אחרי כמה דקות חזרתי עם דברים שאמא הביאה. קולה, עוגיות שוקולד ציפס, שוקולד לבן(הכי טעים), חטיפים, ועוד מלא שטויות.
"אתה יודע כיבוד, זה לא אומר להביא את כל המטבח" שובל צחקה.
"מאוד מצחיק, בואי תעזרי לי לקחת את הדברים" ביקשתי. היא צחקה וקמה, לקחה ממני כמה דברים ושמה על השולחן כתיבה שלי.
"טוב נתחיל?" היא שאלה.
הנהנתי.
הדלקתי את המצלמה.
"טוב שובל ספרי קצת על עצמך" אמרתי.
"טוב אני שובל, בת 17, לומדת במגמת תקשורת" היא אמרה.
"טוב, מה התחביבים שלך?" שאלתי.
"אממ אני אוהבת לרכב על סוסים, תתפלא אבל אני חולה על אפיית עוגות, מומחית בזה" היא השוויצה.
צחקתי.
"מה עוד?" שאלתי אותה.
"אני אוהבת לשים אוזניות ולהתנתק מהעולם לפעמים, אני אוהבת לשיר, אבל רק באמבטיה" היא צחקה, צחקתי גם.
"וזהו חחח" היא אמרה.
"אוקיי, ספרי לי קצת על אמא שלך" ביקשתי.
"אמא שלי? הבנאדם הכי מדהים והכי חזק שאני מכירה, הגיבורה שלי" היא חייכה.
"ואבא?" שאלתי.
"אני מעדיפה לא לדבר עליו"החיוך ירד לה מהפרצוף.
"חייבים את זה נו" ביקשתי.
"אני לא רוצה לדבר על זה" היא התעקשה.
"נו כבר עקשניתת" התעצבנתי.
"הוא בגד באמא שלי ולפני שבוע הוא עזב את הארץ עם החברה החדשה שלו בסדר?!"היא צעקה ודמעה ירדה במורד הלחי.
"ס..סליחה"גמגמתי .
"כמה פעמים עוד תבקש סליחה על זה שאתה פוגע? הסליחות שלך לא שוות כלום" היא התעצבנה.
"את יודעת משהו? גם אבא שלי בגד באמא שלי שהייתי ילד קטן עוד, לא הייתה לי את הזכות לגדול איתו, אנחנו באותו מצב אז תפסיקי לצאת עליי כל הזמן" התעצבנתי.
באותו רגע היא הרימה מבט אליי.
"סליחה" היא גיחכה.
"הסליחות שלך לא שוות כלום" גיחכתי גם, מחקה את הטון שלה.

אולי מאותו מקום של חוסר אב, מתחילה ידידות?
לעע לא נראה לי. ילדת חווה וילד קניון אף פעם לא הולך ביחד