מחפש אחרייך אל האור בעינייך- פרק 6

נקודת מבט של שובל.
בוקר.
קמתי מהמיטה כולי הפוכה, מרוב העייפות הרגליים שלי הסתבכו בשמיכה ונפלתי על הפרקט. יופי סתומה.
צחצחתי שיניים שטפתי פניים וסירקתי את השיער.
לבשתי טייץ שחור וחולצה מכופתרת בצבע סגול בהיר.
ירדתי למטה.
"בוקר טוב אמוש" נישקתי לה את הלחי.
"בוקר טוב שובלי" היא אמרה ולא הרימה מבטה מהעיתון.
"איפה אבא?" שאלתי.
פתאום ההבעה שלה השתנתה והיא הסתכלה עליי.
"אמא?הכל טוב?" שאלתי.
"כן..כן" היא גמגמה.
"מה יש לך את מוזרה?" שאלתי.
"סתם" היא אמרה והמשיכה לעיין בעיתון שלה.
"תעזבי רגע את העיתון" אמרתי ולקחתי את העיתון מהיד שלה.
"מה?" היא נאנחה.
"למה את מוזרה בימים האחרונים?" שאלתי. אני ואמא שלי החברות הכי טובות. ברגעים הכי חשובים המשפחה תמיד תהיה שם בשבילך.
"אני לא חושבת שאני צריכה לספר לך את זה" היא אמרה.
"אני ילדה בוגרת אני אסתדר עם המידע" אמרתי.
"אני לא רוצה להרוס לך עכשיו" היא אמרה.
"להרוס לי מה?" שאלתי. מה יש לה??
"אבא שלך.. הוא.. הוא בוגד בי" היא אמרה ודמעה קטנה זלגה לה במורד הלחי.
"מה?" שאלתי. הייתי בהלם.
"אני מצטערת שובלי לא הייתי צריכה להפיל את זה עלייך" היא בכתה.
התיישבתי על הכיסא עדיין בהלם ממה שהיא אמרה. אבא שלי, המודל לחיקוי שלי, הגיבור שלי, זה שאמר לי תמיד להאמין ולא לוותר על העקרונות, זה שלימד אותי כל מה שאני יודעת, אם זה לרכב על סוסים או מתמטיקה, או אהבה. הוא לימד אותי שהכי חשוב זה לדאוג לבנאדם שאתה אוהב.
"כמה זמן הוא ככה?" שאלתי ודמעה זלגה לי.
"חצי שנה.. גיליתי את זה לפני שבוע" היא הורידה את הראש.
"מי זאת?" שאלתי.
"בר אפשטיין, בלונדינית בת 21.יכולה להיות הבת שלו" היא גיחכה כזה.
"אמא אני חייבת לעוף לבצפר עכשיו..אבל תדעי שאני איתך בכל דבר" חיבקתי אותה ויצאתי מהבית.
התקדמתי לכיוון תחנת האוטובוס, התיישבתי על הספסל בתחנה.
פתאום שמעתי מוזיקה מזרחית בפול ווליום מתנגנת מהאוטו השחור שעבר בדיוק. הרמתי מבט כדי לראות מי הבהמה ששם שירים כאלה בווליום כזה בפאקינג שמונה בבוקר!!
כמובן, הבהמה הראשית, עוז.
"בוקר טוב ילדת חווה" הוא חייך בשנאה כזאת ונשען עם היד על החלון של האוטו. שיא הערסיות.
"בוקר טוב ילד יעני עבריין" החזרתי באותו טון.
"איייף אנרגיות שליליות על הבוקר. יאללה סלאמת" הוא אמר ודפק גז.
דפוק.
עליתי על האוטובוס וכמו תמיד אני מאחרת כרגיל.
נכנסתי לכיתה בריצה.
"המורה סליחה על האיחור פשו.."באתי להגיד אבל המורה עצרה אותי.
"שבי שובל בלי תירוצים" היא אמרה וחזרה להסתכל ביומן השמות שלה.
"תפסיקי לאחר בסוף תצאי סתומה ימכוערת" עוז לחש לי באוזן.
הסתובבתי אליו בחיוך הכי שטני שלי.
"בטוח פחות סתומה ממך. אתה זה כבר ליגה אחרת של טמטום" חייכתי אליו.
הוא נשען עם הידיים שלו על השולחן.
"תזהרי במילים שלך. חבל עלייך" הוא לחש.
"פחח רק ממך אני מפחדת ילד פוזה ערס" לחשתי לו בחזרה.
הוא בא לענות לי אבל בדיוק המורה קטעה אותנו
" שובל ,עוז, צאו מהכיתה עכשיו"
"זה הוא התחיל"
"זה היא התחילה" צעקנו ביחד והצבענו אחד על השני.
"לא מעניין אותי. צאו עכשיו" היא צעקה.
יצאנו מהכיתה.
"אני שונאתת אותך" צעקתי עליו
"הדדי אלקיים" הוא חייך.
"תפסיק לקרוא לי בשם משפחה שלי" התעצבנתי .
"נעעע יותר מתאים לך אלקיים מאשר שובל" הוא היה משועשע.
הוא ילד קטן שובל אל תתיחסי אליו. חזרתי על זה בראש שוב ושוב.
הסתובבתי והלכתי לכיוון הספסלים, חיברתי אוזניות ושמעתי את השיר של מוקי, ' לב חופשי' (אתן חייבות לשמוע ) ועצמתי עיניים.
'היי עסוקה?' קיבלתי הודעה מעמית. ישר עלה לי חיוך.
'חחח לא.. המורה העיפה אותי' כתבתי.
'מה עוללת הפעם' הוא כתב.
'יאמר לזכותי שאני לא התחלתי' רשמתי וגיחכתי.
'חחחחח אוקי.. תגידי ההצעה של הדייט להיום בערב עדיין בתוקף?' הוא שלח.
'חחחח אני מחכה לזה' רשמתי.
'מעולה. אבוא לאסוף אותך בשמונה' הוא רשם. סגרתי את הטלפון וחייכתי לעצמי.
"מה את מחייכת?" שמעתי את הקול של ירדן.
"יש לי דייט עם עמית היום" התרגשתי.
"איזה עמית? עמית מהמסיבה?" היא שאלה בהתרגשות.
"כןןן" חייכתי.
"אומייגאדדד אני מלבישה אותךך" היא קבעה.
"חחחח אין בעיה" צחקתי.
"תגידי מה עם אוראל? דיברת איתו?" הוספתי. ההבעה שלה ישר השתנתה.
"לא מעוניינת לדבר איתו. אני אומנם אוהבת אותו אבל אני לא יהיה אחת הזונות שלו" היא אמרה.
"גאה בך"חייכתי אליה.
פתאום עוז ואוראל עברו לידנו.
ירדן הורידה את הראש וככה גם אוראל. עוז הסתכל אליי בשנאה ואני? בעוד יותר שנאה!!
הם עברו.
"מה את מורידה את הראש? את מלכה!! אל תתיחסי לכונף הזה" אמרתי לירדן.
היא חייכה.
היה צלצול חזרה לשיעור.
שיעור תקשורת. אני חולה על השיעור הזה. ירדן בחרה במגמת אופנה ואני בתקשורת, לצערי גם עוז פה כי אף מגמה אחרת לא קיבלה אותו. כי הוא מוגבל!!!.
"אוקיי תלמידים, סוף שנה מתקרב ולעבודת הגמר אני רוצה שתעשו פרויקט על חבריכם לכיתת התקשורת. אני רוצה שכל אחד יצלם סרט תיעודי על חברו בצוות. לפני שאתם בוחרים עם מי להיות אני כבר בחרתי לכם זוגות" המורה אמר.
סרט תיעודי על חיים של מישהו? יכול להיות ממש מעניין דווקא.
"אוקי אז.. דנה בן משה עם רותם אמסלם,
שון הררי עם נועה כהן,
עדן אלמליח עם אסף דנינו,
ו.. שובל אלקיים עם עוז דמארי" הוא אמר.
"מההההה??" אני ועוז צעקנו ביחד.
"יש בעיה?" המורה שאל.
"כן" עניתי.
"שהיא?" המורה שאל.
"אני לא סובל אותה" עוז אמר.
" כנ'"ל " צעקתי בחזרה.
"מספיק עם הגנון, עשיתי את הצוותים כי אני רואה משהו מעניין. יכול להיות שהיריבות ביניכם תביא לתוצאה סופית טובה ממה שחשבתם" הוא אמר.
"אוחחחח" התעצבנתי וישבתי חזרה על הכסא בעצבים.
"משוחררים" המורה אמר. באתי לצאת מהכיתה אבל מישהו תפס לי את היד חזק.
"אתה חייב להפסיק לתפוס לי את היד ככה, בסוף יהיה לי נמק" התעצבנתי.
"לא מעניין אותי. אנחנו עושים את העבודה הזאת, שוכחים מהיריבות והשנאה שלנו ועושים את זה מקצועי. אני חייב לקבל ציון טוב במקצוע הזה" הוא אמר.
"מסכימה" אמרתי והושטתי לו את היד ללחיצת יד. הוא לחץ לי את היד והסתובב לכיוון האוטו השחור שלו. גלגלתי עיניים והתחלתי ללכת לכיוון התחנה. פתאום אני רואה את אבא שלי מחכה לי.
התחלתי ללכת במהירות. הוא הלך אחריי ותפס לי את היד. חייבים להפסיק לעשות את זההה.
"מה?" הסתובבתי עצבנית.
"באתי לקחת אותך מבצפר.. הכל בסדר?" הוא שאל כאילו לא מבין.
"אל תשחק אותה תמים. אני יודעת הכל" צעקתי עליו.
"על מה את מדברת שובל?" הוא שאל.
"אני יודעת הכל. על הבגידות שלך באמא, על זה שאתה מתכנן לעזוב את הארץ עם הבלונדינית החדשה שלך שיכולה להיות הבת שלך!! על זה שאתה חרא של אבא, על זה שעד עכשיו הערצתי אותך ועכשיו אני פשוט מתעבת אותך" התכתי את זה בפניו.
"וואו" הוא היה בשוק.
"עכשיו שחרר אותי אני צריכה להגיע לחווה" אמרתי ושחררתי ממנו את היד בחוזקה.