מחפש אחרייך אל האור בעינייך- פרק 25

נקודת מבט של שובל.
יצאנו מבית החולים ונכנסנו לאוטו של עוז.
"שתדעי שעדיין לא שכחתי את זה שאת ישנה אצלי היום" עוז אמר, מרוכז בכביש.
"אבל לא נעים לי נוו.. אני לא רוצה שאמא שלך תחשוב עליי כמו על הכאחבות הכונפות שהיו באות אלייך ללילה" אמרתי.
"את מוכנה להפסיק להזכיר לי כל הזמן שהייתי סטוציונר?!" הוא שאל בעצבים, הוא שונא שאני מזכירה לו שהוא היה סטוציונר.
"אתה מוכן להפסיק להתעצבן עלי?!" החזרתי בעצבים. אני שובל אלקיים, אני אף פעם לא מוותרת!!
"אז תפסיקי להיות סתומה" הוא אמר בטון יבש.
"אני מתחרטת על זה שהסכמתי לבוא לישון אצלך בכלל" אמרתי בעצבים.
"לא מכריח אף אחד" הוא אמר באדישות שבכלל לא אופיינית לו.
"מה זה האדישות הזאת?!" התעצבנתי עוד יותר. שונאת שאדישים אליי.
"זה מה יש" הוא אמר ועדיין מרוכז בכביש .
"תעצור לי כאן" כעסתי. הוא התעלם ממה שאמרתי והמשיך בנסיעה שלו.
"אתה חירש?! תעצור לי כאן!! עכשיו" צעקתי.
"סתמי כבר שובל! שיגעת את ראבי! אני לא מבין מה יש לך? מה את כועסת עליי?!" הוא התעצבן .
"אתה רב איתי על שטויות!!" ניסיתי להסביר לו למה אני כועסת עליו, אבל הוא ראש בקיר!!
"אז אני הזבל בסוף?" הוא נאנח.
הגענו לבית שלי.
"טוב בוא כנס איתי לקחת דברים" ביקשתי ממנו. הוא נאנח ויצא מהאוטו.
"את הפרצוף תחת הזה שלך אתה יודע למי תעשה" התעצבנתי שראיתי שהוא עושה פרצוף לא מרוצה.
"למי?" הוא התחכם.
"לזונות שלך בצומת" צחקתי ונכנסתי מהר הביתה, עוז רדף אחריי.
"אפאפאפ בואו לפה" שמעתי את הקול של אמא, נאנחתי והסתובבתי אליה, עוז גם הסתובב איתי.
"מי זה שובל?" היא שאלה בסקרנות.
"זה עיניינך?" שאלתי בהרמת גבה.
"כן" היא אמרה ושמעתי קצת כעס בקול שלה.
"עוז, חבר שלי" הצגתי את עוז לאמא שלי.
עוז חייך כמו אהבל ואמא שלי רק הרימה גבה בחשדות כאילו הוא איזה יצור שהולך להרוג את הבת שלה.
"מה זה ההרמת גבה הזאת?!" צעקתי עליה.
"הוא לא מוצא חן בעיני שובל" היא אמרה. מה נראה לה?! עוז פה לידה.
הוא נעשה לבן כמו סיד והוריד את החיוך.
"אני אוהבת אותו וזה לא כל כך עיניינך מי חבר שלי" צעקתי עליה, לקחתי את היד של עוז ומשכתי אותו למעלה לחדר.

"אני שונאת אותה" נשכבתי על המיטה בעצבים.
עוז נשכב לידי.
"שובל? אמא שלך לא אוהבת אותי, מה עשיתי לא טוב שהיא ככה?" הוא שאל וראיתי שהוא עצוב.
"לאמא שלי אתה מתייחס? מי מתייחס למטורפת הזאת?!" שאלתי.
קמתי והוצאתי תיק, שמתי בפנים פיגמת תחרה שחורה שמספיק מכבדת את עצמי כדי שאני אלך לישון אצל מישהו, גינס שחור גבוה וחולצה ורוד פוקסיה.
מברשת שיניים, משחת שיניים, הלבשה תחתונה, קרם גוף ובושם.
עוז חיכה לי על המיטה עם הפנים קבורות בתוך הידיים.
"מה יש חיים שלי?" שאלתי אותו.
"אני לא מצליח להבין מה עשיתי לה שהיא לא אוהבת אותי" הוא נאנח ונשמע מתוסכל.
התיישבתי עליו וליטפתי את הפנים היפות שלו.
"אני אוהבת אותך זה הכי חשוב" נישקתי אותו נשיקה קטנה על השפתיים.
הוא חייך חצי חיוך עקום כזה, הרמתי גבה.
"מה זה החיוך המעפן הזה?" שאלתי.
הוא צחק קצת ואז חייך את החיוך המושלם שרק עוז דמארי יכול לחייך!!
יצאנו מהחדר וירדנו לכיוון הדלת החוצה.
"שובל לאן?" אמא שאלה תוך כדי שהיא משחקת לחבר הקוף הזה שלה בשיער.
"לישון אצל עוז" אמרתי בקול די עצבני. טוב לא נחשב אני תמיד עצבנית.
"את נשארת פה בבית" היא קמה לעברי.
"לא אני לא" גיחכתי בעצבים.
"אני לא אוהבת את החבר הזה שלך! הוא נראה כמו אחד שמחליף בחורות כל דקה" היא אמרה.
"א. הוא פה לידך אז תתיחסי בכבוד.
ב. הוא חבר שלי כבר כמעט שלושה חודשים, אם לא היית עסוקה בעצמך היית שמה לב.
ג.ממש לא מעניין אותי מה את חושבת עליו, העיקר שאני אוהבת אותו. אני לא אומרת שום דבר על החבר ההיפי הזה שלך שיכול להיות פאקינג הבן שלך!!" הוצאתי את זה החוצה.
באותו שנייה ראיתי איך העצבים עלו לה למוח, היא העיפה לי את הסטירה של החיים. בחיים היא לא הרביצה לי, טפילו לא בצחוק.
החזקתי את הלחי, המומה ממנה, הייתי עם פה פתוח ומבוהל.
"תשכחי שיש לך בת" אמרתי בטון החלטי ויצאתי עם עוז מהבית.
נכנסנו לאוטו שלו ופה פשוט התפרקתי, בכיתי.
הוא ליטף לי את הלחי, ניגב את הדמעות, ובעיקר הייה לו המון עצב בעיניים.
"למה אתה עצוב?" שאלתי.
"כי אני לא יכול לראות אותך בוכה" הוא אמר, לא מסתכל עליי, מסתכל על נקודה לא ברורה בכביש.

הגענו לבית של עוז.
"שובללללל" עידן קפץ עליי בחיבוק.
"היי עידני, מה קורה?" חייכתי אליו.
"את חברה של הענק הירוק?" הוא שאל. צחקתי והנהנתי.
"שובל? עוז זאת חברה שלך?" אמא שלו באה מהמטבח ושאלה.
"אישתי לעתיד" עוז חיבק אותי מהמותניים.
"בהחלט יפייפיה אמיתית" היא חייכה, הסמקתי.
"טוב, אני אעלה את התיק שלי לחדר ואני אבוא לעזור לך להכין ארוחת ערב" חייכתי.
"תודה נשמה שלי" שמעתי אותה אומרת.
נכנסתי לחדר שלו, כל פעם אני מתפעלת מהגודל שלו.
עוז נכנס אחריי לחדר וסגר את החדר.
הוא תפס אותי מהמותניים והצמיד אותי אליו בנשיקה, נשכבנו על המיטה, לא מפסיקים להתנשק.
"מפגר אין לי אוויר" צחקתי וקמתי מהמיטה, מסדרת את החולצה והשיער שנפרע בגלל הנשיקה הסוערת.
עוז חייך ונכנס לאמבטיה שבחדר שלו.
מפגר.
ירדתי למטה למטבח.
"מממ מה את מכינה?" שאלתי בחיוך בגלל הריח הטוב של הבישולים המדהימים.
"תפוחי אדמה עם צ'ילי ואורז וחזה עוף מטוגן" היא אמרה, מתעסקת בערבוב האורז.
"אז אני אכין קינוח" חייכתי.
"את מבשלת?" היא שאלה בשוק.
"ברור, למה את בשוק?" צחקתי.
"לא רגילה" היא צחקה גם.
הכנתי עוגת תפוזים ושייק אננס.
כולנו התיישבנו לאכול. גלית אלופה!! זה היה כל כך טעים.
"וואו" צחקתי כסיימתי לאכול.
"ועכשיו לקינוח" גלית חייכה והגישה את השייקים והעוגה.
"אשת חייל שלי" עוז נישק לי את המצח.
חייכתי.

עלינו לחדר אחרי שגלית לא הסכימה שאני יעזור לה לפנות את הכלים.
נכנסתי למקלחת, לא לקחתי את הזמן, חפפתי בשמפו שעוז אוהב שאני משתמשת תמיד, סבון גוף בריח וניל.
מרחתי על עצמי קרם גוף בריח לבנדר, לבשתי את הפיגמה השחורה, הסתכלתי במראה. מה חשבתי שלקחתי את הפיגמה הזאת מהבית?! לא יכולתי לקחת את זאת של הגירפה?! אני נראית כמו מטומטמת עם פיגמת תחרה שחבר שלה חרמן מת והיא מייבשת לו את החיים כבר שלושה חודשים.

יצאתי מהמקלחת, מרגישה כמו אהבלה ומכסה את כל הגוף בעזרת הידיים שלי. עוז היה מרוכז בטלוויזיה ואיך שהוא קלט אותי הוא פתח פה ולא הפסיק לחייך.
"שמור תמחשבות שלך לעצמך, גם ככה אני לא מרגישה בנוח, סובב מבט!" הפצרתי.
הוא צחק ומשך אותי אליך בחיבוק "את הכי מושלמת בעולם ואת יודעת שאני לא יעשה משהו שלא תרצי אז די להיות סתומה ובואי לישון".
"תבטיח שתאהב אותי גם אם תראה את השיער שלי מתנפח בבוקר" צחקתי.
"מבטיח" הוא צחק ומשך אותי אליו לחיבוק חם ואוהב.

'מלאת אהבה את פוסעת אלי
מביאה לי מרגוע ושמחה לחיי
בליבי את שוכנת נצורה לעולם
כי אותי את בוחרת להיות אהובך מכולם

רק תתני לי סימן ואגיע בזמן לנשק דמעותייך
שזולגות משמחה בדקות של ברכה שאותך אקדש
ואיתך אני עף בדמיון מטורף בלילות של ירח
שם נרקוד בשתיקה את מחול התשוקה שבוער לי בגוף'
(מלאת אהבה- אייל גולן ,השיר הכי מושלם בעולם!!)