מחפש אחרייך אל האור בעינייך- פרק 22

נקודת מבט של שובל.
קמתי בבוקר עקב צליל השעון המעורר המציק.
צחצחתי שיניים ושטפתי פנים.
התקדמתי לכיוון הארון והוצאתי משם שורט בצבע סגול בהיר וגופייה לבנה עם כתפיות דקות.

ירדתי למטה למטבח, אמא ישבה שם עם כוס קפה ועיתון.
"בוקר טוב אמוש" נישקתי אותה בלחי.
"בוקר טוב שובלי" היא אמרה, לא מרימה מבט מהעיתון.
"איפה היית אתמול?" שאלתי אותה.
היא הרימה את מבטה מהעיתון במהירות, הסתכלה עליי בעיניים אדישות ואז אמרה "סתם".
"נו תעני לי" התעצבנתי. פתאום היא החליטה להיות חיית מועדונים ולנטוש את הבת שלה?! לא בא בחשבון!.
"לא עיניינך שובל" היא אמרה בטון גבוה ומעט עצבני.
"בטח שזה עינייני את אמא שלי" צעקתי עליה.
"אל תצעקי עליי חוצפנית" היא צעקה עליי.
"את מוכנה להגיד לי כבר איפה היית אתמול בלילה?" שאלתי בחוסר סבלנות.
"עם בן הזוג שלי בסדר?!" היא צעקה.
באותו רגע הסתכלתי עליה בשוק. לא רק שהיא המשיכה הלאה במהירות הבזק, היא גם לא סיפרה לי.
"למה לא סיפרת לי?" שאלתי עם קול מעט פגוע.
"כי זה לא עיניינך" היא אמרה.
"מה עם עמית?" הוסיפה.
"נפרדנו?" עניתי לה ביובש.
"למה?" היא שאלה בחוסר התעניינות.
"לא עיניינך" חיקיתי את הטון שלה ויצאתי מהבית בטריקת דלת.

נקודת מבט של עוז.
קמתי בבוקר, מאושר אחרי הרבה זמן שלא הייתי.
צחצחתי שיניים ושטפתי פנים, החיוך לא ירד לי מהפנים ונראיתי כמו ילד מפגר.
לבשתי גינס עם גומי וקרעים, חולצת טריקו לבנה ונעלי פרד פרי.
ירדתי למטה לסלון.
אמא ישבה שם מקפלת כביסה ועידן ראה בובספוג.
"בוקר טוב ליקרים לליבי" חייכתי ונישקתי כל אחד מהם בראש.
"אמא נראה לי שעוז חולה" עידן אמר מופתע.
"עוז מאמי תחזור לישון אתה חולה חיים שלי" אמא הביטה בי.
"אני לא חולה. אני מאושר" צחקתי.
"מאושר?" אמא שאלה.
"כן" חייכתי.
"ולמה הבן שלי מאושר?" היא התחילה עם החקירות.
"כי יש לבן שלך חברה שהוא אוהב" צחקתי.
באותו רגע היא קמה לחבק אותי חיבוק חזק.
"עוז זאת עוד אחת מהבלונדות המכוערות שאתה מביא כל לילה?" עידן שאל בילדותיות.
"לא. זאת שובל מהחווה" חייכתי אליו.

התקדמתי לכיוון בית הספר, בשער פגשתי את שובל שנראתה עצבנית מתמיד.
"בוקר טוב לאהבת חיי" התקרבתי אליה כדי לתת לה נשיקה.
"בוקר גועל נפש" היא אמרה ונישקה אותי.
"גועל נפש?" צחקתי.
"רבתי עם אמא" היא אמרה במרמור.
"חחחחחחחח בקטנה אתן תשלימו" עודדתי אותה.
"כן.. טוב בוא נתקדם לכיתה" היא אמרה.
"דקה" אמרתי ומשכתי אותה אליי לנשיקה סוחפת.
"עכשיו אפשר להגיד בוקר טוב" היא צחקה.

נקודת מבט של שובל.
שעתיים הסטוריה!! שעתיים!! יש יותר סבל מזה?!
ואני מתה מרעב, הבטן שלי התחילה להמציא לעצמה פזמונים ומנגינות.
צלצול.
רצתי ישר מהכיתה לעבר הקיוסק.
קניתי בורקס תפוח אדמה וישר התיישבתי לאכול.
"מטומטמת לאן רצת?" שמעתי קול מאחורי תוך כדי שאני נותנת ביס ראשון בבורקס.
"חיים שלי" הסתובבתי אליו בנשיקה.
"אהבלה איפה היית?" הוא שאל בדאגה.
"הייתי רעבה אז הלכתי לקנות לי" אמרתי בתמימות והמשכתי לאכול מהבורקס הדוחה.
"היי חתיך" עברה איזה בלונדינית וקרצה לעוז.
עוז הסתכל מבולבל ולא ידע מה לעשות ואני צחקתי.
"אני לא הולכת לעשות לך סצנות על מה שקרה כאן הרגע" צחקתי.
"יופי" הוא נשם לרווחה.
שמתי עליו רגליים והוא ליטף לי אותן.
"עוז?" שאלתי.
"ממממ?" הוא חיכה לתשובה, לא מרים מבטו מהרגליים שלי.
"אני אוהבת אותך" אמרתי לו. הוא הרים מבט ישר בחיוך.
"רציתי להגיד את זה ראשון" הוא חייך.
"חחחחחחח ועוד אנחנו מתלוננים שאוראל וירדן דביקים" צחקתי.
"איפה הם באמת?" הוא שאל וצחק.
"ירדן לא הרגישה טוב אז אוראל הלך לבקר אותה" צחקתי.

נקודת מבט של ירדן.
הבחילות לא הפסיקו להגיע, כל השבוע זה כבר ככה. שפעת ארורה!!
שכבתי על החזה של אוראל והוא ליטף לי את השיער.
"שיט" קמתי מהר בריצה לשירותים להקיא. אוראל רץ אחריי והחזיק את השיער שלי.
הקאתי והקאתי. כמה אפשר להקיא?!
"ירדן חיים שלי מה קורה לך?" אוראל שאל בדאגה.
"שפעת מפגרת!" רטנתי.
"בואי שטפי פנים" הוא הוביל אותי לכיור, שוטף את פניי בעדינות.
"את בטוחה שזאת שפעת?" הוא שאל בזהירות.
"מה?" לא הבנתי למה הוא התכוון.
"לא חשוב עזבי" הוא התחרט.
"תגיד לי כבר מה זה" התעצבנתי.
"חכי לי כאן עשר דקות" הוא אמר ומיהר לצאת מהדלת.
מה הוא מטומטם?! מה הוא משאיר אותי כאן לבד?!
התקשרתי לשובל שתבוא קצת לארח לי חברה.
"הלו?" שובל ענתה.
"שובל בואי אליי קצת" ביקשתי ממנה.
"טוב אני באה עם עוז" היא אמרה וניתקה.

אחרי כמה דקות הם באו.
"איפה אוראל?" עוז שאל.
"מאיפה אני יודעת?" עניתי ביובש.
"וואו אחותי את נראית זוועה" שובל צחקה.
"תודה על העידוד" מלמלתי.
אוראל הגיע תוך כמה דקות.
הוא לא הבין מה שובל ועוז עושים פה.
"ירדוש בואי רגע לחדר שלך" הוא ביקש.
הוא תפס לי את היד והעלה אותי לחדר.
"קחי" הוא הושיט לעברי ערכה של בדיקת הריון?!
"בשביל מה זה?" צחקתי.
"אני רוצה להיות בטוח" הוא אמר.
"אני בטוחה שנזהרנו בפעם הזאת שעשינו את זה" אמרתי בביטחון.
"בואי נבדוק כדי להרגיע את שנינו" הוא ביקש.
לקחתי ממנו את הערכה בעצבים ונכנסתי לשירותים שבחדר שלי.
לא יכולתי להסתכל בתשובה, פחדתי.
יצאתי מהשירותים בבהלה ופחד.
"נו מה?" אוראל שאל בסקרנות.
"אני לא מסוגלת להסתכל" רעדתי.
הוא לקח ממני את הבדיקה והסתכל עליה.
"זה פלוס.. מה זה אומר?" הוא שאל בחשש.
הדמעות לא איחרו להגיע, נפלתי על הרצפה ופשוט בכיתי.
עוז ושובל מהר רצו לחדר ונכנסו בבהלה.
"מה קרה?" שובל שאלה מתנשפת.
"אין לי מושג.. מה זה פלוס?" אוראל שאל לא מבין והושיט לה את הבדיקה.
"ז..ה.. הריון אוראל" שובל גמגמה.
עוז חיבק אותי חזק חזק.
"הכל יהיה בסדר" הוא לחש לי ונישק לי את המצח.
חייכתי בקטנה, נזכרת במה שקרה בטיול השנתי שהמצב היה הפוך.
"אנחנו ביחד בזה ירדן" אוראל אמר בביטחון.
"זאת אשמתי, אחריות שלי" הוא הוסיף והשפיל מבט.
עוז פינה לאוראל את הדרך, אוראל התיישב גם הוא על הרצפה, חיבק אותי חזק חזק "הכל יהיה בסדר, אנחנו ביחד בזה" הוא לחש וליטף לי את הבטן.
"אתה לא תעזוב אותי בזה?" שאלתי.
"בחיים לא קטננטונת שלי" הוא חייך אליי ונתן לי נשיקה קטנה על השפתיים.
"טוב עכשיו צריך לעשות מה עושים עם ההריון הזה" שובל שברה את השתיקה.

נקודת מבט של אוראל.
זה הכל באשמתי!! הכל אני אשם!!
"מה את מחליטה קטנה שלי? להשאיר או להפיל?" שאלתי בלחש.
"אני לא יודעת" היא לחשה.
"אני איתך בכל מה שתחליטי" אני אומר לה מחייך.
"אני חושבת שאני רוצה להשאיר אותו.." היא אמרה חסרת אונים.
ליטפתי לה את הבטן, נכון אנחנו בני 17 וכל החיים עוד לפנינו אבל אם זה מה שהיא מחליטה אני איתה בזה.
"צריך לדבר עם ההורים שלנו" אמרתי לה והיא הנהנה.
"אני אוהב אותך" נישקתי אותה.

נקודת מבט של שובל.
מה הולך פה?!
חברה הכי טובה שלי הולכת להיות אמא?! זאת שאפילו לא יודעת להכין ספגטי, זאת שלפני שלושה חודשים הייתה תמימה לגמרי ואפילו לא התנשקה!!
"ירדוש את יודעת שלא תוכלי להתגייס.." אמרתי לה.
"כן… זה מה שהכי מבאס אותי" היא נעשתה עצובה פתאום.
עוז החזיק לי את היד וחייך אליי. חייכתי אליו בחזרה.

נקודת מבט של אוראל- כעבור חודשיים וחצי.
עברו חודשיים וחצי מאז הידיעה על ההריון, החלטנו שמספרים להורים והם דווקא קיבלו את זה ברוח טובה.
עכשיו שאנחנו ישנים אחד אצל השני הם כבר רגילים לזה.
היום ישנו אצל ירדן.
שכבתי על המיטה שלה עם מכנס טרנינג ובלי חולצה, היד שלי הייתה מאחורי הראש וראיתי משחק כדורגל .
ירדן יצאה מהמקלחת כשהיא לבושה בחולצת טריקו שהשארתי כאן לפני כמה זמן, חייכתי שראיתי את ירדן שלי, כל כך יפה וכל כך מאושרת.
"מה?" היא צחקה.
"סתם, סוף סוף רואים בטן קטנה" צחקתי.
היא נשכבה על המיטה לידי, ליטפתי לה את הבטן וכמו בכל לילה דיברתי לתינוק הקטן שלי.
"היי בוטן, זה אבא, רק רציתי להגיד לך שאני אוהב אותך ואת אמא שלך יותר מכל דבר אחר בעולם" ליטפתי לירדן את הבטן.
היא חייכה אליי.
"היי הוא בעט!" התרגשתי.
ציפי אמא של ירדן בדיוק נכנסה לחדר עם מגבות.
"ציפוש בואי בואי לפה תרגישי את הנכד שלך בועט" התרגשתי יותר, ציפי חייכה והתקדמה לבטן של ירדן, היא נגעה בבטן שלה.
"יואוו, כדורגלן הנכד שלי" היא אמרה וכולנו צחקנו.
ציפי יצאה מהחדר, ירדן נשכבה עם הגב אליי, הצמדתי אותה אליי בחיבוק חזק ונישקתי לה את הכתף החשופה.
"אני אוהב אותך אישתי" לחשתי לה.

'מלך מלכי המלכים תודה על חיים
על אושר על בכי על צחוק
גם כשקשה לפעמים גם אז אלוקים
אתה לעולם לא רחוק'
(מלך מלכי המלכים- אייל גולן).