מחפש אחרייך אל האור בעינייך- פרק 21

נקודת מבט של שובל.
טוב אז התנשקנו, לאן מתקדמים מפה? אני רוצה זוגיות בכלל?
"עוז?" שאלתי אותו.
"מממ?" הוא ענה והסתכל על נקודה לא ברורה, גם הוא חשב על משהו אני חושבת..
"איך אנחנו מגדירים את עצמנו כרגע?" שאלתי. הוא הפנה את המבט שלו אליי, חשב שתי שניות.
"כל מה שאני יודע זה שחיכיתי לרגע הזה כל כך הרבה זמן ועכשיו שהוא הגיע, אין מצב שאני מוותר על זה" הוא אמר ונישק לי את היד.
"אני מפחדת שעוד שבוע נריב ואני אפגע, אנחנו לא מסתדרים בלי לריב זה-" באתי להמשיך אבל הוא קטע אותי.
"נריב -נשלים. אני לא אפגע בך שובל" הוא אמר בביטחון.
"זה גם מה שעמית אמר.." מלמלתי בעצב והורדתי את הראש.
"אני לא עמית, אני עוז ומילה שלי זה מילה!" הוא אמר בביטחון ספק בעצבים.
"תבטיח לי" ביקשתי.
"אני מבטיח" הוא אמר.
הנחתי עליו את הראש ועצמתי עיניים, מדמיינת איך לעזעאזל נסתדר בזוגיות אם אפילו בתור סתם ידידים אנחנו בקושי מסתדרים!

שאר היום עבר ממש מהר, אני ועוז החלטנו לשמור את הקשר בסוד בנתיים.
"בואי אני אקח אותך הביתה" עוז תפס את היד שלי והתחלנו ללכת לכיוון האוטו.
הנסיעה יחסית עברה ממש בשקט, כל אחד היה שקוע במחשבות משלו.
הגענו למול השער של הבית שלי.
"רוצה להיכנס?" שאלתי את עוז.
הוא הנהן ונכנסנו הביתה.

נקודת מבט של עוז.
קיבלתי את הדבר שאני הכי רוצה בעולם, למה אני לא מאושר?
כאילו אני כן מאושר אבל..אני מרגיש כאילו עשיתי משהו לא בסדר.
"עוז מה יש לך אתה שקט היום?" היא שאלה כדי להפיג את המתח בינינו.
"סתם עייף" אמרתי ביובש, היא הסתכלה עליי בהרמת גבה. "מה?" שאלתי בעצבים. שונא שמסתכלים עליי ככה.
"אל תצעק עליי" היא התעצבנה גם.
"אל תעצבני אני לא יצעק!" צעקתי.
"אתה רואה?! אפילו שעתיים ביחד אנחנו לא מסתדרים!!" היא אמרה בקול עצבני ומיואש ביחד.
חזרנו להסתכל על הטלוויזיה, לא באמת הקשבנו לה. כל אחד היה עסוק במחשבות שלו.
"אני לא מתחרטת שנישקתי אותך, אני פשוט לא רוצה שיהיה בינינו מתח כזה, אנחנו יכולים להיות גם ידידים וגם להיות ביחד" שובל אמרה אחרי עשר דקות של שתיקה.
"אני לא רגיל להתאהב שובל, בטח שלא להיות בזוגיות, אני צריך להתרגל למצב הזה" ניסיתי להסביר לה ברוך.
היא הסתכלה עליי בעיניים שגרומות לי להתאהב בה כל פעם מחדש.
"הכל יהיה בסדר" היא נישקה אותי.
כשהתנתקנו ראינו סרט, צחקנו, עשינו מלחמת כריות שאני כמובן ניצחתי בה.
"כפרה עלייך תכיני לי משהו לאכול, אני רעב מת" ביקשתי ממנה.
"אוח מעצבן אחד" היא קמה מהספה וצחקה.
באתי אחריה לכיוון המטבח והתיישבתי על אחד מהכיסאות שם.
"שובלללל" שמענו קול מכיוון הדלת.
זאת הייתה ירדן והיא הייתה מלווה באוראל.
"הופה מכינה לך אוכל" ירדן צחקה ונתנה לי נשיקה בלחי.
שובל חייכה אליי בקטנה ואוראל? טוב הוא טיפש הסתכל על עצמו במראה והחמיא לעצמו.
"האוכל מוכן שמנים" שובל קראה לנו מהמטבח.
התיישבנו כולם סביב השולחן, שובל הכינה אורז וקציצות.
"בשלנית חברה שלי" נפלט לי כשטעמתי מהקציצות.
שובל הסתכלה עליי בעצבים וירדן ואוראל הסתכלו עלינו בהרמת גבה.
"אתם ביחד?" אוראל שאל בחשד.
אני ושובל שתקנו במשך כמה שניות ואז שובל אמרה בביטחון כזה "כן אנחנו ביחד" היא החזיקה לי את היד וחייכה.
"מברוק" אוראל צחק וחיבק את שובל ואותי.
ירדן חייכה אליי ואז לחשה לי "מזל טוב".
חייכתי אליה בחזרה וחזרנו כולנו לאכול.
"שמעי שובל את חייבת לבשל לי כל יום" אוראל צחק כשכל הפה שלו מלא באוכל.
"חחחחח בכיף" היא צחקה.
"אה כן? לבשל לך כל יום? מה עם האוכל שלי?" ירדן שאלה ביעני קנאות.
"חיים שלי האוכל שלך זה… עזבי אני אוהב אותך" אוראל ניסה להתגונן וכולנו צחקנו.
"יאללה קינוח?" שובל שאלה כשסיימנו את האוכל.
"הכנת גם קינוח חיים שלי?" שאלתי מופתע. מתי היא הספיקה?!
"אכן אכן, חברה שלך מוכשרת" היא צחקה והוציאה עוגה מהתנור.
אכלנו את העוגה, יותר נכון אני ואוראל תקפנו אותה..
"קדימה בנים, כלים" שובל הצביעה על ערימת הכלים הענקית שהייתה בכיור.
"מה כלים?" שאלתי בגמגום.
"קדימה, אוראל לך תעזור לו" שובל אמרה ואוראל נחנק מהמיים.
"יאללה יעצלנים" ירדן התערבה וצחקה.
בלית ברירה קמנו מהכיסאות והתקדמנו לכיוון הכיור.

נקודת מבט של שובל.
אני וירדן הלכנו לסלון וראינו טלוויזיה.
"יבן זונה אתה משפריץ עליי סבון" שמענו צעקות מהמטבח.
"יכלב הרטבת את כל החולצה שלי" שמענו את אוראל צועק.
"זה על הסבון שהשפרצת עלי ילד קקה" שמענו את עוז.
אני וירדן פשוט נפלנו על הרצפה מרוב צחוק.
"די אני מתה" אמרתי מנסה לעצור את הצחוק ולהסדיר נשימות ללא הצלחה.
אחרי כמה דקות אוראל ועוז הצטרפו אלינו.
"מה כל כך מצחיק?" עוז שאל ולא הבין.
"חיים שלי" צחקתי ונישקתי אותו.
"חנפנית" הוא צחק.

תראי אני אוהב
ואת צוחקת וסולחת
זה מוחץ לי את הלב
כשאת שותקת ושוכחת
תראי אני אוהב'
(תראי אני אוהב- גיא ויהל, פאקינג שיר מושלם).