מחפש אחרייך אל האור בעינייך- פרק 18

נקודת מבט של שובל.
קמתי בבוקר ליום הטיול, צחצחתי שיניים ושטפתי פנים.
שמתי טייץ שחור, חולצה ורודה וגקט שחור מעל.
יצאתי מהבית.
עבר שבוע מהבגידה של עמית, שבוע מאז ההרגשה שתולשים לי חצי מהלב, שבוע של דיכאון ובכי וציפייה שיתקשר, אבל הוא לא התקשר, לא שלח הודעה, לא שלח אפילו סימן כדי להראות שהוא מצטער.
עוז היה איתי כל השבוע, הוא תמיד ניסה לעודד אותי, ראה איתי סרטים, הכין לי אוכל( לא אכיל), התקרבנו מאוד,הוא כמו אחי התאום, אני לא מבינה למה לא הסתדרנו אף פעם.

נקודת מבט של עוז.
קמתי בבוקר, אללה טיול שנתי!!
צחצחתי שיניים,שטפתי פנים.
שמתי מכנס ברמודה שחור וחולצה לבנה של אמברקומבי.
שמתי את הכובע אדידס שלי, השפרצתי מהבושם ויצאתי מהבית.
כל כך הרבה קרה בשבוע הזה, מסיבות, בנות, בלאגנים, אבל כל זה לא עזר לי לשכוח את מה שאני מרגיש אליה-לשובל.
הגעתי לבית ספר באיחור אופנתי, כולם חיכו לי, לעוז דמארי.
שובל רצה אליי בחיבוק ואני בתגובה חיבקתי אותה והרחתי את ריח השמפו שלה.
"בוקר טוב אחי התאום" היא צחקה. כן ככה היא קוראת לי.
"בוקר טוב תאומה יפה" חייכתי אליה.
אלוהים היא חייבת להיות כזאת יפה?!
עלינו על האוטובוס, ירדן ואוראל הדביקים האלה ישבו ביחד, אז ישבתי עם שובל.
"עוז אני עייפה" שובל אמרה כשפיהקה.
"כן הבנתי את זה לפי הפיהוק שלך, תיזהרי לא לבלוע אותי אה?" צחקתי וגם היא.
היא שמה עליי את הראש שלה ואחרי כמה דקות נרדמה.
היא כמו מלאך שהיא ישנה וכמו שטן שהיא ערה חחח.
כעבור שעתיים הגענו למסלול.
"אלקיים,אלקיים קומי" ניערתי אותה.
היא התמתחה לאחור וקמה.
יצאנו מהאוטובוס, עייפים מתים.
התחלנו את המסלול, מה זה העליות המזדיינות האלה?! אין פה מעלית?!

נקודת מבט של שובל.
המסלול מעייף, כולנו עייפים, מיואשים ועצבניים והמסלול רק התחיל!!
רציתי לצלם את הנוף הירוק אז הסתובבתי כדי לקחת את המצלמה ומעדתי.
"אמא!!"צעקתי מהלחץ,עוז מיד תפס אותי והיה לו מבט מוזר בפנים, כאילו..הוא דואג לי.
"מטורפת הלחצת אותי" הוא אמר מנסה להסדיר את הנשימות.
"הלחצתי את עצמי" צחקתי צחוק מביך כזה.
"את לא עוזבת אותי מעכשיו" הוא תפס לי את היד וככה היינו עד סוף המסלול.

הגענו למלון שהיינו אמורים לשהות בו למשך הלילה, הוא היה נחמד דווקא.
אני וירדן הלכנו לחדר שלנו וכל אחת נכנסה בתורה למקלחת.
כשיצאתי ירדן הביאה לי בגדים שלה בטענה שאני צריכה להיות יפה.
"שובל?" היא זזה באי נוחות.
"ממ?"שאלתי, עדיין מחפשת את הבושם בתיק.
"תגידי?זה יפריע לך אם אני אבקש לישון פה עם אוראל?" היא שאלה, הסתובבתי אליה מופתעת.
"ואיפה אני אשן בדיוק?" שאלתי.
"אממ..אממ עם..עוז?" היא ביקשה בקול מתחנן.
"לא. ממש לא." קבעתי עובדה והלכתי למראה שבאמבטיה להתאפר.
"נו בבקשה שובל אני אהיה חייבת לך" החא באה אחריי לאמבטייה.
"מה הקטע שלך? מה כל כך דחוף לך לישון עם חבר שלך פה?" שאלתי בעצבים והיא בתגובה נהייתה חיוורת כמו סיד.
"רגע רגע רגע את הולכת לשכב איתו?"שאלתי אותה בהרמת גבה.
"נו שובל זה גם ככה מביך אותי, תביני לבד" היא חייכה בבישנות כזאת.
"אומייגאד" לחשתי וחיבקתי אותה.
"זה כן?" היא שאלה וצחקה.
"פרטים מחר בבוקר אה?!" אמרתי לה.
"ברור" היא צחקה.
"טוב עכשיו בואי נלך יש לנו ארוחת ערב לאכול" צחקתי ויצאנו מהחדר.

נקודת מבט של עוז.
שכבתי במיטה, מסתכל על התקרה ומחכה שאוראל הקוקסינל ייצא כבר מהמקלחת ונוכל ללכת לארוחת ערב.
"אוו תודה לאל! כמה זמן יזין?" צעקתי עליו שהוא יצא.
"שתוק יהומו" הוא צחק ויצאנו מהחדר לכיוון החדר אוכל.

כשהגענו לחדר אוכל ראינו את הבנות שתפסו שולחן.
התקדמנו אליהן.
"הופה מי אלה היפות האלה?" צחקתי והתקדמתי לחבק אותן.
חיבקתי את ירדן ואז חיבקתי את שובל.
זהו, אני עוז דמארי, הסטוציונר הגדול, התאהבתי. ועוד במי? בילדה שהכי לא צפוי שאני אתאהב בה.
"מי זה החתיך הזה?" שובל צחקה ונתנה לי מכה קטנה בחזה.
"אני אני" השווצתי.
"לצערך היום אני ישנה איתך?" היא אמרה. רגע מה?!
"אה?" עיקמתי פרצוף.
"כן הזוג הדביק שלנו רוצים להשלים פערים, כל דקה הם חייבים להיות ביחד" היא צחקה והצביעה על ירדן ואוראל.
צחקתי גם.
"שתקו גם אתם" אוראל צחק וחזר לנשק את ירדן.
אחרי הארוחה הלכנו להסתובב קצת במלון ואז שהיה כבר מאוחר עלינו לקומה של הבנות כדי ששובל תיקח את התיק שלה.
"מה זה התיק הזה? לקחת את כל הבית?" התלוננתי על התיק הכבד שסחבתי.
"בכיין" היא צחקה.
הגענו לחדר והנחתי את התיק.
"מה אמרת?" תפסתי אותה והרמתי אותה באוויר.
"אההה אמא עוז תוריד אותי" היא צחקה.
"תתנצלי" צחקתי.
"אני אלקיים, אני לא מתנצלת בחיים" היא אמרה. כל דבר היא חייבת לענות.
"וואלה? ואני דמארי, תתנצלי" איימתי והתחלתי לדגדג אותה.
"לאלא רק לא דגדוגים בבקשה" היא התחילה לצחוק.
"תתנצלי" חייכתי.
"הנה הנה סליחה" היא צחקה והסדירה את הנשימות שלה.
"אלקיים מזויפת את" צחקתי כשהורדתי אותה.
"היית מת" היא צחקה.
נכנסתי לשירותים כדי לצחצח שיניים ולשטוף פנים.
"אמאאאאאאא" שמעתי צרחה. מהר יצאתי מהשירותים בבהלה.
"מה קרה?" נבהלתי.
"עוז אמאאאא" שובל קפצה על המיטה בבהלה.
"מה קרה? מה יש לך?" נבהלתי.
"גוק!! זה גוק עוז!! תהרוג אותו" היא צרחה.
"מפגרת הלחצת אותי!!" צעקתי עליה.
"תהרוג אותו כבר!!" היא הייתה בהיסטריה.
"את לא אמורה להיות ילדת חווה? ממתי את מפחדת מגוקים?" צחקתי והרמתי כפכף כדי להרוג את הגוק.
"אני בחורה. כל הבחורות מפחדות מגוקים" היא אמרה כשהיא עדיין מקפצת על המיטה.
"הנה זהו מת" צחקתי כשהרגתי אותו.
"כן כן תצחק עליי" היא גלגלה עיניים ונזרקה על המיטה בשכיבה.
"תעשי מקום דובה" צחקתי.
"שתוק" היא צחקה ועשתה לי מקום.

נשכבתי על המיטה והיא שמה ראש על החזה שלי.
"עוז? למה הלב שלך פועם חזק כל כך?" היא שאלה.
לך תסביר לה שאתה נמצא בחדר עם מישהי שאתה אוהב..
"כי עכשיו הרצת אותי אחרי גוק מסכן כדי להרוג אותו" המצאתי לה תירוץ מהתחת והיא צחקה.
"שובל? תגידי קרה לך שפעם התאהבת במישהו כל כך עד שזה כאב לך?" שאלתי אותה. היא הרימה את המבט שלה אליי בחיוך.
"עוז התאהב? מי המאושרת?" היא חייכה.
"נו סתם שאלה" צחקתי.
"כן..זה קרה לי פעמיים, פעם אחת עם עמית ופעם אחת עם האקס שלי שהיה לפני שנה" היא חייכה, היא נכנסה למחשבות משלה ופתאום התנערה מזה.
"במי התאהבת?" היא שאלה.
"סתם מישהי שהכרתי לא מזמן" אמרתי לה.
"אני מכירה אותה?" היא שאלה.
הנדתי בראשי לשלילה.
"היא יפה?" היא שאלה.
"מאוד" עניתי לה.
"איך היא נראית?" היא שאלה בסקרנות.
"יש לה עיניים ירוקות גדולות כאלה עם ריסים בוהקים ועבים, שיער ארוך ויפה, היא מדהימה" עצמתי את העיניים, מדבר עליה והיא לא יודעת שזו היא.
"וואו, נשמעת דוגמנית" היא צחקה.
"היא מדהימה, גם באופי שלה" אמרתי לה.
"למה אתה לא עושה עם זה שום דבר?" היא שאלה.
"כי היא אוהבת מישהו אחר, היא בטוחה שאני ידיד שלה, לא יותר מזה" אמרתי והיה לי חיוך עצוב כזה על הפנים.
"אני בטוחה שהיא חושבת שאתה מדהים" היא חייכה וחזרה לשכב על החזה שלי.

'היא לא את, אני יודע
אבל כשאני נשבר, כשאני מתגעגע
אני מביט בה מקרוב כמו איש מאוהב
כי היא הכי קרוב אלייך שנשאר לי מעכשיו'
(היא לא את- אייל גולן, השיר הכי אהוב עליי בעולם).