מחפש אחרייך אל האור בעינייך- פרק 13

נקודת מבט של שובל.
אחרי הפגישה אתמול עם עוז הרגשתי יותר טוב, הוא צודק, אני צריכה לשמוח שיש לי אפשרות לחדש קשר עם אבא שלי.
יש כאלה שהיו חולמים רק לראות אותו עוד פעם, אפילו מרחוק.
קמתי מהמיטה והתמתחתי לאחור, לשם שינוי הפעם הייתי ערנית למדי.
נכנסתי לשירותים, צחצחתי שיניים ושטפתי פנים.
התחשק לי להיות יפה היום.
לקחתי חצאית פעמון בצבע סגול חציל וגופייה לבנה חלקה עם כתפיות דקות שעליהן מעותרים בתחרה פרחים, נעלתי נעלי אולסטאר לבנות.
סידרתי את השיער לצמת דג רופפת, מרחתי שפתון שקוף, מסקרה ואיילנר.
השפרצתי מהבושם וירדתי לסלון.
"הופה מי זאת היפה הזאת?" אמא קיבלה את פני בחיבוק.
גיחכתי בקטנה ונשקתי לה בראש.
"קורנפלקס?" היא שאלה. הנהנתי לחיוב.
לספר לה שהשלמתי עם אבא?או לא? זאת השאלה.
"אמא?" שאלתי בחשש.
"כן?"היא ענתה.
"תגידי?זה יפריע לך אם אני ישלים עם אבא?" שאלתי.
היא הסתובבה אליי,הניחה את המגבת על הדלפק.
"ממש לא. את לא אמורה להיות קשורה לסכסוך ביני לבינו. אני אשמח אם תשלימי איתו" היא חייכה.
הסתכלתי בשעון של הטלפון. כמעט מאחרת.עוד לא!!
יצאתי לכיוון תחנת האוטובוס.
כשהגעתי התיישבתי וחיכיתי לאוטובוס. אוטו שחור עבר עם מוזיקת מזרחית. כמובן עוז.
"תגיד לי לא נמאס לך?" צחקתי.
"בחיים לא,אין על מזרחית" הוא צחק.
"רוצה טרמפ?"הוא הוסיף.
"אני אשמח" צחקתי ועליתי על האוטו שלו.

"טוב תקשיב אתה חייב לשמוע את השירים של מוקי. אתה תאהב אותם מבטיחה לך" צחקתי והוצאתי מהתיק דיסק.
שמתי את שיר מספר 7 'לב חופשי' השיר הכי יפה בעולם.
מסתבר שגם עוז חושב ככה.
"וואלה לא רע" הוא צחק.
"אמרתי לך" חייכתי.
"הנה הגענו" הוא אמר כשהגענו לחניית בית הספר.
"תודה" יצאתי מהאוטו וחיבקתי אותו.
הוא המשיך למחששה ואני המשכתי לכיתה.

נקודת מבט של עוז.
בואנה דווקא אחלה שירים. אני חייב להוריד אותם לפלאפון שלי.
"לב חופשי, היום הלב שלי חופשי, בלי תוכניות ובלי דאגות.." התחלתי לזמזם.
"מה נהיית לי? אשכנזי ששומע שירים כאלה?" אוראל בא אלי וצחק.
"שתוק יזין מילה שיר נדיר" אמרתי והמשכתי לזמזם את השיר.
"תשמיע לי נו" הוא ביקש.
השמעתי לו את השיר .
"יש לה טעם לילדת חווה הזאת" הוא צחק ולי נהיה מבט עצבני בעיניים.
"מה מה כבר אמרתי?" הוא התגונן.
"יש לה שם. שובל. תכבד את זה" אמרתי לו.
"בואנה אתה משהו אתה." הוא צחק וגם אני.
"טוב אחי אני חייב לעוף יש לי תקשורת" אמרתי וקמתי מהחומה.
שמתי לב שאפילו לא עישנתי!! כבוד. גאווה.
נכנסתי לכיתה והתיישבתי הפעם ליד שובל כי שמתי לב שכולם ישבו בשולחנות עם הצוותים שלהם לסרט.
"איפה היית?" היא לחשה לי.
"במחששה" עניתי בלחש.
"אבל אין לך ריח של סיגריות" היא עשתה פרצוף מוזר.
"זה כי לא עישנתי" חייכתי.
"די. כל הכבודדד" היא חייכה וחיבקה אותי.
וואלה ידידה אחלה בנדר.

"טוב עכשיו אנחנו נראה את הסרטים שהכנתם ילדים.
עוז ושובל אתם ראשונים" המורה אמר.
ניגשנו לתחילת הכיתה והתחלנו לשים את הסרטים.
נשבע יצא יפה.
"וואו כל הכבוד. רואים שהשקעתם בזה. הציון הוא מאה ואין שאלה פה בכלל" המורה מחא כפיים ואחריו כל הכיתה.
מאה ראשון בחיים שלי!!!

יצאתי להפסקה לשחק קצת כדורגל.
שיחקנו כולנו, יעני כל הבנים.
וירדן עודדה את אוראל מהצד. זוג דביק ביותר.
שמתי לב ששובל יושבת לבד מתחת לעץ וקוראת ספר. ללכת להציק לה? ברורר.
התקרבתי אליה, הסתרתי את כל השמש.
"מי הטיפש שמסתיר לי את השמש?" היא שאלה בעצבים ולא הרימה מבט מהספר.
"אני" חייכתי בגאווה. הכי כיף לריב איתה.
"למה חשבתי אחרת?" היא גלגלה עיניים וצחקה.
"מזלזלת בי ידידה?" שאלתי בציניות.
"הכי מזלזלת. ידיד" היא צחקה והדיגישה את המילה ידיד.
"חוצפנית" התנפלתי עליה בדגדוגים.
"לא עוז בבקשה לאא" היא צחקה.
"תתנצלי" צחקתי.
"בחיים לא" היא לא הפסיקה לצחוק.
"אז תמותי בייסורים" אמרתי והמשכתי לדגדג.
"די די הנה הנה סליחה" היא סידרה את הנשימות שלה.
הסתכלתי עליה על העיניים,על העיניים הכל כך יפות שלה שפעם הייתי שונא שהיא מסתכלת עליי והיום? כל מבט שלה עושה לי טוב בלב.
ותבינו אני לא מאוהב. אני פשוט חושב שהיא אחלה ילדה. למדנו להסתדר, כפרה על המורה לתקשורת שחיבר בינינו.
"עוז? הכל טוב? נתקעת?" היא צחקה והעירה אותי מהמחשבות.
"מה?אה חחחח סליחה" קמתי ממנה והושטתי לה ידיים כדי לעזור לה לקום.
"תודה" היא צחקה וניערה את עצמה מהדשא.