מחפש אחרייך אל האור בעינייך- פרק 11

נקודת מבט של עוז.
השעה הייתה כבר מאוחרת ושובל הייתה צריכה ללכת הביתה.
"חכי דקה אני אביא את המפתחות ואני אקח אותך" אמרתי לה וקמתי מהכסא לכיוון מתלה המפתחות.
לקחתי את המפתח של האוטו ויצאנו מהבית.
"רוצה נעצור לאכול גלידה?" שאלתי אותה.
"יאללה מתאים לי" היא חייכה.
נכנסנו לגלידריה.
"שלום, איך אפשר לעזור לכם?" המוכר בא ושאל.
"אהה אני רוצה גלידת פונץ בננה ו..שובל מה באלך את?" שאלתי את שובל.
"ממממ גלידת מקופלת אני רוצה" היא אמרה.
התיישבנו בשולחן וכעבור מספר דקות הגלידה הגיעה.
"תגידי? למה היית עצבנית היום בחווה? שבאתי לקחת אותך" שאלתי אותה.
"אמממ…לא חשוב" היא אמרה.
"נו, חשבתי שאנחנו ידידים" אמרתי לה.
"מי אמר לך שאנחנו ידידים?" היא חייכה בהתחכמות.
"נו כבר ימעצבנת, למה היית עצבנית היום?" שאלתי אותה בחוסר סבלנות.
היא נאנחה" סוגרים את החווה" היה לה עצב בעיניים.
"מה?למה?" שאלתי מופתע.
"החווה בחובות רציניים, אם לא נגייס כסף תוך חודש יסגרו אותה, אני חייבת למצוא פיתרון" היא אמרה ושיחקה עם הכפית בגלידה שלה.
"וואי נראה לי יש לי רעיון" אמרתי אחרי כמה שניות.
היא הרימה את המבט שלה אליי.
"נו?" היא שאלה.
"תעשו יריד גיוס כספים, תאפו עוגות, פינת ליטוף, רכיבה וכל החארטה הזאת שהילדים אוהבים, ותגבו כסף בכניסה" אמרתי ולא האמנתי שהיה לי רעיון כזה טוב.
"וואי עוז אתה גאון" היא קמה וחיבקה אותי.
אחרי איזה שתי שניות היא הפסיקה את החיבוק, בכל זאת יש לנו מוניטין של שנאה לשמר פה.
"אממ טוב תיקח אותי הביתה עכשיו?" היא שאלה.
"יאללה בואי" אמרתי.
היא באה לשים כסף כדי לשלם על הגלידה שלה, לקחתי את הכסף שלה והכנסתי אותו חזרה לכיס שלה.
"מה אתה עושה?" היא שאלה.
"אני בחיים לא נותן לבחורות לשלם" עניתי והוצאתי שטר של חמישים שקל מהכיס.
"שונאת שמשלמים עליי" היא התעצבנה.
"תמודדי" אמרתי וחייכתי את החיוך המעצבן הזה שמרתיח אנשים.
עלינו לאוטו, הפעלתי מוזיקה.
"עוד פעם שירים של ערסים?" היא התעצבנה שהשיר של עומר אדם נשמע ברקע.
"למה ערסים? תראי איזה שיר שמח!" צחקתי.
"אין מילים בשיר הזה, כולה משפט אחד שחוזר על עצמו" היא צחקה.
"לכלכת" צחקתי בחזרה.
"תל אביב יחביבי תל אביב" היא חיקתה את עומר אדם וצחקה.
הגענו לבית שלה, יראבי איזה בית זה? ארמון!!
"טוב, תודה היה לי ממש כיף היום" היא חייכה ונתנה לי נשיקה בלחי.
"ביי" אמרתי והיא יצאה מהאוטו.
הסתכלתי שהיא נכנסת הביתה בשלום ונסעתי חזרה הביתה.
היה לי טלפון.
'אוראל האח'
"אהה אחי?" עניתי לו.
"איך היה עם הסוררת?" הוא צחק.(אתן יודעות מה זה סוררת נכון?)
"וואלה דווקא ילדה זהב" צחקתי.
"פשששש מי זהה!! התקדמות ביחסים עם אלקיים, אני מריח שלום באוויר?" הוא צחק.
"שתוק יזין" צחקתי גם אני.
"טוב אחי הרבה זמן לא ראיתי אותך" הוא אמר.
"זה כי אתה כל היום דבוק לחברה שלך" צחקתי.
"שתוק חיים שלי היא" הוא אמר.
"וואלה שמח בשבילך" אמרתי.
"בוא אליי נראה את המשחק היום" הוא ביקש.
"יאללה מתאים לי. אני יביא את הבירות" צחקתי.
"אשש עליך אח שלי" הוא אמר וניתק.

נקודת מבט של שובל.
התיישבתי במחשב.
ערכתי את הסרט של עוז, כל פעם שראיתי את הקטע שהוא מדבר על אבא שלו, בכיתי.
אחרי שסיימתי לערוך את הסרטון הזה דפדפתי בתמונות שהיו על המחשב.
התמונות היו מהחופשה האחרונה שלי ושל אבא שלי להולנד. אמא נשארה בבית בטענה שיש לה הרבה עבודה וגם לא יזיק לנו זמן איכות של אבא ובת.
התמונות היו מהממות, לשנינו היה חיוך אמיתי על הפרצוף, בלי שקרים, בלי בגידות, רק אהבה של אבא ובת.
במהרה מצאתי את עצמי מחייגת למספר טלפון שלו.
הוא ענה.
"הלו?" הוא שאל. לא היה לי אומץ לדבר.
"הלו?" הוא שאל שוב.
"אבא?" שאלתי בשקט, הדמעות איימו להתפרץ.
"שובלי?" הוא שאל ויכולתי לשמוע את החיוך שלו.
"אבא, אני מתגעגעת אלייך בבקשה תחזור" בכיתי כבר.
"אוו שובלי אני גם מתגעגע מאוד" הוא אמר ושמעתי שהוא מתאפק ועוצר את הבכי שלו.
"אז תחזור, אני מתחננת אני צריכה אותך אבא" בכיתי מאוד.
"את יודעת שזה בלתי אפשרי.." הוא נאנח.
"אבא בבקשה לפחות תבוא לבקר אותי לפעמים, אל תנטוש אותי. אני יודעת שכעסתי עלייך אבל אני מתגעגעת אלייך" בכיתי.
"אני מבטיח לך. אני אוהב אותך שובלי שמרי על עצמך" הוא אמר.
"ביי אבא אני אוהבת אותך" אמרתי וניתקתי.
חייכתי לעצמי, השלמתי עם אבא, השלמתי עם עוז, בערך חחח.
ירדתי למטה לשתות כוס מים קרים, אמא ישבה בספלון וקיפלה כביסה.
"מה זה החיוך הזה?" היא שאלה בחיוך כשראתה אותי מחייכת.
"סתם מצב רוח טוב" חייכתי.
"קשור לעמית?" היא חקרה.
"חחחח לא, לעזור לך?" שאלתי אותה בקשר לכביסה.
"אני אשמח" היא חייכה, התיישבתי על הספה והתחלתי לקפל.

נקודת מבט של ירדן.
"אהוב ליבי" חייכתי אליו שפתחתי לו את הדלת של הבית.
"חיים שלי" הוא תפס אותי בחיבוק ונישק אותי.
"איך עבר היום?" שאלתי אותו כשהתנתקנו.
"סבבה רצח דווקא. הייתי קצת עם עוז מקודם, את לא מבינה הוא ושובל השלימו." הוא חייך.
"יאא באמת? וואי סוף סוף" צחקתי.
"רגע רגע יש לך פה משהו" הוא אמר והצביע לי על השפתיים.
"איפה?" שאלתי כשניגבתי את השפתיים בחוסר הבנה.
הוא התקרב לאט לאט.
"פה" הוא לחש ונישק אותי.
"ממזר" צחקתי תוך כדי הנשיקה.
נשכבתי על החזה הנפוח שלו וליפתי אותו בבטן.
הוא עשה לי קיצי בשיער.
נשבעת חולשה שלי.
"אני יכולה להירדם מזה" צחקתי.
"וואי אני רעב באמאשלך ירדני תביאי לי משהו" הוא ביקש. הוא מרגיש הכי חופשי אצלי, אמא שלי בכלל מתה עליו ואבא שלי? אימץ אותו כמו הבן שלו.
"דקה חיים שלי" אמרתי וקמתי מהספה כדי להכין לו איזה משהו.
העמדתי סיר אורז וטיגנתי שניצלים.
הוא בא מאחוריי בחיבוק ונישק לי את הכתף.
"גם יפה וגם אופה?" הוא צחק תוך כדי שהוא מנשק אותי בצוואר.
"חנפן" צחקתי.
"יאללה שב האוכל מוכן" הוספתי.
"כן המפקדת" הוא הצדיע בצחוק כזה והתיישב על אחד הכיסאות.
הגשתי לו את הצלחת עם האוכל ותוך שתי שניות הצלחת פשוט נגמרה.
"חזיר" צחקתי.
"אני רושם אותך למאסטר שף יבשלנית שלי" הוא צחק.
"אייאי בשלנית כולה אורז ושניצל" צחקתי גם.
"טוב בואי נלך לראות קצת טלוויזיה" הוא אמר.
"אין לי כוח לטלוויזיה"אמרתי
"אז מה בא לך חיים שלי?" הוא שאל.
"בוא נלך לעשות סיבוב בפארק" ביקשתי.
"אבל את נשארת צמודה אליי הבנת?" הוא נתן לי תדרוך.
"כן המפקד" הצדעתי לו, חיקיתי אותו על מקודם והוא צחק. עליתי בזריז להתלבש.
שמתי גופייה נופלת בצבע ורוד אפרסק וגינס ארוך קרעים.
אולסטאר לבנות ואני מוכנה.
"מהממת שלי" אוראל בא ונישק אותי.
הסתכלתי בעיניים שלו, הכל כך מדהימות האלה, הם אומנם שחורות אבל הם גדולות ובוהקות כאלה. אדישות כאלה. הוא מושלם החתיך שלי.
"חתיך שלי" חייכתי וסידרתי לו את התסרוקת מארינס הזאת שלו.
"יאללה יצאנו?" הוא שאל. הנהנתי ויצאנו מהבית.