מחסכון לאהבה פרק 8.

אמה דחפה את נמרוד מעליה, ועברה למצב ישיבה. נמרוד הסתכל על ניית'ן, ״אל תצטער, פשוט תצא מהחדר ותסגור אחריך את הדלת." הוא הניח עכשיו את ידיו על אמה, והפיל אותה אל תוך המיטה כשהוא מנשק אותה. ״נמרוד, לא עכשיו." היא כיסתה את פיו בידה, והתיישבה. היא הסתכלה על ניית'ן שעמד לצאת מהחדר. ״ניית'ן," היא קראה לו. נמרוד נראה כאילו הוא התעורר וגילה שהוא נמצא בבית זר. ״מה רצית?" היא חייכה אליו.
״לא, את עסוקה, נדבר אחר כך זה לא דחוף." הוא חשף את גומותיו כשהוא חייך, ויצא מהחדר.
נמרוד הסתכל על אמה במבט עצבני מעט. ״מה?!" היא שאלה.
״ניית'ן מה רצית?" הוא חזר אחרי מה שאמרה.
״חחחח…" היא צחקקה. ״אתה מקנא." היא המתיקה את קולה.
״לא." הוא הסתכל עכשיו לאמה בעניים והיא החזירה לו מבט המצפה לאמת. ״טוב…אולי טיפה." הוא נישק אותה שוב.
הם התנשקו כמה דקות. אמה עכשיו הייתה על נמרוד והתנתקה ממנו. ״נמרוד," היא הסתכלה לו בעניו שהיו עכשיו בגווני התכלת-ירוק. ״למה רק עכשיו?"
״למה רק עכשיו מה?"
״נזכרת להביע את מה שאתה מרגיש כלפי?"
הוא השיב אותה לידו ושתק. ״אני…." הוא התחיל לגמגם.
״אתה מקנא."
״מה פתאום…" הוא החזיק את ידה. ״אני לא יודע מה יש לי."
הייתה שתיקה. היה כל כך שקט עד שאמה שמעה את פעימות ליבו של נמרוד. -אמרת מה אתה מרגיש בגלל שאתה אנוכי, אתה רוצה שאני יהיה איתך ולא אלך עם ניית'ן.- היא חשבה לעצמה. היא לא אמרה לו את זה כי לא היה לה כוח למריבות, במיוחד שהיא אהבה את זה שנמרוד מנשק אותה וגורם לה להרגיש כאב בטן, אבל כאב בטן טוב. ״אני הולכת לשאול את ניית'ן מתי יוצאים." היא שברה את השקט.
״את הולכת בסוף?" הוא שאל באכזבה.
״כן, אין לי ברירה אחרת." היא חייכה אל נמרוד ויצאה מהדלת.
ניית'ן, קיילי ואימה עמדו במסדרון. הם הסתכלו על אמה. ״נו?" שאלה קיילי.
״אני הולכת עם ניית'ן." היא אמרה כשנמרוד הצטרף אליהם וחבק את מותניה.
ניית'ן חייך והסתכל עליה. הוא רצה לחבק אותה משום מה אבל ידע מה יקרה אם יעשה זאת.
כולם נפרדו מאמה לשלום, ואמה הלכה לסדר את התיק שלה. "אני אעזור לך." נמרוד הציע.
"לא, אני רוצה להיות לבד." היא נכנסה לחדרה. המיטה שקיבלה לפני כמה שבועות, השולחן הישן והכסא התואם לו, הארון שאביה בנה לה והשידה עם התמונה שלה ושל לילי. היא תתגעגע לכולם כשלא תהיה כאן.
היא התיישבה על המיטה כשרגליה צמודות אליה וראשה על ברכיה. היא חשבה על החיים החדשים שיהיו לה בוודמיר. היא הרימה את ראשה, והסתכלה על התמונה שעל השידה. "אני אבוא לבקר אותך פעמיים בשבוע, אני מבטיחה." היא ליטפה את התמונה על פניה של לילי. היא כבר עכשיו הרגישה את הגעגוע, כאילו יד חוטפת לה חלק מליבה,טעם מר עלה בגרונה והיא חיבקה את התמונה כשדמעות בעיניה, הן החלו לזלוג במורד פניה. היא נשארה כפופה למשך כמה דקות, ואז היא שמעה נקישות בדלת. "אמה תזדרזי." זה היה ניית'ן, היא ניגבה את דמעותיה למקרה שיכנס והוציאה את המזוודה שמתחת למיטה. "אני כבר באה." היא החלה לזרוק את בגדיה מהארון למזוודה.
המזוודה הראשונה הייתה מלאה בבגדים, שחורים בעיקר. והשנייה שהייתה קטנה יותר, איפור, לפטופ, מטען לסלולר, קופת החיסכון והתמונה שלה ושל לילי.
היא יצאה מהחדר עם שתי המזוודות. נמרוד כמובן, עזר לה עם המזוודות כשהיא חיבקה את אימה וקיילי. היא ירדה לרכב של ניית'ן. ניית'ן היה כבר בפנים אחרי שהוא ונמרוד הכניסו את מזוודותיה לפגאז'. היא נשקה לנמרוד.
נשיקה עדינה, נשיקה שמשאירה טעם טוב, נשיקה שהעבירה לנמרוד שהיא פוחדת ממה שיקרה מחר בבוקר כשהיא תקום בבית זר. "יהיה בסדר." הוא לחש באוזנה ונישק אותה שוב.
"אני מפחדת." היא הסתכלה לתוך עיניו כשידו על פניה.
"אני פה," הוא העביר את אגודלו על עצמות לחייה ובידו השנייה לקח את ידה והניח על הצד השמאלי של בית החזה שלה, הצד שבו נמצא הלב. "למרות שוודמיר לא רחוקה מפה." הוא חייך אליה ומחה את הדמעות שהחלו לצוץ בעיניה.
"תבטיח לי שאתה תבוא לבקר." היא הפנתה אליו אצבע מזהירה.
"ברור," הוא נישק אותה נשיקה קצרה. "שאני," הוא המשיך, ודיבר בין הנשיקות. "אבוא לבקר." הוא נישק אותה בסוף המשפט נשיקה ארוכה.
אמה אהבה את הנשיקות האלה, הן היו מעבירות בה רטט, רטט שהייתה מכורה אליו.
"אני צריכה ללכת." קולה התחלש, כשגרונה נחנק מדמעות.
היא נכנסה למכונית שהוא לא יראה את הדמעות שבעיניה ומחתה אותן מפניה.
נמרוד צעד לכיוון חלון הנוסע שלה ודפק על החלון בקצב פעימות ליבה של אמה, קצב מהיר.
החלון נפתח. "אתה, תשמור עליה." הוא אמר בקול קשוח לניית'ן.
"אל תדאג," ידו האחת הייתה על ההגה והשנייה על ברכיו. "היא בידיים טובות." הוא חייך והעביר את מבטו אליה.
נמרוד נשק לאמה נשיקה אחרונה ונפרד מהם.
ניית'ן התחיל לנסוע, היא הרגישה איך פחדה גובר עם כל מטר שהמכונית נוסעת.
היא לא הצליחה להתאפק יותר והתחילה לבכות.
"אל תבכי," ניית'ן הניח את ידו על הירך השמאלית שלה כשעצרו בפקק תנועה בכניסה למנהטן. "יהיה בסדר, אני אשמור עלייך."
היא הרימה את מבטה אליו, ושתקה.
"היי, אל תבכי אני לא יכול לראות אותך ככה." הוא ניגב את דמעותיה. "את חייבת להפסיק לבכות לפחות לא באוטו שלי." הוא חייך אליה.
"תעצור בבית החולים לא נפרדתי מאחותי." היא אמרה בארשת פנים אטומה.
"בסדר." הוא הנהן, ופנה בפניה שאחרי הרמזור.
הם נכנסו לבית החולים, כמה שאמה שנאה את המקום הזה. הוא העביר בה בחילה כל פעם מחדש.
הם עלו לחדרה של לילי כשהיא ראתה סרט.
"שלום!" אמה הופתעה לגלות שגם אדם נמצא שם.
"אמה!" הוא קרא בהפתעה, "חשבתי שאת הלכת כבר." הוא חיבק אותה.
"אני בדרך," היא הסתכלה על ניית'ן ואז על אחותה. "אבל הייתי חייבת להיפרד גם ממך ילדה קטנה." היא נשקה ללילי במצחה.
"מי זה?" היא שאלה כשראתה את ניית'ן עומד בפתח הדלת.
"זה ניית'ן, אני הולכת לגור אצלו." אמה חייכה ללילי, וסיפרה לה מדוע היא עוברת לוודמיר.
"אתם חברים?" היא שאלה כשאמה סיימה את דבריה.
"לא," אמה ליטפה את מצחה. "אני חברה של נמרוד."
"ידעתי שהוא אוהב אותך!" לילי צחקקה.
אמה חייכה אליה ונתנה לה נשיקה. "אני הולכת, בהמשך השבוע אני אבוא לבקר שוב."
היא יצאה מהחדר שהיא מנופפת ללילי ולאדם לשלום. "ביי אמה, ביי ניית'ן." הם שמעו את קולה המתוק כשיצאו.

הדרך הביתה הייתה ללא דיבורים, אמה שמעה שירים באוזניות שלה כשחלפו על הבתים היפים.
היא ראתה וילה יפיפייה, היא הייתה נראית כמו ארמון שבני המלוכה גרים בו, כמו ארמון שאמה חלמה עליו בהיותה קטנה.
היא שמעה את המנוע של הרכב שהוא נכבה והם עצרו ליד הבית.
אמה הורידה את האוזניות מאוזניה והסתכלה על ניית'ן. "ברוכה הבאה לביתי!" הוא אמר לה בחיוך כשבחנה שוב את המראה החיצוני של הבית.