מחסכון לאהבה פרק 7

אמה סובבה את מבטה לנמרוד,הוא הסתכל עליה בעיניו התכולות-ירוקות,חזהו עלה וירד בקצב מהיר ואחיזתו סביב מותניה התחזקה. "שחרר אותי." היא לחשה לו.
הוא שיחרר את ידיו לאט. "אימא," אמה הסתכלה על אימה בעיניים מתחננות להבנה . "אני עוברת לוודמיר. אני אלך ללמוד שם, ארוויח כסף מהעבודה בביתו, וכך נוכל לשלם את הטיפולים של לילי."
ג׳נה לא אמרה מילה, היא רק הסתכלה על ביתה הבכורה שגדלה כל כך מהר. "אני חושבת," היא העבירה את מבטה אל נמרוד שנראה מזועזע. "שאת צריכה קודם לדבר איתו."
אמה הנהנה. היא תפסה את זרועו את של נמרוד וגררה אותו לחדרה, בזמן שג׳נה הכינה תה במטבח.
"איך את מסוגלת לעשות את זה?" הוא שאל כשהתיישב על מיטתה.
"לעשות מה?" היא התיישבה על הכסא מולו ותופפה באצבעותיה על הברכיים.
"לעזוב אותי כאן,"הוא הרכין את ראשו ושתק. "ולעבור לוודמיר."
"נמרוד, זה בשביל אחותי. אין לי שום הנאה מזה."
היא קמה על רגליה והתהלכה בחדר, היא לא יכולה לשבת. לא עוד.
"אז תישארי כאן ואנחנו נחסוך לטיפולים של לילי כולנו יחד." הוא עמד על רגליו וטמן את פניה בידו.
"אני לא יכולה." היא השפילה את מבטה. "זה או זה או כלום."
"את יכולה…" הוא קירב את מצחו אליה. "כמו שחסכנו עד עכ-"
"גנבנו. יש הבדל נמרוד!" היא קטעה אותו והתנתקה ממנו.
הוא שתק, והסתכל עליה. העיניים שלו, היא נזכרה כמה היא אוהבת אותו, כמה היא אוהבת שהוא מסתכל עליה. אבל לא ככה, לא שהוא נראה פגוע ועצבני בו בזמן.
"לוקמיה זאת לא בדיחה." היא אמרה לבסוף כשהיא בדרכה החוצה.
"לאן זה?" נראה שהוא התעורר כשידה הייתה מונחת על הדלת.
"לסלון," היא סובבה את גופה אליו. ״אני הולכת להגיד לניית'ן שאני הולכת לעבוד אצלו."
"את תלמדי שם?" הוא קם מהמיטה והתקדם אל הדלת, שם היא עמדה. היא הנהנה. "תוכלי לספוג את כל מה שהם יחשבו עלייך בקול?"
"מה זאת אומרת?" היא הסתכלה לו בעיניו והרגישה שהיא טובעת בהן.
"את יודעת," הוא החל לומר כשהוא נועץ את מבטו עליה. "הם יאמרו את כל מה שהם יחשבו עלייך."
"ומה הם יחשבו עליי?" קולה היה נשמע כלחישה.
"שאת גותית, ענייה, משרתת, זאת שאביה נטש אותה, הילדה ששונאת את החיים שלה, היל-"
"תפסיק!!!" היא צעקה. היו לה דמעות בעיניים. איך נמרוד, אהבת חייה אומר לה כאלה דברים, למה הוא עושה לה את זה?
"אמרתי לך שלא תוכלי לספוג את זה," קולו נשמע צודק ומוכיח. הוא שילב את ידיו על חזהו. ״הם לא רק יגידו. הם יזרקו עלייך דברים, יחרימו אותך, יפרצו לחשבון הפייסבוק שלך. אני חושב שהבנת את הפואנטה." הוא הסתכל עליה במבט שלא הכירה קודם. דמעותיה החלו לזרום כמי נהר. הוא ניגב אותם, אלה לא היו הידיים שהכירה, ידיו היו חמימות אבל עכשיו, היו קרות ולא העבירו בה את הרטט שעבר בה מתחת לעור. "מה אתה רוצה?" היא שאלה והורידה מפניה את ידיו.
"אני רוצה שתישארי." הוא היה קרוב אליה, קרוב מאוד. היא הרגישה את נשימותיו על פניה, הריחה את הבושם העדין שלו, הם היו קרובים מספיק לנשיקה. נמרוד חפן את פניה בידיו ורכן כדי לנשק אותה. "למה אמרת את זה?" היא עצרה את הרגע שהיה יכול להיות הדבר הכי טוב שקרה לה בשנתיים האלה. "את מה?" הוא התרחק מפניה ונשען על הקיר.
"אתה באמת חושב שאני ככה?" גרונה נחנק מדמעות בסוף המשפט.
"לא, מה פתאום. אני…" הוא עצר לכמה רגעים. ליבה של אמה החסיר פעימה האם הוא הולך להגיד לה את המשפט שהיא משתוקקת לשמוע ממנו. "אני לא סומך על הסנוב הזה." הוא אמר לבסוף.
אמה התאכזבה לשמוע את המשפט הזה. היא ציפתה שיגיד משהו רומנטי, או לפחות שיגרום לה לחייך. "זהו?" היא שאלה וצקצקה בלשונה.
"לא."
"טוב, אם יש עוד משהו, תדבר, אני כאן."
"אני רוצה שאת תדברי," הוא הושיב אותה על המיטה, והתיישב על הכיסא מולה. "ואני אשאל את השאלות."
"טוב, תתחיל." היא גיחכה לעצמה.
"אפשר לדעת איך את הכרת את האיתן הזה?"
"ניית'ן." היא תיקנה אותו בחיוך.
"אוקי, אז ניית'ן…" הוא גלגל את עיניו למעלה ונאנח.
"זה הבחור שתפס אותי גונבת…" היא אמרה.
היא חשבה על הרגע שבו פגשה את ניית'ן, ועל השיחה שהייתה להם ברכב שלו יום אחרי זה. הם מכירים רק חמישה ימים ויש בניהם כימיה מטורפת. היא חשבה על העזרה שהציע לה כבר ביום הראשון שראה אותה. –אולי הוא מלאך מהשמיים.- היא חייכה כשחשבה עליו.
"הלו?!" נמרוד העביר את ידו לפני עיניה. היא מצמצה מספר פעמים והניחה למחשבותיה. "כן, אמרת משהו?" היא הרגישה כאילו ישנה לכמה רגעים והוא העיר אותה.
"שאלתי…" הוא חקר אותה בעיניו. "אם נפגשתם גם לא בבית שלך."
"לא הבנתי…" היא מצמצה בעיניה שוב, אך הפעם היה זה מצמוץ של חוסר הבנה.
"עזבי… אני משחק אותה קנאי." הוא חייך חיוך מיוסר. הוא חשב שאם יחייך זה יסתיר עד כמה שכואב לו שאמה עוזבת אות ועוברת לוודמיר, ששם גר נער צעיר ועשיר ולא נראה פחות טוב ממנו.
אמה לא התייחסה לנמרוד. היא מצאה לעצמה נקודה במרכז החדר, ובהתה בה לכמה דקות. היא העדיפה לשתוק מאשר לשקר לנמרוד על ניית'ן, למרות שידעה שלא קרה שום דבר. אבל, הייתה לה הרגשה שאם תספר משהו נמרוד יתעצבן.
נמרוד העיר אותה שוב ממחשבותיה, רק שהוא מחזיק עכשיו את פניה בשתי ידיו ורוכן על המיטה שישבה עליה. רגליה נעו ברפיון מעל הרצפה, כשנפלה לתוך מיטתה כשנמרוד מעליה.
"את לא יציבה במיוחד, הא?" הוא צחק שהוא רוכן מעליה וידיו נחות עכשיו בצידי גופה.
היא צחקה, ושכחה לרגע את הכעס שהרגישה כלפיו לפני כמה שניות.
"אני אוהב שאת מחייכת." הוא חייך אליה חזרה. ועיניהם נפגשו ונשארו לבהות זה בזו לכמה רגעים. היה שקט. ואז, זה קרה. הוא התקרב אליה והצמיד את שפתיו לשפתיה.
הם שכבו עכשיו אחד על השנייה כשהם מתנשקים.
אמה הרגישה פרפרים בליבה. ידיה נגעו בשרירי גבו, היא הרגישה כאילו היא נושמת חשמל והוא משכר אותה. היא רצתה להישאר איתו כך לנצח, היא שכחה מכולם ומהכול ומה שעניין אותה עכשיו היה רק נמרוד, היא אפילו שחכה מ-.
"אוי," היא שמעה כל מאחוריהם. "לא התכוונתי להפריע, מצטער."
נמרוד ואמה התנתקו. הם הסתכלו על הדלת, וניית'ן עמד שם…