מחסכון לאהבה פרק 6

אמה הסתכלה על הפתק, "מה הוא חושב לעצמו, צץ לי בחלומות ובחיים משום מקום ועכשיו רוצה שאקבל ממנו עזרה!" היא צעקה לאוויר הסלון.
"מי צץ?" היא שמעה קול מדלת הכניסה, היא תחבה את הפתק לכיסה האחורי, הסתובבה לראות מי זה והוקל לה לראות שזאת הייתה קיילי. "סתם איזה אחד." היא חיבקה אותה וסגרה את הדלת.
"את מתכוונת לספר לי?" קיילי התיישבה על הספא מולה והניחה את רגליה על השרפרף שעמד מול הספא. –מרגישה בבית.- חשבה לעצמה אמה. "את לא מכירה…" היא התיישבה על הרצפה מולה בישיבה מזרחית.
"התגברת על נמרוד?" היא פתחה את עיניה החומות.
"לא," היא ישרה את מבטה אליה. "חוץ מזה השעה כבר אחרי חצות, מה את עושה כאן?"
"ההורים שלי נעלו עליי את הבית, אז חשבתי לישון אצלך." היא חייכה.
"למה?" אמה שאלה. כפי שהכירה את הוריה של קיילי, היא ידעה שהם עשו את זה בגלל שקיילי עשתה משהו. ושהיא מתכוונת למשהו, זה משהו לא טוב. "בגלל זה." היא הרימה את שרוולי חולצתה. מפרק כף ידה התחתי ועד למרפק, השתרך לו קעקוע בכתב סיני. "מה זה אומר?" אמה החזיקה בידה המקועקעת. "אל תיקחו את החיים יותר מידי ברצינות. אתם לא הולכים לצאת מהם חיים." היא חייכה.
הן דיברו עד זריחת החמה. "אני נכנסת להתלקח הבוס שלי יהרוג אותי אם אני אאחר." אמה אמרה. "את יכולה להיכנס אחרי, תרגישי חופשי." היא קרצה אל קיילי שאכלה חטיף צ'יפס.

היא הגיעה לעבודה, על שעונה הופיעה השעה תשע ורבע.
"אוף…" היא נאנחה, "איחור של רבע שעה." היא נכנסה לסופר מרקט, שהוא מקום עבודתה.
"שוב איחרת!" היא שמעה מאחוריה את קולו העבה של הבוס. היא הסתובבה אליו, השפילה את מבטה אל הרצפה ואמרה, "אתה יודע שזו תקופה קשה בשבילי." היא הרימה בשלבים את ראשה אליו. "הייתי צריך לדעת שזה מה שיקרה כשאעסיק קטינים." הוא נאנח, אך הביט הישר לעיניה הירוקות. "את מפוטרת." הוא אמר לאחר שתיקה קצרה, והחל ללכת במסדרונות מזון החנות.
"מה?!" היא שאלה. "אבל, למה?" היא ניסתה להתאים את עצמה לקצב הליכתו.
"זאת עבודה," הוא המשיך ללכת ואפילו לא טרח לסובב את ראשו אליה. "לא משחק ילדים!" הוא הרים את קולו. "אבל…" היא רצה אחריו.
"שום אבל, העלמה אמה קופר, לא עובדת אצלי יותר." הוא נכנס לחדרו וטרק את הדלת בפניה.
"חתיכת בן-" צלצול הטלפון שלה קטע אותה. "כן נמרוד," היא אמרה כשראתה את שמו על צג המסך.
"היי, את בעבודה?" הוא שאל כשקולו עוד נשמע ישנוני.
"אני במקום העבודה הקודם שלי כן." היא אמרה עצבנית כשיצאה מדלת הכניסה של הסופר מרקט.
"מה זאת אומרת," הוא לא רצה להאמין למה ששמע, "פיטרו אותך?"
"כן," היא הלכה לכיוון ביתה. "חכה רגע, קיילי בממתינה." היא העבירה את השיחה אל קיילי.
"כן," היא אמרה בעצבים.
"הלו, תירגעי." היא אמרה. "תגידי…ניית'ן וויליאמס פה, הוא שואל איפה את." היא אמרה.
"מה ניית'ן עושה בבית שלי?!" היא הגבירה את קצב הליכתה.
"אהה… אז את כן מכירה אותו. בקיצור את לא בעבודה?"
"פיטרו אותי. ניית'ן בבית שלי?" היא משום מה הייתה לחוצה.
"כן, הוא בסלון. ופיטרו אותך מהעבודה?!"
"אני אדבר איתך שאני אגיע הביתה." היא ניתקה את השיחה ועברה לניית'ן. "כן, מצטערת."
"זה בסדר, קרה משהו?" קולו התעורר מעט.
"לא…" היא תהתה למה היא משקרת לו. "אני בדרך הביתה." היא רצה כשנזכרה שניית'ן אצלה בבית. "טוב, אז אני אתלבש ואבוא אלייך."
"לא!" היא אמרה, אך הוא ניתק את השיחה לפניה.
היא נכנסה הביתה. "מה אתה עושה כאן?" קולה היה נשמע מרוגז.
"תגווני עם השאלות, אמרתי לך." הוא חייך וקם מהספא. "לא חזרת אליי אתמול בלילה." הוא חייך.
– שלא יחייך, למה הוא מחייך, הוא פשוט מושלם שהוא מחייך. רגע, למה אני חושבת על זה בכלל?- היא חשבה לעצמה. "כי-"
"אז אתה הבחור שצץ לאמה בחלומות?" קיילי קטעה את דבריה כשנכנסה לסלון, ולגופה רק מגבת.
"צץ לך בחלומות?!" הוא שאל בגבות מורמות, כשהביט לאמה בעיניה.
"מה פתאום, קיילי איזה שטויות את מדברת." היא הפנתה אליו גב. כעת פניה היו לכיוון קיילי, היא קיפצה את פיה והרימה את גבותיה כדי להוראות לקיילי לשתוק.
"טוב נשאיר אתכם לבד." קיילי יצאה מהסלון לחדר של אמה.
ניית'ן נשען על הקיר, הסתכל על אמה וגיחך לעצמו. "מה?" אמה שאלה כשהבחינה בו.
"סתם, אוהב לראות אותך שאת ככה…"
"איך זה ככה?" היא עמדה עכשיו קרוב אליו.
"לחוצה." הוא הסתכל לתוך עיניה הירוקות.
"אני לא לחוצה!!!" היא צעקה.
"טוב תירגעי…" הוא החזיק בידה של אמה בעדינות. היא הרגישה את ליבה מגביר את פעימותיו, ואיך שהיא באמת קצת לחוצה כשהוא לידה. היא ניתקה את ידה ממנו והסתכלה עליו.
"טוב, תקשיבי אני יודע שאני קצת מעיק אבל-"
"קצת?!" היא קטעה את דבריו.
"טוב, הבנו את הנקודה פה." הוא אמר עכשיו בקול רציני. "אבל אני באמת רוצה לעזור לך, מה דעתך ללמוד בבית-ספר ולעבוד אצלנו בבית ב*'וודמיר', מה את חושבת?"
אמה השתתקה, היא תהתה מה באמת גורם לו לרצות לעזור לה.
"אני יכול לבוא מחר, אם את צריכה לחשוב על זה."
"לא, זה בסדר," היא עמדה על קצות אצבעותיה כדי לכסות את פיו. "אני מסכימה. השאלה היא אם אימא שלי תסכים."
הוא חייך עכשיו, הוא היה נראה מרוצה. "תתקשרי אליה."
"להתקשר למי?" ג'נה אמרה כשנכנסה עם נמרוד הביתה.
"ומי אתה?" נמרוד שאל כשראה את ניית'ן ואמה קרובים אחד לשני.
הם התרחקו אחד מהשנייה. "ניית'ן." הוא הושיט את ידו ללחיצת יד. נמרוד התעלם ממנו והסתכל על אמה.
"היי ניית'ן." ג'נה חייכה כדי להפר את המבוכה ששררה בחדר. "בשביל מה להתקשר אליי?" היא הסתכלה עכשיו על אמה גם.
"היא רוצה לעבור לבית שלו ב'וודמיר' כדי לגייס כסף לניתוחים של לילי." אמרה קיילי כשיצאה מהחדר של אמה.
"מה?!" נמרוד התקדם לעברם, ועמד ליד אמה כשהוא חובק את מותניה. "היא לא הולכת לשום מקום." הוא הידק את אחיזתו והסתכל על ניית'ן בעיניים קודרות.

*וודמיר- אזור מגורים עשיר בניו יורק סיטי.