מחסכון לאהבה פרק 5

פרק חמישי:

"איפה אמה?" קיילי שאלה, כשנמרוד נכנס לבדו למרתף.
"הלכה לבקר את אחותה…" הוא השיב לה כשהוא מסמס לרומאן.
"אז למה היא לא עונה לי?" קיילי הגביהה את קולה בדציבל.
"אני לא המזכיר שלה!" הוא החזיר לה בטון גבוה.
"אבל אתה אוהב אותה!" היא החזירה לו בצעקה. "ואתה פשוט מתכחש לזה!"
הוא שתק, וחשב על מה שהיא אמרה לו, האם הוא באמת אוהב אותה, או שזה רק בגלל היופי החיצוני."ואיפה ג'ייסון?"הוא ניסה להעביר נושא, והסתכל על אריק שישן עם האוזניות על הצוואר. הוא הרים כמה קרטונים מהרצפה, אבל הוא הפסיק לאחר שקיבל הודעה מרומאן, "אל תפתח כלום, אני בדרך!"

"טוב הגענו!" אמר ניית'ן לאמה כשחנו בכניסה לבית החולים. "רוצה שאני אעלה איתך?"
"לא אני רוצה להיות איתה לבד…" היא אמרה כשהיא מסירה מעליה את חגורת הבטיחות.
"טוב אה…" הוא גמגם, "מוזר שאני מכיר אותך כמעט עשרים וארבע שעות ואין לי מושג איך קוראים לך…" הוא חייך שוב וחשף את גומותיו.
"אמה." היא יצאה מהרכב ורצה לכיוון בית החולים, והשאירה אותו באוטו לבד.
היא נכנסה למעלית, לחצה על קומה 4 "מחלקת ילדים" והמתינה שהמעלית תעלה.
"היי!" היא קיבלה הודעה מנמרוד. היא הרגישה את החיוך מתחיל לעלות עם המעלית, אך כשהיא נעצרה החיוך שלה נשאר על הפנים. היא החזירה לו הודעה ונכנסה לחדר שלילי אושפזה בו.
"אמה!" היא קראה באושר, כשהיא נכנסה לחדר.
ג'נה ישבה בכיסא ליד המיטה של לילי, ועל פניה עלה חיוך, חיוך שלא חייכה כבר שנים.
"לילי!" היא חיבקה אותה חזק. הם שיחקו, דיברו וראו סרט במסך הקטן שהיה תלוי מעל מיטתה.
לקראת הערב היא התיישבה לצידה על המיטה וסיפרה לה סיפור. לילי אהבה סיפורי אגדות. נסיכות, אבירים, פיות וגמדים.
כעבור חצי שעה לילי נרדמה. עיניה הכחולות כוסו בעפעפיה. והיא הייתה נראית שלווה ורגועה, כמו פעם בלי המחלה הזאת. היא נשקה למצחה, "אני מבטיחה שאת תעברי את זה ותישארי בחיים." היא לחשה וליטפה את לחייה הרכות. "אני הולכת לקנות משהו לאכול אני כבר חוזרת." היא אמרה לאימה שדיברה עם אדם במסדרון.
היא נכנסה לקפיטריה של בית החולים, קנתה חטיף תפוחי-אדמה, שתי טבלאות שוקולד, לה וללילי ושתייה.
"אמה," היא שמעה מישהו קורא לה, היא הסתובבה וראתה את נמרוד.
ליבה האיץ ופעם בחוזקה, היא הרגישה את החום עולה בגופה וחייכה אליו. "היי." היא קפצה עליו. היא מביעה היום את רגשותיה באופן חריג. היא לא מפגינה רגשות בדרך כלל, היא טוענת שזה לחלשים. "היי תראי אותך." הוא הרים אותה מכתפיה וחייך. "את נראית שמחה היום. חדשות טובות?" הוא שאל כשהניח אותה. הם הסתכלו אחד על השנייה בעיניים נוצצות והם התנשקו.
שפתיו הרכות נישקו אותה בעדינות, היא הרגישה את הפרפרים בבטן, איך קצב ליבה עולה. ואז הם התנתקו. הוא הסתכל עליה בעיניו שנראו עכשיו ירוקות. "מצטער…" הוא אמר. "אני יודע שעוברת עלייך תקופה קשה ואת לא צריכה שישברו לך את הלב." הוא החזיק את ידה.
היא נישקה אותו שוב. "אני צריכה אותך," היא לחשה לו באוזן. "ודווקא עכשיו!" היא נגעה בשערו המבולגן. "את בטוחה שזה מה שאת רוצה?" הוא שאל.
"כן!" היא ענתה. "אני בטוחה!" היא חייכה
הם התנשקו שוב, נשיקה לוהטת. ידיה הסתבכו בשערות ראשו וידיו היו על מותניה הצרות.
"האמ…" קול קטע את נשיקתם. ידיה גלשו לחזה של נמרוד שהמשיך להחזיק במותניה, הם הסתכלו על בעל הקול נכנס לקפיטריה, פניו היו מכוסות בכובע."אני רוצה את כל הכסף שגנבת חזרה." הוא הושיט לה את ידו, כאילו מצפה ממנה למשהו. "מי אתה?" נמרוד אמר, וחיבק את אמה.
הוא לא אמר מילה. הוא הושיט את ידיו אל הכובע והוריד אותו…"ניית'ן?!" אמה ספק צעקה, ספק הופתעה.
"אמה…" הוא אמר לה, אבל משום מה קולו היה נשמע מרוחק עכשיו. "אמה…" הוא היה נשמע יותר מרוחק. "אמה…" עכשיו פניו היטשטשו וקולו דמה יותר לקולו של אדם. "אמה!" הקול עלה בדציבל.
"מה?" היא נמצאת עכשיו על מיטתה של לילי כשהיא מחבקת, את אחד הדובונים שלילי קיבלה מהחברות שלה. "אימא שלך שאלה אם את רוצה ללכת הביתה השעה כבר מאוחרת!" אדם עמד מעליה כשעיניו הקטנות, נראות כאילו נבלעות בתוך חוריהן. "מה אתה מנסה לעשות?" היא שאלה כשעיניו התכווצו עוד יותר, היה נראה כאילו הוא מתאמץ. " לילי מדממת מהאף או שנדמה לי?" הוא שאל כשאמה הסתכלה על פניה. "אל תלחיץ אותי!" היא נתנה לו מכה ביד כשראתה שהוא עשה זאת כדי להלחיצה. "טוב בואי הביתה כבר מאוחר." היא קמה מהמיטה, נשקה ללילי ובמסדרון נשקה לאימה שדיברה עם אחד הרופאים.

הנסיעה הביתה הייתה מלאה בנמנומים, כשהגיעו לבניין מגוריה, היא הודתה לאדם ונכנסה למעלית.
כשהגיעה לדלת ביתה, מצאה פתק צהוב וקטן.
"תתקשרי אליי שאת רואה את זה. זה בעניין אחותך, אני יכול לעזור, ניית'ן."