מחסכון לאהבה פרק 3

השבועות האחרונים לא עברו על משפחת קופר טוב, לג'נה לא היה כסף לממן את הטיפולים לביתה, אמה נכנסה לדיכאון עמוק וניסתה לגייס כסף לטיפולים של אחותה.
היא גזרה את שיערה החום-זהב מעל כתפיה, וצבעה אותו לשחור והוסיפה לו פס כחול. עיניה התכולות הגדולות נצבעו סביב בשחור וכך גם שפתיה, הפירסינג כיסה את כל אוזנה, ושירי הפופ ברשימת המוזיקה שלה הפכו למטאל ורוק כבד.
לכל מקום שהלכה כינו אותה בשמות, "גותית", "פריקית", "בעייתית" וכד'…

"היי!" היא נכנסה למרתף כשהיא מכניסה את האוזניות לתיקה.
"היי!" כולם ענו יחד.
"מה עושים היום?" היא התיישבה ליד נמרוד.
הוא חיבק אותה, והשאיר את ידו על כתפה. "אני חושב נלך 'לטיים סקוור' נוכל שם להשיג כסף, שם יש הרבה אנשים."
והם יצאו לכיוון הרכבת למנהטן, אמה חשבה לעצמה, מה ג'נה תעשה לה כשתגלה שהכסף שהיא מביאה הוא לא רק מהעבודה שלה, אלא גם מגנבה.

הם הגיעו לטיים סקוור והחלו בכיוס האנשים.
אמה התקרבה לרביעיית נערים ונערות שנראו בגילה. הם עמדו, ודיברו בצורה שהצבענה אותה. הם הזכירו לה את המתנשאים השטחיים בבית הספר, אלה שאכפת להם מה יגידו עליהם, אלה שיש להם יותר כסף, אלה שאכפת להם רק מחיצוניות ואלה ששופטים אנשים כאילו הם טהורים.
הם נכנסו לחנות בגדים ואמה נכנסה אחריהם. "אז תקני את השמלה ונלך לאכול אנחנו מתים מרעב!" אמר הבחור אם האוזניות הגדולות סביב צווארו. הוא היה גבוה ועיניו היו חומות גדולות, פלג גופו העליון היה רחב והוא דיבר אל בחורה שנמוכה ממנו בראש, היא הייתה די דומה לו שיערה היה מתולתל חום עם גוונים כתומים, עיניה היו חומות דבש והיו לה גומות כשחייכה. "טוב," היא הסתכלה על אמה, והתקדמה עם אחת הבנות שעמדה מאחוריה. אמה הסתכלה על הבחורות שבחנו את השמלה בפעם האחרונה, הן קלטו שהיא מסתכלת עליהן, ואז הרימו אליה את האצבע השלישית שלהן, וצחקו. "נו…" התקדם אליהן הנער השני עם העניים הירוקות, "אתן באות?"
הרביעייה התקדמה לכיוון הקופה, שילמה על השמלה היוקרתית ויצאו לכיוון המסעדה.
אמה המשיכה לעקוב אחריהם בשקט. ושמעה את אחת הבנות אומרת, "ראיתם את הגותית הזאת שעמדה בחנות?" היא שמעה זלזול בקולה, וזה הצבען אותה עוד יותר, היא הרגישה את חום גופה עולה לה לראש, היה לה חשק למרוט שערה, שערה מראשה של השטחית.
כעבור כמה דקות הם נכנסו למסעדה והתיישבו באחד השולחנות. הבנות הלכו לשירותים (שיחת בנות), ואילו הבנים נשארו, והתעסקו בסמארט-פון שלהם. אמה התקדמה לכיוונם, היא נתקעה "בטעות" בכסא שהיה מונח עליו התיק של הנערה הבלונדינית, והוא נפל. "אני מצטערת." היא אמרה כשהצליחה להגניב את הארנק שהיה בו. "זה בסדר." אמר הבחור עם העניים החומות, והרים את התיק. "רק שפעם הבאה תסתכלי לאן את הולכת." הוסיף חברו, וצחק.
אמה עשתה לו מבט קשוח, "לכי…" הוא אמר. "אל תתייחסי אליו." היא חייכה אליו חיוך מאולץ ויצאה לרחוב עם הארנק.
היא הגיעה הביתה, כעבור שעתיים ופירקה את "הסחורה" על המיטה. היו שם חמש מאות דולר, כרטיסי חברי מועדון של כל מיני חנויות ותמונות פספורט שלה ושל החברה שהייתה איתה במסעדה. "לא רע…" היא ממלמלת לעצמה, ופתאום דפיקות נשמעו על הדלת. היא החביאה את הארנק מתחת לשמיכה, "אפשר להיכנס." היא אומרת. ואימה נכנסה לחדר.
"מישהו מחכה לך למטה." היא אמרה כשהיא מחזיקה את הטלפון.
-כנראה מדברת עם אדם- אמה חושבת לעצמה. "מה עם לילי?" היא שואלת כמתעלמת ממה שאימה אמרה. "היא ישנה… בזכות הכסף שלך יש לנו אפשרות להשיג לה ליווי צמוד בבית החולים" היא שמה יד על הפומית של הטלפון, "ושוב מישהו מחכה לך למטה." היא דחפה את אמה דחיפה חלשה. אמה ירדה למטה והיא רואה את הבחור ההוא מהמסעדה היום.
היא הביטה בו, היא לא הבינה מה הוא עושה עכשיו בכניסה לבית שלה. "אהה אתה…" היא אמרה בקול ניטראלי. "כן, זה אני." הוא אמר בחיוך ציני.
"מה אתה עושה פה?" היא המשיכה עם הקול הניטראלי, אבל עכשיו היא שילבה את ידיה, ורקעה ברגליה בחוסר סבלנות. "דרך אגב, איך הגעת לפה,ומה אתה רוצה?"
"עקבתי אחריך אחרי שראיתי אותך יוצאת מהמסעדה ומחזיקה בארנק של חברה של אחותי." הוא נשען עכשיו על משקוף פתח הבית. "אני חייב להגיד לך את לא גנבת טובה."
אמה השתתקה, היא הרגישה את הרגשת התפיסה על עבירה, הרגשה שלא רוצה שתחזור על עצמה, אבל היא חייבת לגייס כסף לטיפולים של אחותה, ומהעבודה היא כבר לא תקבל את זה בקרוב. "אני לא יודעת על מה אתה מדבר…" היא ניסתה את השיטה שנמרוד לימד אותה, ראש קטן.
"אוקי…" הוא אמר באיטיות וקם מהמשקוף. "אז לא יהיה אכפת לך אם אני אעלה לחדר שלך לבדוק." הוא חייך שוב את החיוך הציני שלו, וניסה להיכנס לבית, אך אמה עצרה אותו. "מצטערת לא מכניסים זרים הביתה." היא עמדה עכשיו מולו וחסמה לו את הכניסה.
"תקשיבי…" קולו עלה מעט והוא הסתכל לה בעיניה הירוקות. "אני כאן כדי שלא יזמינו לך משטרה ואז המצב יחמיר יותר," הוא התקרב אליה יותר, עד שאמה ראתה את עצמה בתוך אישוניו. "אז בואי נגמור עם זה יפה ותביאי לי את הארנק."
"אתה חושב שיש רק ארנק אחד כזה בעולם?" היא המשיכה בשיטת "הראש קטן", והתרחקה ממנו מעט. הוא שתק, היה נראה כאילו הוא חושב על תשובה לענות לה, אך פתאום נשמעו צעדים מאחורי אמה, "קנית ארנק חדש?" ג'נה החזיקה בארנק הגנוב, ואמה הסתובבה אל אימה בעיניים פעורות.
"הוא ממש יפה." ג'נה ציינה כשהיא בוחנת את הארנק.
"כן," אמה בלעה את רוקה, ועכשיו הרגישה יותר גרוע, עכשיו אין לה תירוצים. "עכשיו, תוכלי להביא לי אותו?" היא הושיטה את ידה כדי לקבלת הארנק, בזמן שהחטיפה מבט לעבר הבחור בעל העניים החומות, וראתה על פניו את החיוך שמחייך אדם צודק. "עכשיו לכי!" היא פקדה על אימה. וג'נה נכנסה למטבח. אמה הסתובבה אל הבחור, והוא המשיך לחייך את החיוך הצודק. "קח." היא הושיטה לו את הארנק ודחפה אותו אחורה. "חשבתי שאת לא יודעת על מה אני מדבר." הוא גיחך.
אמה נאנחה, כבר לא היה לה כוח אליו. "לך!" היא הרימה את קולה.
"עשית בשכל…" הוא הפנה את גבו אליה, יצא מהבית והזמין את המעלית. כשהמעלית הגיעה הוא קרץ לאמה, ונכנס למעלית.
-הוא עשה את זה כדי לגרום לי להתעצבן- היא חשבה. היא סגרה את דלת הכניסה והתקדמה לחלון שמשקיף על שאר הבלוק. היא ראתה אותו מתרחק מערבה ואיתו גם השמש.