מחסכון לאהבה פרק 11

״אז מה אתה רוצה לעשות?״ אמה שאלה את ג׳ונתן לאחר שסיימו לעשות את שיעורי הבית שלו.
״מה דעתך על משחק וידאו למטה?״
״אני אף פעם לא שיחקתי במשחקי וידאו.״
״מה זה משנה, נלמד אותך.״ הוא קם מהכסא ומשך אותה כשהיא גוררת את רגליה אחריו. ״קדימה, יש הכל. אקס בוקס, wii וכמובן שגם פלייסטיישן.״
הם נכנסו למעלית וג׳ונתן לחץ על המספר 1-.
״אבא קנה לי עכשיו עשרה משחקים לwii ובינהם יש גם שטיח ריקוד, רוצה לנסות?״
״לא, אני וריקוד…״
״אח שלי אמר שבנות אוהבות לרקוד.״
״מה כבר אח שלך יודע על בנות,״ היא גיחכה בזלזול כשהמעלית נעצרה בקומת הכניסה וניית׳ן עמד מולם.
״מה אני יודע על בנות…״ הוא מימל, עצר את המעלית והסתכל בעיניה של אמה. מבטו היה כעוס ופגוע בו זמנית והרגישה שעיני החום אגוז שלו מזדווגות עם עיניה הירוקות. ״אני יודע שאם בת מתעסקת בשיער,״ הוא הסתכל על אמה כשהעבירה את שיערה הקצר מימין לשמאל. ״היא מאוהבת בבחור שעומד לידה.״
דלתות המעלית נסגרו מאחוריו, הוא לחץ על הכפתור החמישי והסתכל עליה במבט אטום ובפה כפוץ.
אמה הרגישה רע, היא לא אהבה את המבט הזה, היא רצתה כבר לצאת מהמעלית.
המעלית נעצרה ואמה וג׳ונתן יצאו ממנה.
״ביי ילד,״ אמר ניית׳ן כשדלות המעלית נסגרו.
״דפוק..״ מלמלה אמה.
הם נכנסו לחדר, על הפלזמה הענקית הופיעה בבואתה.
היא סקרה בעיניה את משחקי הוידאו.
״נכון מרשים?!״ שאל ג׳ונתן כשהתיישב על פוף בצורת כדורגל.
היא התיישבה על פוף הכדורסל שלידו. ״מאוד!״ היא חייכה.
ג׳ונתן הפעיל את משחק הלוחמים. הלוחמים נראו במסך הגדול כשאמה בההתה בנקודה מרוחקת בחדר וחשבה על אחותה. ״בן כמה אתה ג׳ונתן?״
״אני בן11 וחצי.״ הוא ענה תוך כדי משחק. ״למה?״ אצבעותיו המשיכו לנוע על השלט כשעיניו מרוכזות על המסך.
״סתם…״ היא חייכה אליו והמשיכה לבהות בנקודה הבלתי נגמרת.
״ג׳וני איפה אתה?״ היא שמעה צעדים מתקרבים לחדר.
״ידעתי שאתה משחק!״
היא נשענה על משקוף השמנת ובחנה את אמה במבטה, אמה הסתכלה עליה גם היא. היא הכירה אותה מאותו יום במסעדה, תלתליה הפרועים הגיעו עד מותניה ועיניה הזהובות התמזגו בצורה מושלמת עם גוון עורה השחום.
״היי,״ אמה חייכה אליה.
״היי,״ היא החזירה בקול יבש, ״ג׳וני ארוחת ערב.״ היא הביטה באמה שוב והוסיפה, ״גם את מוזמנת לאכול איתנו.״ היא הסתובבה וצעדיה הדדו במסדרון.
״שמעת ארוחת ערב…״ אמה קמה מהפוף. ״תחזור לשחק אחר כך.״
״אוף…״ ג׳ונתן רטן, קם מהפוף באי רצון וגרר את רגליו אל המעלית.
״אנחנו עוד מעט חוזרים, זה לא שאתה נפרד מהמשחקים לנצח…״ היא צחקה ודידתה אחריו אל המעלית.
״אוף…״ הוא השמיע שוב כשדלתות המעלית הכבדות נסגרו לפניהם.
אמה צחקה שוב ובחנה את פניו בעיניה הגדולות.
עיניו היו חומות-זהובות שילוב של אחייו הגדולים, שערו היה חלק בתספורת פטריה. היא בחנה עכשיו את גומותיו שנראו כמו חורים על לחייו.
״למה את מסתכלת עליי?״ הוא שאל כשקמטי מצחו הסגירו שהוא מוטרד.
״אתה ילד יפה,״ היא חייכה אלייו וצבטה באצבעותיה את לחייו הרכות.
הוא חייך אליה חזרה כשהמעלית נפתחה, והם יצאו ממנה לכיוון המטבח. ״גם את יפה.״ אמר כשראו את ניית׳ן יושב ליד השולחן.
הוא הרים אליהם את ראשו ומבטו נפגש עם מבטה של אמה.
״אתם רעבים, הא?״ קמרון קטעה את מלחמת המבטים החשאית בינהם כשהיא נכנסה למטבח.
״כן, מאוד.״ ניית׳ן חייך והרים את גבותיו בצורה מאשימה כשהסתכל על אימו.
״אל תסתכל עליי ככה.״ היא הרימה לעברו אצבע מזהירה. ״ג׳ניפר בואי לאכול!״ היא קראה כשהיא מזגה את האוכל.
״מישהו פה בחוץ בשביל אמה.״ אמרה ג׳ניפר כשנכנסה למטבח.
״בשבילי?״ אמה הייתה מופתעת כל כך שלא שמה לב שהיא מדברת בפה מלא פירה.
״את מכירה כאן עוד אמה?״ היא התיישבה מול הצלחת שלה והרימה אליה גבה מזלזלת.
אמה קמה ממקומה כשהיא מנגבת את פיה משאריות הפירה.
״הוא בסלון!״
קולה של ג׳ניפר נשמע מאחוריה.
אמה נכנסה לסלון, אך לא ראתה אף אחד חוץ מבבואתה שהשתקפה על הויטרינה.
פתאום היא הרגישה איך לופתות אותה ידיים חזקות מאחורי מותניה ומשליחות אותה על ספת העור.
״נמרוד!״ היא קראה בשמחה כשרכן עליה.
הוא נישק אותה נשיקה ארוכה שהעבירה באמה רטט בכל גופה. ״התגעגעת…אלייך…אהובתי.״ הוא דיבר בין הנשיקות.
״גם אני,״ היא חייכה כשהסתכל לתוך עיניה. ״אבל אני לא חושבת שזה המקום המתאים.״ היא משכה את נמרוד מעליה וקמה מהספאק.
״אז מה עשית עכשיו?״ הוא נשק לה ללחיה והתיישב לידה.
״אכלתי…״ היא ענתה ביובש.
״וגמרת לאכול?״
״לא, אתה יותר חשוב מאוכל.״ היא תפסה בחלק העליון של חולצתו ומשכה אותו אליה.
״אבל את צריכה לאכול,״ הוא אמר בקול דואג. ״זה לא בריא.״ הוא חייך אליה ונשק לה על שפתיה קלות.
״שאתה כאן אני לא צריכה אוכל.״ היא משכה אותו אליה שוב ונישקה אותו עכשיו בתשוקה.
״פעם אמרתי לך כמה אני אוהב אותך?״ הוא הניח את מצחו על מצחה והחזיק בידיה.
״לא,״ היא התרחקה ממנו וחייכה אליו חיוך ערמומי. ״אבל אתה יכול להגיד לי…״ היא לחשה והתקדמה לכיוון המטבח.
הוא הלך בעקבותיה והצמיד אותה לקיר שהיה בכניסה למטבח. ״אני…״ הוא התחיל והסתכל בעיניה. ״לא יכול להביע את זה במילים.״ הוא התקרב אליה והעביר את ידו מהקיר אל מותנה. היא הרגישה איך פרפרים ממלאים לה את הבטן, איך מחשבותיה מתערבבות והיא שמעה את פעימות ליבה.
״אז תביע את זה אחרת.״ היא שמעה איך קולה מתחלש והרגישה איך היא משתוקקת ששפתיו כבר יהיו על שפתיה.
״אוקיי.״ הוא הצמיד אותה אליו ונישק אותה בלהט, למרות שידיו לחצו קצת על מותניה, שפתיו היו רכות והיא המשיכה לנשק אותו כשידיה מתעסקות בשיערו.
היא הרגישה את מגע שפתיו הרך על צווארה, ואת הצמרמורת ששפתיו העבירו בה.
״אלוהים ישמור, יש חדר לדברים האלה.״ הם שמעו קול מימינם, הם התנתקו אחד מהשנייה, אך עדיין עמדו קרובים.
אמה הביטה בנמרוד ואז העבירה מבט חטוף לניית׳ן שנשען עכשיו על הקיר לידם בנינוחות.
״שוב אתה…״ נמרוד קפץ את ידיו שהיו בשתי צידי גופו לאגרוף.
״כן שוב אני…״ הוא עבר על פניהם וחייך אליהם חיוך משועשע.
״בן של…״ נמרוד התחיל להגיד.
״הוא לא שווה את זה.״ אמה קטעה אותו.
״צודקת.״ הוא נאנח, משך אותה אליו ונישק אותה.
״אמה…״ ג׳ניפר קטעה את הנשיקה שלהם.
״הו, היי ג׳ניפר לא שמתי לב שאת כאן.״ חיוך מובך עלה על פניה.
ג׳ניפר בהתה בנמרוד ובחנה את גופו, מפניו המרשימות למבנה כתפיו הרחבות והגובה המושלם. ״זה בסדר,״ היא חייכה חיוך מטופש, ועיניה הזהובות המשיכו להתעניין בנמרוד שלה. ״היי, אני ג׳ניפר.״ היא הושיטה את ידה ללחיצה.
אמה הרגישה את הקנאה מתפשטת בגופה כמו להבה בשדה קוצים, כשנמרוד הושיט לה יד בחזרה וחייך.
״אהה, אמה אימא שלי אמרה לי להגיד לך,״ היא העבירה את עיניה מנמרוד לאמה. ״שתסיימי לאכול.״ קול העקבים שלה הדהד בסלון כשהיא פנתה לכיוון המעלית.