מחסומים של זמן / blocks of time-2❤♥💘

לשובל היו עיניים חומות דבש, שיער ארוך בלונדיני המגיע עד המותניים.

אומרים שהיא עוברת מעבודה לעבודה, כזאת לא רצינית שהיא לא תחזיק מעמד אפילו שנתיים.

מאז ומעולם העדיפה לחפש עבודות זמניות מאשר שיהיו קבועות.

אם היא תוכל לשלב באמצע גם לימודים וקריירה ביחד.

כששובל התיישבה ליד אביטל, המבטים הופנו אליה.

היא הייתה גבוהה כמו אביטל, אבל הרבה יותר פחות בכמה סנטימטרים בודדים שהיא הייתה שמחה אילו הייתה אביטל. היא העריצה אותה בסתר וחלמה שיהיה לה מישהו חמוד לא פחות מחננאל.

" למה תובל מתעכבת?" שאלה אביטל בקול.

" אין לי מושג. אולי יש הרבה פקקים בדרכים ולכן היא עוד לא הגיעה." הרגיעה שובל את אביטל.

" הזמן בורח. " אמר חננאל בעייפות,

לאחר שהוא ראה את הסכו"ם הזהוב, מצב רוחו השתפר פלאים.

" את סדרת ככה את השולחן , אביטל?" אמר חננאל בנימה של הפתעה בקולו, " איזה יפה!"
" אביטל אלופה , אין עליה בסידור השולחנות!" הסכימה שובל.

אביטל שלפה תמונה של שנות השישים שבהם אביב, פאר וגבריאל מצולמים ביחד. היא חיפשה תמונה של אביב לבד, היא שאלה האם שובל חלמה עליו כמה פעמים.

" שובל , נראה אם את יודעת לזהות את אביב בתמונה," קראה אביטל, משועשעת מכך שהיא יכולה לבדר את אביטל ולגרום לצחוק מעט.

" אני לא מזהה אותו, זה עם הכובע הלבן והחליפה עם הנצנצים?"

" כן, איך את לא רואה אותו, אני מכירה את התמונה הזאת היטב."

" מאיפה יש לך אותו? חיפשתי אותה בגוגל, שום דבר לא מצאתי אודות אביב."

" זה מאלבום המשפחתי שגיליתי בספריית עליית הגג בבית של הסבים שלי."

שובל חייכה , כבר המון זמן שהיא חולמת על אביב. אם היא הייתה נוסעת אחורה בזמן, היא הייתה רוצה להיות החברה שלו.

" זה מוצא חן בעיניי. הכי אהבתי את אביב. הוא נראה בחור גזעי ולבבי."

" איך את יודעת את זה?" התפלאה אביטל.

חננאל ישב לידה ונתן לה נשיקה על השפתיים.

" את מכירה את הטעם של שובל, היא אוהבת גברים שריריים ומלאים, כאלה ששרים על אהבה. אביב הוא בדיוק הסגנון שהיא מחפשת."

" איך אתה מכיר את הסגנון של שובל?" לא הבינה אביטל .

" לחננאל ולי יש אותו סגנון ולא סיפרת לי אף פעם שהוא אוהב בנות של ים , שאוהבות כל שנייה לצלם תמונה ולהעלות אותה לרשתות החברתיות? " אמרה שובל באכזבה.

" שובל , בעוד מאתיים שנה היא תבוא?"

בדיוק אז , תובל הופיעה עם חיוך פרוש על פניה.

" אתן לא מבינות כמה זמן לא הייתי בקניון. קניתי לכולכן בגדים. אני מקווה שתאהבו את זה!"

" קנית בגדים במשך שעתיים, לכל אחת הבאת מלתחה חדשה , לכבוד מה?"

" אני מתה, זה ממש מותגים יקרים. איך הרשת לעצמך לקנות?" השיבה שובל בפליאה.

" הייתה הנחה קלה, אז לא היה לי לב שלא לחשוב עליכן. וחוץ מזה, אתן יכולות להחליף."

שובל חיכתה שאביטל תגיד לתובל שהיא לא יכולה להגיע לחתונתה.

" אביטל לא יכולה לבוא לחתונה, היא אומרת שאתמול היא הייתה בחנות הישנה של סבא שלה. "

" אביטל, את חושבת שבאמת ארשה שתעדרי מהחתונה?"

" תובל , יש לי הסבר.." התחילה אביטל להשלים משפט חדש.

" לא, אין לך! אין שום הסבר מתאים שאותו אסכים לקבל. זו הסיבה שאת מסננת אותי? "

" אני לא מסננת אותך, זה רק ש.."

" רק מה? למה שלא תהיי לצידי ביום הכי מאושר של החיים שלי? אני לא מתחתנת כל היום. מתי חברה שלך מבקשת ממך לבוא לחתונה? "

" אביטל , זו החברה הכי טובה שלך שמתחתנת. את תבואי איתנו בתור אורחת כבוד."

אביטל הביטה על תובל ואז על חננאל בו בזמן, תובל היא החברה הכי טובה שיש. מי יתמוך בה אם תצטרך אותן אי פעם אם לא החברות שלה?

חננאל צדק. היא חייבת לבוא, אין פה על מה לחשוב. היא ידעה מה יקרה אם תחליט להבריז.

היא לא רצתה שתובל תיפגע. כמו שהיא נפגעת על נקלה כך היא גם יכולה למחוק אנשים בגלל אי הבנות קטנות וסתמיות.