מחיר האהבה-פרק 2

ריק הביט בגלן מדבר עם החברה שלו..גל של קינאה שטף אותו..
"הזהר בדברייך,גרינגו!"הוא קרא,מצמיד סכין לצווארו.."אם אתה רוצה להמשיך לחיות,כדאי שתעזוב אותה לנפשה."
"ריקי!"קראה קרול.."עזוב אותו..אנחנו גם ככה מסובכים עם החוק עד מעבר לראש.הם חושבים שחטפת אותי.."
"אני מוכן לחטוף כדור עבורך,babe.."הוא אמר.
"תיזהרי ממנו חומד.הוא רוצח!"קרא גלן..מתסיס את האוירה.
הם לא ידעו שגלן הוא שוטר..כשאז,הצמיד אקדח לרקתו של ריק..
"אם לא תניח לה לנפשה,אני יורה.."הוא אמר…",ואני רציני."
"אתה יודע מה גרינגו? אני אניח לך לחיות..בפעם הבאה,לא אוותר לך."קרא ריק..
"כשהמשטרה תשים עלייך יד..הם ישלחו אותך לאן שאתה שייך.בחזרה לכלא!"קרא גלן.
"חוסר צדק במדינה הזו.אתה שופט אותי לפי הגזע שלי. רק ,בגלל שאני היספני.."הוא אמר.
" בחור כמוך,מסתובב עם נקבה לבנה.זה לא נשמע טוב. לפי תיק הרצח,שהיית מעורב בו,הידיים שלך מלוכלכות בדם של חפים מפשע.לפחות תודה בזה, פוארטז.אתה רוצח.עצרו אותך על רצח.."החל גלן לומר..
"שלא ביצעתי!"קרא ריק.,קוטע את דבריו."הפלילו אותי!"
"ועכשיו..כדאי שתעופו מכאן..,"אמר גלן..
כשהם נכנסים לרכב..ונוסעים משם.
"החשוד וחברתו ממשיכים צפונה.."הודיע גלן במכשיר הקשר שלו..
בעוד זוג האוהבים נוסעים,ממשיכים בדרכם..אל מעבר למחוזות המדינה.
נמלטים מהחוק.
"בוא נביים את מותנו.."היא הציעה,מניחה את ראשה על כתפו,כשהוא עסוק בנהיגה.
"כן.."הוא הסכים עם הרעיון שלה.."ואז נוכל להתחיל ממש מחדש..עם זהות חדשה.ונעשה המון תינוקות.."
"תינוקות?"היא שאלה נושקת על כתפו..כה נגע לליבה המחשבה,שהוא רוצה להיות אבא.ושהוא אוהב ילדים.הוא לבטח יגונן על ילדיו..כהוגן.
מדמיינת אותו אוחז ילדה קטנה.,עם קוקיות ושמלה בצבע תכלת.כה רך איתה.מתחבר לצד הרך שלו.
מתייחס לבתו,ברכות..והילדה מחבקת אותו באהבה.כל כך אוהבת וקשורה לאבא שלה, והם משחקים בגינה וצוחקים..כשקרול מביטה בהם מפתח הביית בחודש שביעי,בהריון..ושניהם נוגעים לה בעדינות בבטן.זה מה שהם בסך הכל רצו,לחיות חיים שלוים ושקטים..כמו כולם.הרחק מחיי הפשע וההרג.
ריק אומנם,רוצח..אבל,יש בו גם צד מאוד מאוד רגיש ועדין,כזה נוגע למשפחה..ילדים.הוא ימות למען ילדיו ואישתו.החיסול,הוא רק עבודה..לא דרך חיים.
כשלפתע..כשהם כבר בגבולות ארצות הברית..
"אוי לא!"קראה קרול,מביטה לאחור..
"מה קרה?"נבהל ריק,לוחץ חזק על הגז..
"משטרה!..סע מהר!"קראה…
"עיצרו בצד בבקשה!"נשמע קול של אחד השוטרים..
"סע! סע!"קראה קרול מפוחדת..היא לא רצתה להתפס.
כשלפתע החלו יריות.
"תורידי את הראש!"קרא ריק..כשקרול מכופפת כדיי לא לחטוף כדור..כשלפתע הוא..נורה.
"ריק!"היא קראה..מבוהלת..
"אני בסדר.."הוא אמר נאבק בכאב,אוחז בכתף המדממת שלו.
"אתה מדמם!"קראה.."חייבים לטפל בך."
"אני בסדר…"הוא אמר.."עוד 500 מטר מיכאן יש מלון דרכים..נעצור שם."
"אתה לא יכול לנהוג ככה..אתה פצוע.תן לי לפחות לנהוג..להחליף אותך.."היא אמרה בקור רוח.כשהם עוצרים בצד ומתחלפים מהר..
"סעי!"הוא קרא..כשהיא לוחצת על הגז בכל הכוח.
אחריי מספר מטרים..נעלמו ניידות המשטרה.ריק וקרול הגיעו למלון דרכים..שבידו השני של הכביש היה מין מרכול קטן..
לאחר שהזמינו חדר..השאירה קרול את ריק לבדו..הוא נכנס למקלחת..והיא הלכה לעשות קניות. היא קנתה דברים רבים,שייתכן וייהפכו שימושיים מאוד.
"הבאתי תחבושות."היא חזרה..כשהוא מוריד את החולצה שלו.,שוב,חושף בפנייה את חזהו השרירי,
.והיא מביטה בפצע שלו..מעט,מצטמררת..מחטאה את המקום.
"אל תזוז.."היא אמרה,מנקה מסביב..סופגת את הדם בצמר גפן,מלא חומר חיטוי.
"זה שורף.."הוא אמר,נושך את שפתיו.
"מזל,שהייתי אחות,לפניי שפניתי לחשפנות…"היא חייכה.."ועכשיו אל תזוז.."הוסיפה,מוציאה את הקליע מתוך הפצע,כשהוא,בכוח סבל יוצא דופן,לא מוציא הגה,ולא זז..אפילו שזה כאב רצחני.הוא איבד דם רב.
ולאחר מיכן היא חבשה לו את הפצע.
"את מדהימה.."הוא הביט בפנייה..כשזו מחייכת אליו..חיוך שחודר אל תוך ליבו,וגורם לו לפעום בחוזקה.
היא חשה את שפתיו,מנשקות אותה..מנשקת אותו בחזרה.
"אני אוהבת אותך,ריק פוארטז."אמרה..תוך כדיי נשיקה,כשהצלב שנתן לה תלוי על צווארה.
",אני מקווה שאלוהים לצידנו.,הפעם."לחש לה.,מביט בה בעיניו הירוקות.
"אל תדאג,אהובי.."הוסיפה לנשק אותו.
"עשית עבודה מדהימה."הוא חייך אלייה.
"לא כואב לך?"היא שאלה.
"קצת."הוא אמר.."אבל,זה בסדר."כשהוא נשכב על המיטה,שפוך מעייפות.
"אתה בטוח שנשאר לנו עוד כסף.?"היא שאלה.
"קרלוס נתן לי סטיפה ענקית ."אמר.הם המעיטו להשתמש בכרטיסי אשראי,משום שכך,לא ידעו שזה חשבון הבנק של קרוליין..והמשטרה לא תעלה על עקבותיהם.
"מוטב שניזהר קצת,מתוק שלי.."היא אמרה.."בפעם הבאה,אתה עלול לחטוף כדור בלב..ואז,מה?"
"זה לא יקרה..מה את דואגת?"הוא אמר מרגיעה אותה.."אנחנו נהייה בסדר.."
"יש לי תוכנית,Me Amore,"היא אמרה נכנסת למקלחת..
הם בילו את הלילה ההוא במלון הדרכים.בידיעה שמחר יצטרכו,להמשיך לברוח.