מחיצה
מחשבות מתגנבות בלי לשאול אם מותר, דמעות מגיחות ברגעים הכי לא מתאימים ואני, לגמרי לבד.
לפעמים אני רואה איך הפגישה שלנו תיראה
אתה יוצא מהרכב, לא מספיק לנעול את אותו ואני רצה לעברך, קופצת עליך בחיבוק ואתה משמיע קול מופתע מהחבטה של הקפיצה. אני בוכה, בוכה מלא, וכל האיפור שלי מתחיל לנזול על הפנים. ואני מאושרת כל כך. אחרי כמה דקות של חיבוק, הרחקתי את הראש מהכתף שלך, הסתכלתי לך בעיניים וראיתי שגם אתה בוכה, פשוט לא בקול. ואתה מחייך עם פרצוף מהול דמעות.
כותבת כעת את הדברים, וחשה צורך לבכות על הכל, כמו שמעולם לא בכיתי.
שנינו החלטנו לא לדבר תקופה, זה לא עושה לנו טוב כל הריחוק, אז פשוט נתנתק לזמן מה.
ואין לי איך לתאר את הכאב הזה, הכאב לא לראות מישהו אהוב כמה חודשים שלא יודעים מתי הם יגמרו. והמחנק בגרון עולה בכל מיני מצבים ארוחות משפחתיות, יציאות, לימודים, ואת רק רוצה לברוח אליו, אבל יודעת שאין אפשרות כרגע.
אז הוא מבקר לפעמים בחלומות, וכל מה שנותר לי הוא רק לקוות.
תגובות (2)
היי :) מאוד מרגש, וכתיבה נעימה.
יש לי שתי הערות שאולי יעזרו בסיפורים מהסוג הזה, ותיקון עברית אחד (אבל קטן מאוד).
1- אני חושבת שהרבה פעמים בסיפורים רגשיים, או במן סוג של התוודות, מהסוג הזה, כדאי למצוא איזשהו דימוי / דמות לעבוד איתם. כלומר לא להתייחס לסיפור כאל "פריקה רגשית" בלבד, אלא לחבר אותו למשהו. למשל סיפור על נערה שמנסה לחצות גבול בין שתי מדינות – ורק בסוף לחשוף שמדובר במחיצה בין שני אוהבים. אחרת זה קצת מרגיש כמו "יומני היקר" לפעמים.
2- אם אני הולכת בכיוון שלך, אולי שווה למצוא דמות ולדבר דרכה. כלומר לתת לדמות לעבור איזשהו תהליך (אפילו קטן, אם את רוצה סיפור קצר יותר). למשל כשהדמות חושבת על האהוב שלה, אולי היא מדמיינת עולם אחר ומתבדה, אולי היא חולמת חלום ומתפכחת. כלומר, שזה לא יהיה רק תהום רגשית שצוללים אליה.
והערת עברית (פיצית) – כמעט כל הסיפור את מדברת בלשון "אני" ואז פתאום עוברת ללשון "את" וזה קצת בלבל אותי. אולי כדאי להחליט מראש אם את מעדיפה גוף ראשון, שני או שלישי. נראה לי דווקא מעניין הכיוון של גוף שני! לא רואים את זה מספיק בספרות.
תמשיכי לכתוב!
תודה על ההערה הבונה!
באמת כש*אני* כותבת אני אוהבת לכתוב את המשפטים בדיוק איך שהם מסתדרים אצלי בראש, כאילו פשוט לתת למילים לצאת איך שהן. כנראה שזה לא הדבר הכי מקצועי לעשות אם עין נוספת קוראת את הדברים, אז אני אקח את זה לתשומת ליבי.