מחבוא… – פרק 1
הגענו לבית הקטן שלנו מוקדם בבוקר ושנינו היינו מותשים מהמסע הארוך.
כשאנחנו עוברים, אנחנו צריכים לעבור רחוק ככל שאפשר כי ככה הסיכוי להישאר חבויים הוא יותר גדול.
הפעם, אנחנו גרים בבית ירוק וקטן מחוץ לעיר "לאקי פאלמס" , הוא ממש לא גדול אבל אנחנו לא צריכים הרבה שטח בכל מקרה…
"אז הגענו.." אמר טיילור בקול עייף,
"סוף כל סוף" עניתי לו
"אני באמת מקווה שנוכל להישאר פה למשך תקופה מסיומת, נמאס לי כבר לעבור כל הזמן!!"
"אני יודעת טיילור, אבל אתה יודע מה עשינו.. אם הם ימצאו אותנו, נמות"
"אני יודע אבל לא נמאס לך מכל זה?" הוא שאל אותי בכאב
"כן" אמרתי ונכנסתי לבית, טיילור נכנס אחריי
"הבית נראה נהדר!! יש כאן מזגן לשם שינוי.." הוא ציחקק
אבל אני לא מצאתי בבית הזה שום דבר חיובי
"ליילה, אנחנו יכולים לעבור את זה" אמר לי
"כן, אתה צודק.. שנינו יחד" חייכתי אליו.
"אם את לא מפחדת, אז אני מרגיש פה בטוח לגמרי!" אמר לי טיילור והתקדם לכיוון חדר השינה בבית הזה.
בחדר השינה היו שתי מיטות,
אחת לי ואחת לטיילור.
על השידה המשותפת שלנו היה מונח פתק מהאפוטרופוס שלנו (האדם שאחראי עליי ועל טיילור):
"ברוכים הבאים ללאקי פאלמס!
אני מקווה שלא תצטרכו להשאר פה המון, כי אין לי כל כך הרבה דירות שאני יכול לתת לכם לגור בהן..
אל תשכחו שאני תמיד איתכם, לא משנה מה תעשו..
שלכם, האפוטרופוס הסודי שלכם"
טיילור הקריא את המכתב בכל רם והיה נשמע מעט מודאג.
"ממה אתה מודאג?" שאלתי אותו,
"האפוטרופוס שלנו אמר שאין לו עוד הרבה בתים שנוכל לגור בהם.. אני כבר מרגיש שהמוות שלנו לא כזה רחוק.." אמר טיילור והתיישב על מיטתו בזמן שהביט פעם נוספת במכתב שקיבלנו.
"אל תדאג טיילור.. אנחנו לגמרי מוגנים עכשיו וזה הדבר היחיד שחשוב!!" אמרתי לו, למרות שגם אני דאגתי מאוד. ידעתי שמישהו כאן צריך להשאר שפוי ואין לי הרבה ברירה, זו אני.
תגובות (4)
אהבתי. אהבתי. אהבתי מאודדדד
מיי סטורי, אני מתה על התגובות שלך. יש לך טעם טוב (;
תמשיכייי דחופפ!!!
המשכתי <3 ותודה, את מושלמת ברמות <3