מוסיקה – פרק 21

– נקודת המבט של אבלין –
" שיר יפה, תגביר "
עד מהרה הבנתי שזה בריאן ואין לי מה לפחד, נזכרתי שבריאן הוא החבר שלי כבר 3 שנים וידעתי שהוא בחיים לא ינטוש אותי . " בריאן .. " מלמלתי, עיניי עדיין היו עצומות ונסענו באוטו שלו ( בריאן היו גדול ממני בשלוש שנים, לכן האוטו, והרישיון שלו כמובן ) .
" כן אהובתי ? "
" מה קרה לי ? בבקשה תסביר לי, מי חזר ? "
שמעתי אותו נאנח ולוקח נשימה עמוקה .
הוא החליט להתחמק ולהגביר את השיר שנשמע ברדיו כבקשתי לפניי מספר שניות .
" In case .. "
" וזה היה שיר של נערה בשם אלי, שנעדרת כבר כמה ימים יחד עם חבריה, קייסי וג'וש . מי ששמע עליהם מידע כלשהוא זה המספר .. "
האוטו נעצר והרגשתי שמישהו יצא מהאוטו, בריאן, ולאחר כמה שניות הרגשתי את ידיו החמימות תופסות אותי ומוציאות אותי ממקומי בזהירות .
כל הזמן הייתי צוחקת על העיוורים, ועכשיו אני מרגישה כמוהם, בלי שום ידע על מה שקורה סביבך, אבל למזלי הטוב היה לי את בריאן, אהוב ליבי .
" לאן אנחנו הולכים ? "
" לרפא אותך .. אני … אני אסביר לך הכל ברגע שנגיע לבית שלי, זה עוד כמה צעדים "
צעדתי או ליתר דיוק, צלעתי לאן שבריאן אמר – הבית שלו .

– נקודת המבט של אלי –
שמעתי מישהו צועק לי .
הקול נשמע כל כך מוכר .. כל כך זקוק לי .. כל כך כואב כזה ..
והוא נשמע מהמרתף של הבית שממנו ברחתי לפניי שנייה, או כמה שניות .
האם לחזור ולראות מי צעק לי ? ולהסתכן בזה שאית'ן יתפוס אותי או שזו בכלל מלכודת שלו ?
לקחתי נשימה עמוקה והלכתי לדלת האחורית שמובילה ישר אל המרתף, שם אני ישר אגיע למקום ממנו באה הצעקה .
ניסיתי לפתוח את הדלת המאובקת, אך זה לא כל כך עבד לי .
שמתי לב שיש פתח קטן למפתח, וצץ בראשי רעיון להכניס לשם את המפתח של דלת הכניסה של הבית, ובאמת ככה נפתחה הדלת והתחלתי לרדת למטה, למרתף .
היה חשוך כשירדתי מהמדרגה האחרונה ורק ראיתי מרחוק אור קטן והחלטתי בנשימה עמוקה ללכת לעברו . פחדתי והלכתי כשיידי ורגלי רועדות ופעימות ליבי התחזקו והתגברו ככל שהתקרבתי .
" אלי, אני רואה שחזרת אליי למרות הכל "
הסתובבתי, זה היה אית'ן . הוא נראה שונה .. ובפעם האחרונה שראיתי אותו ככה זה היה כשהוא שתה דם, דם אנושי .
" אית'ן .. אתה .. " הלכתי כמה צעדים לאחור מבוהלת, מיד דמיינתי את קייסי וג'וש מונחים מתים על הרצפה באיזשהוא מקום שאית'ן החביא אותם .
אבל אית'ן הלך אחריי " את מחפשת את החברים שלך הא ? "
הוא ליקק את שפתיו וטיפת דם נזלה ממנו .
הצטמררתי עוד יותר " מה עשיתם להם ? "
הוא הרים את מבטו לתקרה וראיתי רק את חיוכו הערמומי על פניו .
" אית'ן . תענה לי ! "
הוא החזיר אליי את מבטו והפעם הוא נראה רגוע מתמיד, כמו ילד קטן שקיבל את הסוכריה שרצה והשתתק .
הוא תפס בידיי וגרר אותי הרחק מהאור, פחדתי ממה שהוא עלול לעשות לי עכשיו .
אבל הוא רק דחף אותי למקום כלשהוא וכל מה ששמעתי זה את הצחוק שלו ואת הצעדים שלו מתרחקים ומתרחקים .
" ג'וש ? קייסי ? "
קמתי ונגנבתי את יידי במכנסיים שלי, ותוך כדי גם העפתי את האבק שהיה על המכנסיים .
לא נשמעה תשובה .
יכול להיות שהוא הרג אותם ?
המשכתי לצעוד, בלי לדעת לאן אני הולכת ולפתע התנגשתי במשהו .
" אאוץ "
" קייסי ! "
ואז גיששתי סביבי ולחצתי על משהו, שהיה ככל הנראה המתג וראיתי את קייסי .
חיבקתי אותה בחוזקה " אוי אלוהים ! את בסדר ! "
היא נראתה חיוורת לגמריי, כשנגעתי בה היא רעדה וגופה היה קר .
" הכל בסדר … ? "
" ג'וש .. ג'וש .. "
" מה קרה לו ? "
" אית' .. אית' .. "
" אית'ן .. מה הוא עשה לו ? "
" הו .. הו .. הוא .. כככ … עע .. סס .. עללייוו .. ממ .. אווד .. ו .. וו.. "
" ומה הוא עשה ?! קייסי דברי איתי ! "
הרעדתי אותה וראיתי דמעות זולגות מעינייה .
" הוא .. הוא .. "
עכשיו היא נשמעה אחרת, רצינית יותר .
לקחתי נשימה עמוקה, " הוא מת ? "