מוכה ומאוהבת
אף אחד לא יודע שזה קורה.
אף אחד בכל העולם, אולי רק אלוהים, או בכלל החייזרים.
אבל חוץ מהם, כלום.
כלום ושום דבר.
אני לא תיארתי לעצמי שזה יקרה לי, דווקא לי מכולן…
פעם, בסיוטיי המתוקים, יצא לי לחשוב על זה, לחשוב על זה הרבה.
אבל לא תיארתי את ההרגשה, את ההשפלה, את הכאב הנורא, את התסכול, את הייאוש, את האהבה המופלאה.
ללא ספק בסיוטיי לא הצלחתי לחזות כיצד זה יהיה באם זה יקרה.
והנה, אני שוכבת כאן, על הרצפה, נעולה בשירותים, צועקת, מאוהבת, ובוכה ובוכה ובוכה…
הנה דארלינג, גם לך זה קרה.
אני מחפשת פלסטרים, לנסות להסתיר את הסימנים הכחולים, ואת המתרחש בלב, אבל חתיכת נייר לא תעזור, הם יישארו גלויים וכולם יראו אותם.
"כולם יראו שאת אישה מוכה…" אני אומרת לעצמי ומתחילה לבכות, אחרי שכבר הצלחתי לעצור את הדמעות לפרק זמן מטורף של 5 דקות.
"לא מוכה, לא מוכה, מה את מגזימה? סטירה אחת לכאן ובוקס אחד לפה? וזהו? הפכת עצמך למוכה?"
כן… אני עונה לעצמי, מנסה לסיים את הדיון.
אני לא מצליחה לחשוב, אני אוהבת אותו כל כך, הוא מדהים, הוא כל כך יפה, הוא באמת באמת אוהב אותי, ו…. הוא גם הבטיח שזאת הפעם האחרונה.
חיים שלי, הוא גם אמר שהוא בכלל לא התכוון ושזה יצא לו בטעות, הוא אוהב אותי, הוא לא ירצה לפגוע בי…
ואחרי הכל, מה את בוכה טיפשה? את היית הלא בסדר. וגם, אהבה זה כואב, אפילו לשלמה ארצי שברו פעם את הלב…
והסימנים? הם רק מאהבה…
אני? ברור שהכל בסדר איתי, רק אשלח לו הודעה ואחכה לו במיטה, עד לפעם הבאה…
מתוק שלי, אזכור שסימנים כחולים, הם דרך להראות אהבה.
תגובות (1)
לקחת נושא כאוב וצודק כל כך במאבק
ספציפית כאן בסיפור זה לא עבר אלי.
אולי בגלל שאני דיברתי עם נשים כאלו באופן אישי…
אולי בגלל שאני גבר.
חסר לי את השכנוע העצמי שזה בסדר שהוא מכה.
הרצון הפנימי שלה 'להשתפר' בכדי לרצות אותו ושלא יכה אותה.
אני מכבד מאוד את הרצון להציף את זה.
בהצלחה :)