' מה שקורה בווגאס…נשאר בווגאס? ' פרק 8 ואחרון !

" אויש תראה איזה בלאגן עכשיו כל הבית " נאנחתי.
" זה מה שמשנה לך? " שאל במעט זלזול.
" כן כפרה, יש בעיות? " התעצבנתי קצת.
" לא נשמה, אל תדאגי " סוג של חיקה אותי.
אני עדיין לא מבינה איך הגעתי למצב ששכבנו? כשהיינו בהכרה מלאה ובפיקחים ומודעים להכל !
זה פשוט כל כך מוזר.. כל כך הזוי. עד אתמול, עד דקה מסויימת ביום הזה, אתמול, שנאנו אחד את השני.
כל אחד שנא את השני יותר, ופתאום, בום ! הכל השתנה?
כל כך מוזר…

" אתה מוכן לעזור לי לסדר את הבית *שלנו*?! " צעקתי עליו, מדגישה את המילה האחרונה.
" ממממ לא " אמר בחיוך גדול כשישב על הספה בסלון.
" אוח אני שונאת אותך ! " צעקתי.
" שקט את אוהבת אותי !! " צעק לי.
" אני לא !! תפסיק לעוף על עצמך !! " צעקתי לו בחזרה, עצבנית.
" משתגידי סקסית " צעק לי.
" אתה כזה מעצבן!!!!!!!! " צעקתי עליו ניגשת אליו עצבנית.
" כן? אני מעצבן אותך ? " צחק לי בפרצוף.
" לך תזדיין " סיננתי עצבנית.
" את באה? " שאל פתאום.
" לאן? " נעצרתי, מביטה בו מבולבלת.
" להזדיין " אמר וקרץ לי.
וווווואו ! איך רציתי להרוג אותו באותו הרגע.
" אני שונאת אותך ! תמות ! תיחנק ! אתה לא מבין מה בא לי לעשות לך !!! " צעקתי עליו.
" מה את רוצה לעשות לי? " שאל בחיוך רחב.
" להרוג אותך ! " אמרתי כועסת.
" בטוחה? " שאל משועשע.
" כן ! " צעקתי.
" את בטוחה שאת לא רוצה לעשות את זה? " שאל.
" לעשות מה? " שאלתי אחרי שלא עשה כלום.
תוך שנייה הוא דחף אותי לקיר ונצמד אליי, הוא הניח יד אחת על הקיר ואת היד השנייה על גבי התחתון. תוך פחות מדקה שפתיו נצמדו אל שלי בלהט שחירפן לי את כל החושים בגוף.
ידיי כאילו התעוררו לחיים והונחו בעדינות על לחייו. הזיפים שלו דגדגו את אצבעותיי קצת, הכל היה כל כך משכר וממכר.
יד ימין שלו ירדה מגבי התחתון ותפסה בישבני. נאנחתי בתוך פיו, מרגישה אותו מחייך על שפתיי תוך כדי הנשיקה.
" ליאן…" שמעתי אותו לוחש לי כשכמעט נרדמנו.
" מה? " שאלתי בשקט.
" נראה לי שאני אוהב אותך…" אמר בשקט בשקט, מחבק אותי ומצמיד אותי אליו לכפיות.
מה?! פאק.. מה?!

= כעבור שבועיים =
כן, הטיסה הייתה אמורה להיות לשבועיים בווגאס, בסוף החלטנו להישאר עוד.
אני ושון..? אנחנו סוג של ביחד, אנחנו ביחד כאילו… כן, אנחנו ביחד. מוזר להגיד את זה, ולחשוב על זה ככה.
" יאללה את באה? אנחנו רוצים ללכת לבריכה " אור קראה לי.
" כואבת לי הבטן.." מלמלתי בכאב, מתגלגלת מצד לצד על המיטה.
" מה יש לך פתאום? אתמול לא כאב לך כלום " אמרה אור.
" לא יודעת.. כואב לי.." נאנחתי בכאב.
" אני חושבת שיש לך אולי וירוס או משהו כז-"
" יש לי בחילה ! " צעקתי, קוטעת את דבריה ורצה לשירותים.

הקאתי את כל הנשמה שם, לפתע הרגשתי מישהו מחזיק את שיערי. הסתובבתי לחצי שנייה וראיתי את שון מחזיק בשיערי.
" את בסדר? " שאל, מביט בי בדאגה.
" כ..כן.." אמרתי מנסה לחייך, אבל אחרי שנייה חזרתי לאסלה, מקיאה שוב.
אחרי…10 דקות נוראיות של הקאות, איכשהו זה הפסיק.
הייתי נורא חלשה, ניסיתי לעמוד אבל התרסקתי על הרצפה.
שון תפס אותי דקה לפני שראשי נחבט ברצפה.
" אני רוצה להתקלח " מלמלתי בכאב.
" את לא יכולה להתקלח.. את בקושי מצליחה לעמוד " אמר, מרים אותי ומושיב אותי לאסלה.
" למקלחת " מלמלתי.
שון כבר דיי..הבין את הרמז פה והחל להוריד לי את הבגדים. הייתי ממש חלשה, אי אפשר להסביר אפילו כמה.
נכנסנו עירומים למקלחת, שום דבר לא היה פה מיני או כל דבר כזה, הוא עזר לי. כי כל כך כאב לי הכל, הייתי כל כך חלושה. הוא אשכרה הכניס כיסא למקלחת כדי שאני ישב ולא יצטרך לעמוד ולהתעלף באמצע המקלחת.
יצאנו מהמקלחת, הוא עטף את עצמו במגבת ואחרי זה הוציא אותי מהמקלחת, עוטף אותי בחלוק נעים.
" תגידי..את..לקחת גלולות אחרי ש..שכבנו? " שאל לפתע.
קפאתי לרגע, לא.. אין מצב.. זה לא הריון..
"ל..לא..לא היית עם..קונדום..או משהו..? " שאלתי.
הוא הניד את ראשו לשלילה.
שיט.
מה.
אז אני בהריון?

= כעבור שבוע =
אז.. אני בהריון. שון אומר שהתינוק\ת הזה\הזאת בא מההכי אהבה שיש. אני שמחה ששון יהיה האבא של התינוק\ת שלי.
" ליאן " שון קרא לי.
" מה? " נאנחתי, באה אליו ומביטה בו בשאלה.
" את יכולה שנייה להביא לי את הג'ינס שלי מהמיטה? " שאל.
" שנייה " מלמלתי בעייפות והבאתי לו.
הרמתי את הג'ינס כשפתאום נפלה ממנו קופסה כחולה.
פתחתי את הקופסה והופתעתי, הייתי בהלם אמיתי.
הייתה שם טבעת נישואים שחרוט עלה שמי ושמו של שון.
' ליאן ושון לנצח ' היה חרוט על הטבעת.
החזרתי מהר את הקופסא לכיס הג'ינס, כאילו לא ראיתי כלום.
" הינה קח " הבאתי לו, עדיין קצת בהלם ממה שמצאתי.
" אז אני מבין שלא ראית " אמר.
" ראיתי מה? " שאלתי, נהיית תמימה לרגע.
" טוב, נגיד שלא ראית " גיחך ונעמד.
הוא הוציא את הקופסה הכחולה וקרע מולי ברך.
" ליאן, התינשאי לי? "

= הסוווף 3> 3> 3> =