מה שקורה באולם נשאר באולם~ פרק 1 ^_^

זה קרה סופסוף מצאתי עבודה אחרי שנים של חיפושים .
"אחות מצאתי לנו עבודה " קראתי בהתרגשות לעבר ספארקל .
"וואו איפה אל תגידי לי שזה בסופר " נזכרתי איך העבידו אותי שם ולא רציתי להפיל את זה גם עליה .
"לא לא אנחנו נעבוד באולמיי אורלנד " חייכתי עליה בעליזות .
כבר המון זמן שאנחנו מחפשות עבודע ,כל אחת המסיבות שלה ועכשיו זה סופסוף קרה .עכשיו אני יוכל לעזור להוריי .
"יופי "חייכה ספארקל עלי " מתי מתחילים? " הבטתי במסך הטלפון שלי .15:30 .
"אמ… בעוד חצי שעה " אמרתי בנינוחות דע שהבנתי מה זה אומר .
"את רצינית הרי זה בצד השני של העיר " ידעתי שזה ציער את ספארקל אבל עם משהו יכול לסדר אלתור שכזה זו אני .
"אני… אני יודעת נתפוס טרמפ עם השכן החדש שלי הוא גם עובד שם ו… יש לא אוטו "יכולתי להישבע ששמעתי כמו מנורה שנדלקת במוחה של ספארקל .
"אוטו זה טוב … " עכשיו היא דיברה לאיטה .
הקטע עם ספארקל הוא שדברים שמראים בגרות כמו למשל רישיון נהיגה ממש עושה לה את זה .
"בסדר תישארי כאן ואני אלך לשאול אותו " אמרתי ויצאתי מחדרי .
אמא שלי לא הייתה בבית וכך גם אבי אחותי הקטנה הייתה אצל חברתה מה שאומר שהבית היה רק שלי ושל ספארקל כמו ברוב הימים שיינו חוזרות מבית הספר רק שהפעם מאי הלכה לחבר שלה ולא עזרה לנו בהתנחלות .
יצאתי מהבית ועליתי במדרגות לקומה השמינית עליה עברו לפני פחות משבועיים משפחת מרציאנו .
דפקתי על הדלת בעדינות .
נביחות של כלב ומוזיקה מזרחית נשמעו מאחוריה .
"שקט יוסי " נשמע קולו של נער מבוגר יחסית ואחריו צעדים .
"היי " אמר נער בעל שיער שחור ומבולגן הוא היה גבוהה והיא לו עגיל בגבה .
כיחכתי בגרוני בהפתעה . "היי אמ… אתה אסי מרציאנו לא ?" שאלתי נבוכה .
"כן זה אני ואת …?" הוא שאל .
"אני אריאנה אני גרה בקומה שש אמ.. אמא שלי סיפרה לי שאתה עובד באולמיי אורלנד עם אתה עובד היום אולי … אולי אני וחברה שלי יכולות לבוא איתך " שאלתי נבוכה מאוד .
"זה בסדר תחקו לי למטה אני כבר יורד " הוא חייך חיוך נעים וסגר את הדלת .
"אליה אני הולך לעבודה על תצאי עד שאמא תחזור.. " לא רציתי להקשיב אבל פשוט שמעתי את זה.
רצתי במדרגות לכיוון הבית שלי .
"אחות אנחנו הולכות לעבודה עם חתיך הורס " צעקתי בהתרגשות אחרי שסגרתי את דלת ביתי .