מה שהעתיד צופן לי- פרק 9

"כשאני בונה צוות, אני קודם כל מחפש אנשים שאוהבים לנצח. אם אין כאלה, אני מחפש אנשים ששונאים להפסיד." – רוס פרו
————–
"לין?!" שאלתי וקפצתי עליה בשמחה, חולה על הילדה הזאת!!!
"יואו התגעגעתי" היא אמרה מועכת אותי בחיבוקה
"מה החלטתם לעשות לי מפגש מחזור?" שאלתי צוחקת
"את מי עוד פגשת?" שאלה גם היא צוחקת
"רומי" אמרתי בקצרה
"הבת אלף הזאת….. מה היא עשתה הפעם?" היא שאלה והצבעתי על חולצתי
"אוו… אני מצטערת אני חייבת לרוץ אני מבטיחה שאני אדבר איתך אחר כך" אמרה וניפרדה ממני בחיבוק ואמירת שלום
"עכשיו את חייבת לי שני הסברים, לחלק לך לתשלומים?" שאלה לפתע אנה
"אממ במי את רוצה להתחיל?" שאלתי
"נתחיל בראשונה" היא אמרה והתיישבה על השיש הלבן של הכיורים
"טוב… אז קוראים לה רומי אזולאי, אני מכירה אותה מכיתה א' בערך ותמיד הייתה בינינו סוג של תחרות כזאת, היא ניסתה למרר את החיים שלי בכל דרך אפשרית ושאני אומרת בכל דרך אפשרית אני מתכוונת לזה" עצרתי כדי לנשום ואנה נראתה מרותקת לסיפור "בבית הספר הקודם הייתי הילדה הכי פופולארית ומוכרת, ואם זה באים גם שונאים כך שהייתה קצת יריבות" סיימתי במשיכת כתפיים
"נקאסט" אמרה אנה
"אוקיי ההבא זה בן ביטון, פגשתי אותו ביום האחרון שלי בבית ספר הקודם, הוא לא סבל אותי כי כמו שאמרתי היו לי גם שונאים. אני לא יודעת למה אבל הוא ניהיה נחמד אליי, למרות שהוא עדיין קורא לי 'המלכה'" אמרתי ואני והיא צחקנו
"והאחרונה" שאלה אנה
"לא אמרנו שני הסברים" התגריתי
"נו תמיד חייבים בונוס" השיבה בתחכום
"טוב אז זאת הייתה לין. היא הייתה החברה הכי טובה שלי לפני שעזבתי, היינו כמו אחיות" ניסיתי לשמור על גישה חיובית אך הרעד בקולי הסגיר אותי ואנה קמה וחיבקה אותי
"בואי נלך הביתה ונקום מחר ליום חדש" אמרה אנה וכך עשינו
*
הרגשתי מישהו מנער אותי ך לא רציתי לקום, רציתי להישאר בחלומותיי. לפתע הרגשתי משב רוח קר וברגע אחריי הייתי רטובה וערנית לגמרי
"לידור!!!" צעקתי בחוזקה מכיוון ששפך עליי מי קרח
"מה את רוצה תנסי את להעיר את עצמך אחר כך דברי איתי" אמר בעצבים
"טוב יאללה לך" אמרתי מתקדמת לכיוון המקלחת
"יש לך חצי שעה תמהרי" אמר ויצא מחדרי
שטפתי פנים, צחצחתי שיניים, אספתי את שיערי לקוקו גבוה, התלבשתי והייתי מוכנה. ירדתי למטה שתיתי שוקו כהרגלי ונסענו לבית ספר.
לידור הלך לחבורת ערסים המגעילה שלו ולורה ברחה לחברות שלה אז הלכתי ללוקר שלי להוציא את הדברים שלי. נכנסתי לשיעור והתיישבתי במקומי והמורה התחילה לדבר
"היום באופן חד פעמי אנחנו נארח תלמידה שגרה בעיר אחרת, אני מצפה שתקבלו אותה יפה" המורה סיימה את דבריה ולכיתה נכנסה לא אחרת מרומי אזולאי, שונאת אותה. המורה המשיכה לחפור ולחפור ואני? לא הייתי מרוכזת בשום דבר חוץ ממבטו של בן שהיה נעוץ בי.
שיעור הבא היה שיעור ספורט
"טוב תלמידות היום נשחק מחניים בשתי קבוצות" המורה אמרה והלחשושים בין הבנות לא פסקו
"הראשי קבוצות להיום הן טל ואת, איך קוראים לך?" המורה שאלה
"אני רומי" היא אמרה
"טוב בנות אתן ראשי הקבוצות, טל תיבחרי ראשו-"
"למה היא בוחרת ראשונה?" רומי התפרצה לדבריה
"אז תבחרי את ראשונה" אמרתי בחוסר אכפתיות, אני בחרתי את הבנות הטובות ורומי בחרה את הפרחות שלא יודעות לתפוס כדור, זה די ברור מי ניצח.
*
"היי חמודה" איזה ערס ניגש אליי בסוף היום
"היי" עניתי ביובש
"מה יפה כמוך עושה פה לבד?" שאל, נדוש, מעוס ולעוס
"בורחת ממך" אמרתי בצחוק
"חה קורעת" אמר בציניות, הוא בחן אותי במבטו וזה הרתיח אותי
"אתה בוהה" גיחכתי
"כי אני רציתי לשאול אותך אם אבא שלך גנן?" אמר
"כן" שיקרתי
"ואה ואה הוא בטח עושה מלא רעש עם המפוח על הבוקר, רוצה לבוא לישון אצלי?" אמר ושנינו צחקנו
"יש אותך ביותר נדוש?" שאלתי
"לא יודע, צריך לבדוק במלאי" אמר
"יש לך ידע אה?" שאל
"אפשר להגיד" אמרתי צוחקת
"א-" הוא התחיל להגיד אך נקטע אל ידי צרחת אימה שבקעה מעבר לפינה של בניין בית הספר, הוא סימן לי להיות בשקט והלך לכיוון הרעש אך חזר אחריי כמה שניות עם מבט מזועזע בעיניו.