מה שהעתיד צופן לי- פרק 7
"הדרך הטובה ביותר לגלות אם אתה יכול לבטוח במישהו היא לבטוח בו."
– ארנסט המינגוויי
———————
"למה ברחת? למה השארת אותי לבד אם ההורים? למה עשית את זה?" המטרתי עליו מבול שאלות
"מה זה משנה עכשיו טל?" נאנח
"ברור שזה משנה לידור!" צעקתי עליו וכמה אנשים הסתובבו לראות מי המשוגעת שצורחת ככה
"טלטול תירגעי" אמר מניח את ידיו על כתפיי, מה שעיצבן אותי עוד יותר
"אתה אל תגיד לי טלטול ואל תיגע בי!" המשכתי לצעוק ולא היה לי אכפת מי מסתכל
"טל אני יסביר הכל רק תישבי ותירגעי" אמר בנוחות, ואני התפלאתי איך אחרי כל הצעקות שלי הוא המשיך להישאר כל כך רגוע, זה עיצבן אותי כמה שלא מזיז לו
"אולי די כבר להאמין שהכל בסדר?! שאתה תחזור ואני אסלח לך בלי לחשוב?!" התפרצתי
"טל-" הוא התחיל להגיד אך קטעתי אותו
"לא לידור, זה לא ככה" אמרתי והשפלתי את מבטי
"אולי די כבר את והצעקות שלך?! את רק פרינססה מפונקת שחושבת שהכל מגיע לה, אבל נחשי מה?" התפרץ גם הוא
"מה?" שאלתי מנסה לעכל את דבריו
"לאף אחד לא אכפת, לא ללורה שמרכלת עלייך, לא לאבא שרוב הזמן מתעלם ממך, לא לאמא שמתה כבר שתגיעי לגיל 18 כדי שתעזבי את בית ולא לי" לא ידעתי עם להאמין לו או שהוא אומר את זה מתוך כעם, כך או כך זה פוגע לשמוע את זה מאח שלך, מהאח שהגן עלייך מהכל, מהאח ששמר עלייך יותר מכל דבר אחר, שאהב אותך יותר מעצמו, אבל זה גם אותו אח שעזב אותך שהכי היית צריכה אותו. דימעה זלגה מעיני, מבטו של לידור התרכך וההבנה חזרה לעיניו
"אני מצטער טלטול לא התכוונתי" הוא אמר והתקרב אליי, ואני נרתעתי אחורה
"אתה-" התחלתי להגיד אך נקטעתי על ידי אנה משכה אותי לכיוון המטבח
"מי זה?" שאלה אותי אנה שהגענו בבטחה למטבח
זה 'אח' שלי, ומה את עושה פה" אמרתי בזילזול
"וואו ואני עובדת פה" גיחכה
"אה" אמרתי בקצרה
"מה קרה כאן הרגע?" שאלה אנה במעט בילבול
"זה משהו אישי" אמרתי וחשבתי שאני יודעת את סיפור חייה הקשה
"בואי נעשה ככה" אמרה והתיישבה על אחד הכיסאות במטבח" סיפור תמורת סיפור
"למה את מיתכוונת?" שאלתי בטיפשות, למה היא כבר יכולה להתכוון מטומטמת?
"את תספרי לי את הסיפור שלך ואני אספר לך את הסיפור שלי" אמרה חייכה מרוצה מעצמה על העיסקה שהציעה
"טוב… אבל אני יכולה לבטוח בך שלא תספרי או תרכלי על זה?" אמרתי בעיניים חוששות
"את יכולה לבטוח בי" היא אמרה והחזיקה את ידי בוחנת אותי בעיניה הכחולות, מכיוון שראתה שאני מהססת קצת הוסיפה "זה בסדר אני פה"
"טוב אני אוכל לדעת עד שאני אבטח בך אז הנה מתחילים" התחלתי להגיד ואנה רק הקשיבה לי בשתיקה "התחלנו כמו כל משפחה נורמלית, אח שלי הגדול, אחותי הקטנה, ההורים שלי ואני. היינו משפחה רגילה ומאושרת עד שאבא שלי הפך להיות מכור לעבודה, אמא שלי שהייתה צריכה גבר בחייה, נזקקה לאבי אך הוא לא היה שם" עצרתי כדי לנשום ובחנתי את אנה מבטה היה שקט ומבין "אז אמא שלי בגדה באבי אם איזה מישהו מהעבודה שלה אני חושבת. יום אחד אבי חזר הביתה מוקדם וגילה את זה, הוא כעס והתחיל להרוס את הבית, אך הוא לא עזב את הבית מפני שהא רצה להישאר איתנו, והוא היה מתעלל באימי כל יום והיא הייתה מאשימה אותי ואת אחיי, אותי היא שנאה יותר מכל כי אני דומה לאבי במראה החיצוני היא הייתה צועקת אליי ומאשימה אותי בכל דבר שקרה, אחי, לידור היה מנסה להגן אליי אך שזה הגיע למצב חמור גם הוא לא היה מסוגל לעזור לי. אחריי שלוש שנים שחיינו ככה אימי נכנסה לטיפול ויצאה משם כמו חדשה, לפחות לאחרים, שהייתי נשארת איתה לבד היא הייתה חוזרת למה שהיה פעם, אך לידור תמיד היה שם בשבילי כי גם אותו היא לא ממש אהבה, עד שהוא קיבל הצעה לנסוע לארצות הברית לאיזה בית ספר מיוחד כזה, אני אפילו לא יודעת… הוא עזב בלי לחשוב והשאיר אותי לבד איתה, אחרי כמה חודשים היא נכנסה שוב לטיפול ומאז לא הטרידה אותי, אבל המריבות אם אבי אינן פסקו, עד לפני שבוע שהם התגרשו, ועכשיו אני פה" סיימתי את סיפןרי
"וואו, טוב… אני מניחה ש… שעכשיו הגיע תורי" היא אמרה לאחר כמה שניות שבהן עיקלה את הסיפור הכבד
"את לא צריכה" אמרתי עם ראשי מושפל מטה
"את סיפרת לי עכשיו אני צריכה לספר לך" היא אמרה מסדרת את שיערה האדום
"אני כבר יודעת" אמרתי בייאוש
"מגיע לך לדעת את האמת ואני באמת רציתי לספר לך, אבל…"
"אבל מה?" אמרתי מסוקרנת
"אבל פחדתי שלא תדברי איתי" אמרה עם ראש מושפל
"למה שאני לא אדבר איתך?" שאלתי אותה גורמת לה להרים את ראשה
"כי אני פריקית, מוזרה, פגומה…"
"את לא! למה שאני ישפוט אותך על פי הסיפור שלך? את אדם נהדר ואני יודעת את זה" אמרתי וניצוץ תיקווה ניצת בעיניה
"תודה, את מדהימה" היא אמרה וחיבקה אותי
"גם את אנה, גם את" אמרתי וחיבקתי אותה חזרה
"עכשיו את רוצה לטפל באידיוט שלא מוכן לקום מהכיסא המסכן?" שאלה בגיחוך
"טוב בואי נלך" אמרתי וקמתי מושיטה את ידי אליה
"זה כבר הקרב שלך חמודה, לכי ותתמודדי איתו" אמרה והצביעה בראשה על לידור הישב מחכה ליד השולחן
"מקווה לנצח בקרב" אמרתי מביטה בעיניים גדולות על לידור, הוא בכל זאת אחי
"אני יודעת שתנצחי" אמרה אנה ונתנה לי דחיפה לכיוון היציאה
הלכתי לשולחן בו ישב לידור, הנה זה מתחיל עוד פעם
"מוכנה לדבר איתי כמו בת אדם?" יש לו מזל שאי אפשר לחנוק עם מבט
"בוא נדבר"
תגובות (2)
פרק מושלם!! אהבתי שהיא הייתה כנה ולא נתנה לה לספר את הסיפור שלה ולשקר לה! מחכה להמשך!!!
תמשיכיייי ואשמח אם תכנסי לסיפור שלי