מה שהעתיד צופן לי- פרק 3

"טל! טל!" לורה ניערה אותי "מה!" צעקתי עצבנית על כך שהעירה אותי משנתי "הגענו!" היא צרחה בהתרגשות ואבי עשה סימן כאילו צעקתה החרישה אותו ואני גיחכתי על כך. הבטתי בביתי החדש זה היה בית גדול עם שלוש קומות, לפחות כך אני מניחה ממבט ראשון "ברוכות הבאות לביתנו החדש" אמר אבי בהתרגשות ופתח את דלת הבית, הבית היה מעוצב בסגנון מודרני אך אני עליתי במהירות אל חדרי החדש. סובבתי את ידית הדלת, עצמתי את עיניי ופתחתי את הדלת, כשפתחתי את עיניי התגלה מולי חדר גדול ומרווח, קירותיו צבועים בלבן, מיטה זוגית גדולה מונחת במרכז החדר, ליד המיטה שתי שידות, ובצד החדר ארון גדול. החדר היה מעוצב כיאלו הוכן במיוחד בשבילי. הורדתי את בגדי, התקלחתי במקלחתי החדשה, התלבשתי והלכתי לישון, נרדמתי במחשבות אל מחר, אל ההתחלה החדשה שלי.
"נו כבר!!!" לורה צעקה אליי בזמן שהיא קופצת על מיטתי "רדי כבר קרצייה" מלמלתי בעייפות "דוב יותר קל להעיר" היא אמרה בייאוש "לכי לנסות ואז דברי איתי" אמרתי בארסיות "לא יפה לך להעתיק מלין, עכשיו קומי!" רק ששמעתי את שמה של לין דמעות הציפו את עיני. קמתי במהירות והתארגנתי לבשתי חולצה לבנה, ג'ינס קרעים ואולסטאר לבנות. "ביי אבא" אמרתי סוגרת את דלת המכונית ומביטה בבית ספרי החדש. נכנסתי דרך השער וניסיתי למצוא את המזכירות, "צריכה עזרה?" ילדה עם שיער אדום ועיניים חומות גדולות שאלה אותי, היא לא הייתה גבוהה במיוחד וגופה היה דקיק. "איפה המזכירות?" שאלתי במבוכה "בואי איתי" היא אמרה והתחילה ללכת "אז את חדשה פה?" היא שאלה בוחנת אותי במבטה "מן הסתם" עניתי בציניות האופיינית לי "מישהי צינית" היא גיחכה "זאת אני" אמרתי מרימה את הידיים בתנועת כניעה, נכנסנו למזכירות והמזכירה דיברה עם אחד הילדים אז המתנו, "טל?" שמעתי קול קורא לי, זה היה בן "בן?" שאלתי כדי להיות בטוחה "מה המלכה עושה כאן?" שאל בציניות "המלכה?" שאלה האדמונית "המלכה עברה לכאן" אמרתי משחקת במשחקו של בן "איך האומה תסתדר בלעדייך?" שאל ועיוות את פרצופו "הם יתמודדו" אמרתי, "מי זה?" שאלה האדמונית "אני בן ואת?" ענה בן "אני אנה" היא ענתה בפשטות, "תכנסו" אמר הילד שיצא מחדר המזכירה, הוא היה נראה ממש טוב. "כן" אמרה המזכירה מרימה את עיניה מהמחשב "אני בן וזאת טל, אנחנו חדשים פה" בן אמר בנימוס, אנה חיכתה לנו בחוץ ונעצה מבטים מוזרים "טל טרומן ובן ביטון, אתם בכיתה ט'8" היא אמרה בחוסר רגש "יש את איתי!" אנה קפצה עליי בהתרגשות, זאת הייתה התחלה טובה.