מה שהעתיד צופן לי- פרק 12
"החיים קצרים מדי בכדי להתעורר בבוקר עם חרטות. אז, אהוב את האנשים שמתייחסים אליך יפה ושכח מאלו שלא. והאמן שכל דבר קורה מסיבה כלשהי. אם אתה מקבל הזדמנות, אחוז בה. אם היא משנה את חייך, תן לה. אף אחד לא אמר שזה יהיה קל, הם פשוט הבטיחו שזה יהיה שווה את זה."
– הארווי מקאי
—————-
"לא!" תפסתי את ידו של בן שנייה לפני שהוא הטיח את הבקבוק בראשו של דור אך לפני שהבנתי מה קורה דור הטיח בבן מכה שלא הייתה מביישת מתאגרף מקצועי
"פאק" השתנקתי למראהו של בן
"עכשיו…" אמר דור ופנה אליי
"לא ממש אבל ממש לא" אמרתי בכעס ודור נראה מבולבל "כלום לא קרה, היום הזה לא קרה, בן עכשיו בסדר גמור" אמרתי והצבעתי על בן השכוב על הריצפה הקרה " אתה לא עשית כלום" המשכתי "ואני מתחילה את הכל מחדש" סיימתי
"נשמע שזה רעיון טוב, חוץ מהעובדה שהכל באמת קרה" ביאס אותי
"לך תבאס איזה שרמוטה לא אותי" אמרתי בעצבים על כך שהוא ניפץ את הבועה שלי ועליתי לחדרי, נשכבת במיטה ועוצמת עיניים בתקווה שאני יתעורר ואגלה שהכל היה חלום רע.
*
אוקיי רגע אחד של אמת מהעתיד של טל, אני טל מודה בכך שהייתי מתבגרת מטומטמת שחושבת שהיא יודעת הכל למרות שהיא ממש לא, אני חשבתי שאני יכולה לשלוט בהכל אבל לא, הכוח הזה שנקרא 'עתיד' יותר חזק ממני יותר חזק מכולנו. אני לא יודעת אם אלוהים הוא זה שמחליט או איך זה הולך שם למעלה, אני רק יודעת שזה ממש לא תלוי בי.
*
קמתי בבוקר, שלוש אחר הצהריים, בוקר שלי. צחצחתי שיניים, שטפתי פנים וירדתי למטה להכין קפה
"בוקר טוב לאחותי הקופה" לידור ירד למטה גם הוא, מחפש אחר משהו
"בוקר טוב לאח החתאיכס שעוד פעם איבד משהו" צחקתי מערבבת את הקפה וזורקת את הכפית לכיור
"הוא איבד את המפתח" דור ירד למטה ואני צחקתי כל כך חזק שכמעט ושפכתי את כוס הקפה שהכנתי
"מה את צוחקת גמדה?" דור התעצבן
"לידור" קראתי לו וסימנתי לו להביט בדור. לידור נפל מצחוק, פיזית, הוא צחק יותר ממני
"מה מצחיק אותכם מוגבלים?!" דור כבר ממש התעצבן
"לך תסתכל במראה" דור ניגש למראה הקרובה, הביט בה ונראה כאילו נתנו לו בוקס לפנים, הוא רץ במהירות לחדר ולידור המשיך לצחוק. לראות את השיער של דור עומד בגלים זה משהו שלא רואים כל יום.
"היי עומר" אמרתי סוגרת את הלוקר
"היי" הוא החזיר לי בחוסר חשק
"איפה אנה?" שאלתי אותו נמרצת
"לא יודע" הוא משך בכתפיו
"מה חדש?" שאלתי אותו והוא נראה מיואש משאלותיי
"מה את עושה?" הוא שאל אותי באנחה
"מנסה לדבר איתך(?)" ספק שאלתי ספק אמרתי
"ולמה לך לעשות את זה אם אנה לא פה?" שאל שוב והפעם התעצבנתי
"כדי להתחבר איתך" קבעתי
"ולמה שתעשי את זה?" הוא שאל ופה כבר חטפתי עצבים
"כי בא לי טוב לך, עכשיו תצא מהתדמית המזויינת שבחרת לעצמך ותיהיה נחמד" אמרתי בסוג של אוים מצמידה אותו ללוקרים שידי על צווארון חולצתו, הוא גיחך
"אידיוט…" מלמלתי ושחררתי אותו
"יש לה פוטנציאל" שמעתי אותו אומר לעצמו, ואני הלכתי משם מרוצה מעצמי
תגובות (4)
תראי, חסר לי פירוט , הרגש לא מועבר פה בצורה בסיסית לטעמי.. אם תפרטי יותר, יותר תתארי את הדברים, אני בטוחה שהסיפור שלך יראה אחרת. אבל אפשר לראות לפי חלק מהתיאורים שלך , שיש לך את הדמיון. אז אני אומרת, תעברי על הפרק ותראי איפה את יכולה לשנות, אם את רוצה להתייעץ או משהו אני יותר מאשמח , וקראת במקרה את הסיפור החדש שלי? אני מתגעגעת לתגובות שלך ובנוסף יש לי הפתעה בפרקים הבאים של הסיפור ????
תודה רבה, אני ינסה לעשות זאת, הלכתי לקרוא את הסיפור החדש שלך❤❤❤
אני אהבתי מאוד את הכתיבה שלך ואני מתה שתמשיכי! לא אכפת לי גם אם הפרק הוא שורה רק תכתבי!! תמשיכי ימושלמת!!
חח תודה רבה