מה שהעתיד צופן לי- פרק 11

"אתה יכול לסגור את העיניים שלך לדברים שאתה לא רוצה לראות, אבל אתה לא יכול לסגור את הלב לדברים שאתה לא רוצה להרגיש"
-ג'וני דפ
—————-
"טל….." הדלת נפתחה, אוי פאק
"כן לידור?" דחפתי את בן מעליי והתקדמתי צעד אחד לכיוונו של לידור
"אנה פה, היא ביקשה שתרדי רגע" הוא אמר וראיתי עיוותים של מחשבה בפניו
"טוב…" אמרתי יוצאת מהחדר משאירה את בן ולידור לבד בחדרי
"היי אנה" אמרתי בשמחה ואנה הרימה את ראשה מהפלאפון שלה
"היי חיים שלי" אמרה כמו שרק אנה יודעת לומר
"בואי לחדר שלי" אמרתי והצבעתי על המדרגות בעיני
"תלכי להתלבש ונצא להליכה" היא אמרה דוחפת אותי לכיוון המדרגות
"טוב טוב הלכתי" אמרתי ועליתי לחדרי, בן ולידור לא היו שם ועל כך הודיתי. שמתי מוזיקה והתארגנתי, " Shawty's like a melody in my head
That I can't keep out
Got me singin' like
Na na na na everyday
It's like my iPod stuck on replay, replay-ay-ay-a"
זמזמתי לעצמי את השיר בזמן ששמתי את הג'קט שלי
"עשי טובה לאנושות ועל תשירי" אמר בן נשען על משקוף הדלת
"אולי תעשה לי טובה ותזוז מהדלת" אמרתי מתקדמת אליו ומסמנת לו שיזוז
"אולי לא… את יודעת יש לי משהו לסיים" אמר והתקרב אליי
"בן עזוב אותי" אמרתי אל חזהו
"מה קרה? שנינו יודעים שאת רוצה את זה" אמר בהתגרות וריח של אלכוהול נדף מפיו וואו נדפקתי
"בן זוז אתה שיכור" אמרתי מנסה לדחוף אותו ממני
"למה לי" אמר מתקרב אל פניי
"כי אמרתי" התחמקתי ממנו
"נו אז מה אם אני שיכור אם שיכורים הכי כיף" אמר צוחק עם עצמו
"בוא נגיד ככה אליי אתה ממש לא הולך לסמן וי אז פשוט תעבור הלאה" אמרתי דוחפת אותו
"בסדר נסיכה, את תתחרטי בסוף" אמר זז ממני
"תאמין לי שלא" אמרתי יוצאת מהחדר
****
"את צוחקת אליי?" שאלה אנה כשסיימתי לספר לה
"לא" אמרתי ברצינות ואנה התפקעה מצחוק, כמה אנשים נעצו בה מבטים
"וואו הוא אידיוט" אמרה שהצליחה לנשום
"ספרי לי משהו חדש" אמרתי
'מה קורה?' קיבלתי הודעה
'סבבה מה איתך?' שלחתי חזרה
'גם טוב… מה את עושה?' שלח
'הליכה עם אנה' עניתי חזרה
'אהה טוב' שלח לי
'רצית משהו' שאלתי
'רק לדבר איתך אז איך זה להיות בכיתה שכולם סתומים?' שאל, רק דור יכול לשלוח משהו כזה
'מה?' לא הבנתי
'אל תעלבי אבל אתם כיתה של מטומטמים' קצת התעצבנתי עליו
'גם אני?' שאלתי בצחוק
'אממ' ענה דור, כנראה גם בצחוק
'אל דבר איתי' שיחקתי נעלבת
'את בטוחה? כי סוף את תדברי איתי' אני עד כדי כך נואשת?
'אמרתי שלך אסור לי מותר' עניתי בתיחום
'חוצפנית' כתב מה שגרם לי לגחך
'מעצבן' החזרתי
'טוב אל תדבר איתי בחיים' זייפתי כעס אפילו שלא יכל לראות את פניי דרך המסך
'בסיידר ביי' ענה ותשובתו עיצבנה אותי
"אני צריכה ללכת לעומר דחוף" אמרה אנה מחכה לאישורי
"טוב אני יחזור הביתה" אמרתי ועשיתי את דרכי חזרה הביתה.
"אני בבית" צעקתי ללידור שישב בסלון עם חבריו
"טוב, את יכולה להביא לי את הפלאפון מהשולחן?" הבאתי לו את הפלאפון כמו שביקש
"עוד משהו?" שאלתי מסתכלת על דור שנתקל במבטי
"אתם שומעים משהו? נראה לי אני שומע זבוב" אמר בקול חלש אך חזק מספיק כדי להגיע לאוזניי, לקחתי כוס מים ושפכתי על ראשו, אותי לא מעצבנים
"מה נראה לך שאת עושה?!" הביט בי במבט מופתע וכועס כאחד
"מה אתם שומעים משהו? נראה לי אני שומעת זבוב" אמרתי והלכתי לכיוון המטבח, הנחתי את הכוס על השיש ופגשתי את פניו של דור
"למה עשית את זה?" הרגשתי את נשימותיו על פניי
"היי עזוב אותה" בן נכנס למטבח עם בקבוק ווודקה בידו, ואחר כך הם לא מבינים למה זה רע
"אל תתערב" אמר דור בכעס לא מסיר את מבטו מעיני, בן התקרב אליו מאחורה ואני הרגשתי את הפחד גואה בי, איך לעזאזל הגעתי למצב הזה?!