מה שהעתיד צופן לי- פרק 1
היה זה עוד יום רגיל, החלטתי להניח לריב של הורי ולעבור את היום הזה "בוקר" אמרה לין וקפצה על גבי "בוקר" החזרתי בקול צרוד והבעה עייפה הייתה על פני "עוד פעם ההורים שלך?" שאלה בייאוש, הנהנתי כדי לאשר את דבריה וזאת פלטה אנחת אכזבה, כשעברתי במסדרון הרבה ילדים ניגשו אליי, אמרו לי בוקר טוב ושאלו לשלומי אך אף אחד מהם לא ידע מה עבר עליי "מה זה הפרצוף באסה הזה?" שאל טום בעודי מתיישבת לידו "כלום" אמרתי, שקועה במחשבות. אחח כמה תמימה הייתי. טום פתח את פיו להוסיף עוד משהו אך לא הספיק כי המורה נכנסה לכיתה, "טוב תלמידים בדקתי את המבחנים שלכם…" פתחה המורה כהרגלה "יש ציונים טובים" אמרה והעבירה את מבטה על הכיתה הדוממת "יש פחות" אמרה בכעס ומבטה התעכב עליי, היא חילקה במהירות את המבחנים וחזרה לשיעור.
"כמה קיבלת?!" שאלה אותי לין "27" עניתי עם דמעות בעיני, זה אולי הדבר הכי פחות נורא שקרה לי באותו יום "אה טוב" היא אמרה קצרות "מה טוב בזה?!" התפרצתי עליה, היא נרתעה מעט "סליחה לא התכוונתי" השפלתי את ראשי "זה בסדר" היא ענתה נועצת מבט ברצפה "טל!!!" שמעתי קול קורא בשמי, הרמתי את ראשי וראיתי את רוי מתקדם לעברי "אנחנו צריכים לדבר" הוא אמר וסימן במבטו ללין וזאת הלכה "זה לא עובד בנינו" הוא התחיל להגיד "אז-" "אז אתה רוצה להיפרד ממני" קטעתי אותו, הוא הנהן בראשו לאות הסכמה "טוב.." אמרתי מנסה להחניק כמה דמעות "באמת?" הוא שאל מופתע מהסכמתי המהיר "עם זה מה שאתה רוצה אז כן" אמרתי עם חיוך מזויף מרוח על פני "אין כמוך" הוא אמר במהירות, חיבק אותי והלך לדרכו, ואני? רק חיכיתי לחזור הביתה ולבכות לכרית שלי.
"סוף סוף!" צעקתי כשנשמע הצלצול המוכר שסימן את סיום יום הלימודים. הגעתי לביתי במהירות,, נכנסתי לחדרי והתיישבתי על מיטתי המוכרת "איזה יום חרא!!! זה לא יכול להיות יותר גרוע" דיברתי אל השתקפותי במראה, נשכבתי על מיטתי ונרדמתי במהירות.
"טל?" פקחתי את עיני וראיתי את אחותי לורה יושבת על קצה מיטתי ובוהה בי "מממ" הממתי כסימן שתמשיך בדבריה "ההורים הם…." היא התחילה להגיד אך נקטעה עקב זרם הדמעות שלג על פניה "להורים היה ריב ענק אתמול, והם מתגרשים" היא אמרה במהירות ושבה לבכות, לא הייתי מופתעת מפני גודל הריבים שלהם ופני שאף פעם לא הסתדרו בניהם, כבר אמרתי שזה היה יום חרא? "אז מה יהיה עכשיו?" שאלתי בדאגה לעתידנו "בנות" שמעתי קול קורא ממפתן הדלת, סובבתי את ראשי בתנועה חדה ופגשתי בעיניו הכחולות של אבי "אני רק רציתי לספר לכם שאני ואמכם החלטנו להתגרש, אתן עוברות איתי לגור בצפון. אנחנו עוזבים מחר אז תהיו מוכנות" אמר במהירות ועזב, איך אומרים 'הטיל את הפצצה והלך'? כי זה בדיוק מה שקרה, אני ולורה ישבנו שם הממות מבשורתו. כבר אמרתי כמה שזה יום גרוע?
תגובות (4)
וואו נשמע מעניין תמשיכי מהר!!!
תודה אני מקווה להמשיך מהר
אהבתי מאוד את הסיפור הזה! הרבה סיפורים לא מספרים על הרבה לפני המעבר ואני שמחה שאת כן כתבת כי אותי זה מאוד עניין… מחכה להמשך!!
טוב, אני מצטערת קצת על הביקורת אבל, חסר המון פסיקים ונקודות, אם לתת לזה דימוי את צריכה להתייחס לסיפור כמו עוגה ולנקודות והפסיקים כמו סוכריות צבעוניות , אל תתקמצני אליהם.
והסיפור עצמו יש גוון שאהבתי, דיי עצוב, וכואב בעיקר, אבל זה החיים, אני כבר אראה המשך.