מה שהיה צריך לקרות : אהבה פרק 2

אף פעם לא היה לי חבר, ואף פעם לא הייתי מאוהבת. לפחות ככה נראה לי. הדבר הכי קרוב לזוגיות או לאהבה שהיה לי בחיים היה אביתר.
אביתר הוא נער בגילי מהמושב, הכרנו כשיצאנו עם חברים משותפים. בהתחלה לא דיברנו אחד עם השנייה בכלל. היה בינינו מתח כזה. לאט לאט התחלנו לדבר ולהכיר יותר אחד את השנייה, הגענו למצב שאנחנו מדברים כל יום כל היום!
אביתר היה בחור טוב. הוא היה מצחיק אותי, ונותן לי תשומת לב, לא הייתה בינינו אש בוערת ומושכת חזקה אלא תחושת שייכות ונכונות אחד לשני. כשהיינו מדברים היינו מדברים על דברים רגילים איך עבר עליו היום? מה איתי? וכאלה. לא הייתה לנו אף פעם שיחת נפש עמוקה ומטלטלת כמו שחיפשתי אבל משום מה לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו ולהתרגש ממנו.
ברור שכולם מסביב שמו לב לחיבה שאנו חולקים ובדיוק כמו שאלי באו חברות ואמרו לי נו תהי איתו הוא כזה חמוד, גם אליו באו.
יום אחד כשלשניינו לא היה מה לעשות החלטנו שיוצאים לטיול בנחל. אני זוכרת כמה רציתי שאני ואביתר נצליח לפני הטיול הזה לנחל. בזמן שאני עושה הלוך ושוב בחדר שלי מתפללת שנתנשק הוא שולח לי הודעה "בחוץ".
אני מביטה מבט חדור מטרה אחרון במראה נושמת נשימה ארוכה ויוצאת. כשאני מספרת לאנשים על הטיול בנחל הם מוקסמים ואומרים שזה נשמע כמו סיפור אגדה. אני ואביתר הלכנו שלובי ידיים בנופים הירוקים. שמענו מוזיקה בגבעות כשאנחנו נשענים זה על זו ואז המשכנו לנחל.
ישבנו על האבנים בשפת הנחל. נשענתי על החזה שלו. בזמן כל הטיול הייתה שתיקה לא נוחה ומוזרה בינינו, ואני הייתי אחוזת תחושת פחד ואימה. מזל שהיה את הרעש של שפת הנחל כי אם לא…. היינו שומעים את הצרצרים.
אני נשענת עליו ושנינו יודעים שהשלב שבא עכשיו הוא להתנשק.
הכל תלוי בי. אני צריכה להרים את הראש, כי למרות שישבנו הוא היה גבוה ממני וראשו היה מעלי .
אני מרימה את ראשי ומסובבת אותו אליו. אנחנו מתנשקים. הנשיקה הראשונה שלי. הוא משתלט לי על השפה התחתנה אז אני מתרכזת בשפתו העליונה. אני מרגיש את הלשון שלו מחפשת את שלי, אז הושטתי אותה. אביתר מחזיק לי את הראש במסירות ואני רק מוודאת שקיימת הקרקע על הידיים עליהן אני נשענת. אני תוהה באותו הרגע האם זה באמת קורה? כשאני פוקחת את עיני אני מגלה כמה קרובות הפנים שלו לשלי, עיניו עצומות והוא נהנה מכל רגע, אני לעומת זאת לא מרגישה כל כך בטוחה.
אחרי כמה דקות אני מבינה שאם לא אני אפסיק הוא לא יפסיק לנשק אותי.
אני מנתקת את השפתיים שלנו ולא מסוגלת להביט לו בעיניים אז אני מחזיקה את ראשי לחזהו, משפילה את הראש לקרקע ועוצמת את עיני ממשיכה לתהות האם באמת התנשקנו עכשיו?
משם המשכנו לפרדס התפוזים הקרוב טיילנו בין העצים והמשכנו לדבר על דברים לא חשובים וחסרי משמעות. כשהוא ליווה אותי הביתה עליתי על קצות אצבעותי לנשק אותו לשלום. הוא ניסה להפוך את הנשיקה לצרפתית אבל אני כבר חזרתי לגובהי הרגיל. הוא חיבק אותי אליו ושוב לא יכולתי להסתכל לו בפנים. אני מנסה לומר לעצמי שזה פשוט היה יום עמוס ושאין לי מה להיות בדאגה. "אני אוהב אותך" אני שומעת את קולו העמוק ומרגישה כאילו העור שלי עולה באש. כמעט אמרתי תודה אבל עצרתי את עצמי כי הבנתי שזה מעליב.
כשסיפרתי לרון ולגל את הסיפור על הטיול הן לא הבינו למה אני בבאסה! וזה בגלל העובדה שלא הצלחתי ואני עדיין לא מצליחה להסביר את הרוח שהייתה לי בטיול עם אביתר.
הייתי צריכה קצת שקת ולהתרחק מהמושב כדי שאביתר לא יוכל להיפגש איתי, פשוט לא הייתי מוכנה, נמצאתי בהלם. אז נסעתי לאחותי בתל אביב.
בזמן השהות שלי אצל אחותי ביליתי זמן בניסיון להרגיע את הפאניקה שלי. במשך חודשיים אני ואביתר היינו במעיין מערכת יחסים לא בריאה שבה הוא מאוהב בי אבל לא מראה מספיק ביטחון ויוזם דברים שיקדמו את הקשר שלנו ואני ממשיכה לשאול את עצמי האם אני בקטע?
יום אחד אני ואביתר ישבנו בחושך הסתכלנו את על הכוכבים בשקט. החוויה נשמעת מושלמת אבל שוב, היה ביינינו שקט מביך במיוחד. אחרי הדקות ארוכות של שקט הוא עזר אומץ לשאול בשקט "טוב מה…. מה קורה איתנו?"
אני כבר החלטתי שאני לא מעוניינת בקשר הזה כי הוא פשוט לא קורה כמו שצריך. הסברתי לו יפה שאני לא חושבת שזה רעיון טוב ושאנחנו צריכים להפסיק.
הוא לא אמר שום דבר. רק קם והלך. הוא לא ראה את זה בא, הוא היה בטוח שאני לא מגיבה לכל ה"אני אוהב"ים שלו כי אני ביישנית, הוא לא העלה על דעתו שאולי אני באמת לא בקטע.
מאותו הרגע אביתר לא דיבר איתי יותר, בפעמים הבודדות שהוא היה בא למפגש החברים שלנו הוא היה יושב בשקט ודיכאון ול מסתכל עלי.
לא אחד היה בא אלי לספר לי כמה שהו אהב אותי ורצה שזה יצליח, מה שגרם לי להרגיש ממש אשמה.
עצוב שזה הסיפור העיקרי שיש לי לספר על חיי הרומנטיקה שלי כי בכל סיפורי הכישלון המביכים האחרים שלי אין בכלל על מה להתגאות…
אחרי שאני שוב מריצה את הסיפור הזה בראש אני מקימה את עצמי מהמיטה לשירותים. נעמדת מול המראה ושואלת את עצמי למה לעזעזל אני ממשיכה לחשוב עליו…..