מה רע בלהיות עצמך?! פרק 9

"דוידי חיים שלי" אמרתי כשנכנסתי לחדר של דויד ונשכבתי על המיטה שלו.
"מה את רוצה?" הוא שאל.
"סתם לשאול משהו" אמרתי.
"דברי" הוא אמר.
"זוכר את הרוסים שלי?" שאלתי.
"מי אלכס ומריסל?" הוא שאל.
"כן" אמרתי בהתרגשות.
"מה איתם איך זה שלא ראיתי אותם מאז שהגעתי?" שאלתי אותו.
"לא יודע, הם עברו דירה אבל שניהם עדין לומדים בבית ספר. אם את רוצה אני יכול להראות לך מחר איפה הם" הוא אמר.
"כן בבקשה" אמרתי מאושרת.
"זהו זה מה שאת רוצה?" הוא שאל.
"רוצה נעשה משהו היום ביחד?" שאלתי אותו ופיהקתי.
"השעה שבע לכי לכי לישון יא קטינה" הוא אמר.
"יאללה, תנוח אתה כולה גדול ממני בשנתיים" אמרתי ויצאתי מהחדר שלו. לקחתי את העצה שלו הלכתי לישון.

"נו אבל הבטחת שתראה לי איפה הם" אמרתי לדוד בפלאפון.
"אז הבטחתי, אני גם הבטחתי לא להרביץ לך יותר. זה קרה? לא" הוא אמר.
"זה עוד לא נגמר" אמרתי וניתקתי לו. הכנסתי את הפלאפון לכיס והלכתי למחששה של יב.
"מה את עושה כאן?!" שאל דוד בעצבים הסתכלתי סביבי ניסיתי לזהות פרצופים אבל לא הכרתי אף אחד הסתכלתי על הבנים אחד אחד ולכמה מהם היו מדבקות על החולצה עם השם
"אני ואור יוצאים" אמרתי וישבתי על הילד שקוראים לו אור.
"מה זה?!" אמר דוד בעצבים.
"סתם צוחקים איתך. אתה תקיים את ההבטחות כי אם לא, אני אספר לכולם פה משהו שאתה לא רוצה שהם ידעו" אמרתי.
"כן ומה זה?" הוא שאל .
'אתה מפחד מליצנים' שלחתי לו בוואטסאפ
"סתכל בפלאפון" אמרתי לו הוא הוציא את הפלאפון ראה את ההודעה והסתכל עלי בחזרה.
"אז מה אתה אומר?" שאלתי אותו.
"טוב נו בואי" הוא אמר.
"באה באה" אמרתי והלכתי אחריו.
"את רואה את הילדים שם?" הוא שאל אותי והצביע על חבורה של 4 ילדים ומירום.
"כן" אמרתי.
"אז הם נמצאים שם" הוא אמר.
"טוב תודה" אמרתי.
"ודרך אגב אני לא מפחד מליצנים" הוא אמר.
"טוב אחי" אמרתי בציניות והלכתי אל הילדים.
"היי" אמרתי כשהגעתי אליהם ונתתי חיבוק למירום.
"היי" הם אמרו בחנתי את כל הילדים ואף אחד מהם לא היה נראה כמו מריסל או אלכס.
"תגידו איפה מריסל ואלכס? " שאלתי אותם
"זה אנחנו" אמר ילד בלונדיני שרירי כזה והצביע על עצמו ועל ילדה עם שיער שטני ועיניים כחולות מהממת.
"למה?" הילדה שאלה
"אז מה קורה רוסים שלי?" שאלתי אותם וחייכתי חיוך קטן
"היי למה ככה את מדברת אליהם" אמרה איזה ילדה וכל הזמן הזה מירום רק עמד והסתכל לא אמר כלום
"הילדה היחידה שקוראת לנו ככה זאת רוני" אמר אלכס למריסל
"רוני?!" שניהם שאלו מופתעים
"האחת והיחידה" אמרתי צוחקת ושניהם חיבקו אותי חזק .
"מאיפה אתם מכירים?" מירום שאל.
"חברי ילדות" אמרנו צוחקים שלושתינו.
"אז השלישה חזרה?" שאלה מריסל.
"ברור" אמרנו אלכס ואני ביחד.
"אז את שלושתכם אני מכירה אבל מי אתם?" שאלתי את שני הילדים שישבו שם
"זאת רונה וזה רון" מירום הציג אותם אחד אחרי השני ילדה יפה עם עיניים חום בהיר שיער חום מתולתל וילד עם עיניים כחולות ושיער שחור
"אתם כולכם כיתה י?" שאלתי
"לא" הם ענו
"וואלה? מגניב" אמרתי והיה צלצול ו
"היה נעים להכיר דברו איתי" אמרתי והלכתי לכיתה

"מירום חכה לי" צעקתי לו בסוף היום.
"מה?" הוא שאל.
"אני באה לשירה" אמרתי לו.
"אז מה קורה?" שאלתי אותו.
"נחמד" הוא אמר.
"איזה יבש אתה" אמרתי ודחפתי אותו.
"יואו את לא תאמיני מה קרה!" הוא אמר בהתלהבות ושנינו נכנסנו לבית שלו.
"מה?" שאלתי מתרגשת ביחד איתו וישבת לידו על הספה בסלון
"את מכוערת" הוא אמר.
"איזה בן זונה!" אמרתי וקמתי מהספה בעצבים.
"צוחקים איתך" הוא אמר ואני עליתי לחדר של שירה, מקווה שהיא שם ועם המזל שלי היא לא.
"נו רוני זה היה בצחוק" הוא אמר הלך אחריי ועמד מולי בחדר של שירה.
"באמת רוני סליחה לא חשבתי שתקחי את זה קשה כל כך" הוא אמר ותפס את הראש שלי בין ידיו והסתכלנו אחד לשני בעיניים.
"טוב סולחת ופעם הבאה אל תגיד את זה לאף בת לא משנה מי" אמרתי לו.
"טוב" הוא אמר וישבתי על המיטה.
"ברור?!" שאלתי אותו.
"ברור" הוא ענה והתיישב לידי.
"ורק שתדעי את הילדה הכי יפה שאני מכיר" הוא אמר וחיבק אותי.
"לא אמרתי לשקר רק לא להגיד דברים פוגעים" אמרתי לו.
"בשיא הרצינות!" הוא אמר והסתכלנו אחד לשני בעיניים.
"שקר" אמרתי.
"נשבע לך שאת הדבר הכי מושלם" הוא אמר וקירב את ראשו אליי.
"אוו" אמרתי וקירבתי את הראש שלי אליו.
"את חכמה יפה מצחיקה מוש.." הוא אמר אך אני קטעתי אותו באמצע
"מירום" אמרתי לו
"מה" הוא שאל
"אולי תשתוק כבר ותנשק אותי" אמרתי לו והוא תפס בפני ברכות ונישק אותי