מה רע בלהיות עצמך?! פרק 5

"רוני קומי" אמא אמרה פתחה את הווילונות ויצאה מהחדר.
"עאעא כוסאמק" מלמלתי כשהשמש נכנסה מה זה נכנסה, נכנסה באמאמא של העיניים שלי. קמתי מעט הדלקתי את הפלאפון והשעה הייתה רק 7 בבוקר.
"אמא" צעקתי כמו מטורפת, קמתי מהמיטה וירדתי במהירות למטבח.
"מה?" היא שאלה. משחקת את עצמה תמימה הא?!.
"למה לעזעזל הערת אותי בשעה הזאת?!" שאלתי אותה עצבנית נשבעת הפכתי להיות הענק הירוק.
"דוד לא אמר לך?" היא שאלה.
"אמר לי מה?" שאלתי עצבנית.
"את הולכת לבית ספר" היא אמרה.
"מה אבל למה?" שאלתי התאים לי להיות בבית כל היום.
"הפסדת כבר חודשים יאללה לכי להתלבש" היא אמרה.
"אבל.." התחלתי להגיד אך היא קטעה אותי
"בלי אבל ולכי להתלבש" היא צעקה עלי.
"אין בעיה אני אלך לבית ספר ואז כשאני יעבור את המעבר חציה תיכנס בי מכונית והכל יהיה בגללך!" אמרתי ועליתי לחדר שלי להתלבש.
לבשתי חולצה לבנה גינס כחול עם קרעים התאפרתי קצת לקחתי תיק צד שחור הכנסתי שתי מחברות ועט. השפרצתי מעט בושם העברתי מבט מהיר במראה וירדתי לקומה התחתונה.
"סוף סוף התלבשת" אמא אמרה
"מישהו שכח להגיד לי שאני הולכת לבצפר היום אחמ דוד אחמ" אמרתי
"אה כן. רוני, אמא אמרה שאת הולכת היום לבית ספר" דוד אמר
"חמוד אתה" אמרתי ומזגתי לעצמי כוס שוקו
"יאללה בואי" אמר דוד לקח את מפתחות האוטו ויצא ואני אחריו נכנסתי וישבתי מקדימה באוטו והתחלנו לנסוע. פתאום עצרנו ליד בית.
"די קטן לבית ספר לא?" אמרתי לדוד
"אנחנו לוקחים את לידור" הוא אמר
"אהה" אמרתי ולידור נכנס לאוטו מאחור
"הייוש" אמרתי הכנסתי אוזניות לאוזני והקשבתי למוזיקה.
"יאללה רדי" אמר לידור בזמן שהוריד לי את האוזניה
"מה איפה דוד?" שאלתי אותו ויצאתי מהמכונית
"הוא היה צריך ללכת מהר ובמילא אנחנו לומדים באותה כיתה אז הוא השאיר אותי לטפל בך" הוא אמר ונעל את המכונית.
"אז לאן הולכים?" שאלתי אותו
"לשכבת י" הוא אמר והתחלתי ללכת איתו
"למה הבית ספר ריק כל כך?" שאלתי
"אממ יש סיכוי שאנחנו מאחרים משו כמו חצי שעה כמעט" הוא אמר
"אז למה אנחנו נכנסים בוא נשאר בחוץ" אמרתי לו וישבתי על ספסל והוא לידי
"אז ספר לי על עצמך לידור" אמרתי
"מה יש לספר?" הוא שאל
"דבר לכולם יש שריטה יש כאלה פחות ויש כאלה יותר" אמרתי
"אין לי" הוא אמר
"יש לך רואים לך את זה בעיניים" אמרתי לו
"אני אספר לך בהזדמנות" הוא אמר
"טוב בסדר הבנתי אני קרציה" אמרתי
"מה?! אני לא אמרתי את זה" הוא אמר
"סתם בצחוק מה אתה נלחץ" אמרתי צוחקת
"מה את צוחקת?" הוא שאל והתחיל לצחוק והיה בדיוק צלצול וילדים התחילו לצאת מהכיתות
"לא יודעת" אמרתי ונשפכתי מצחוק
"על מה אתה צוחק" שאלתי
"עלייך יא מפגרת" הוא אמר נשבעת הוא עוד שניה התפגר מצחוק.
"יואו קבלי את המשועממים האלה" אמר והצביע על יוחאי והחברים האידיוטים שלו מציקים לילדים.
"איזה מגניב אתה כי אם אתה מציק ככה לילדים אתה כזה גבר" צעקתי להם
"יש לך בעיה?" יוחאי צעק לי
"יש לי הרבה אבל אתה לא תבין אותם" צעקתי לו
"בואנה אם לא היית אחות של דוד הייתי גומר אותך ממזמן" הוא אמר
"בוא אם יש לך אומץ" אמרתי וקמתי לעברו
"בואי" הוא אמר והתקרב אליי
"אני באתי יעקום" אמרתי ודחפתי אותו קצת
"מה את עושה? " הוא שאל והתחיל לצחוק
"אישה" הוא אמר בזלזול שעצבן אותי. דחפתי אותו חזק יותר ככה שהוא נפל ובזמן הנפילה הוא תפס בידי ואני נפלתי מעליו והוא נישק אותי בכוח.
"איו לא איכס בע נשבעת באלי להקיא!" אמרתי כשהתנתקתי ממנו
"למה ככה?" הוא שאל
"איוו!!!" צעקתי הסתכלתי סביבי וראיתי את שירה ומירום. שירה צחקה אבל מירום הלך משם בעצבים. לא מקווה בשביל יוחאי שהוא לא הרס לי ולמירום את מה שאין בינינו