מה רע בלהיות עצמך?! פרק 37

"רוני הגיע הזמן שנלך" אבא אמר וכיבה לנו את המוזיקה
"זהו?" דניאלה שאלה
"כנראה" מלמלתי
"אוף אני אתגעגע לכולכם" אמרתי להם
"אבל אליי הכי הרבה" ג'ון אמר והניח את ידו על כתפי
"ברור שאליך הכי הרבה" אמרתי וחיבקתי אותו ואחריו את דניאלה דנה טימי גסטין רון ושרלוט והם יצאו מהבית.
"אתה בא איתי?" שאלתי את בן
"אם לא אכפת לך אני רוצה להקפיץ את רוני לשדה תעופה" אמר בן לאבא שלי
"טוב בסדר תהיה זהיר על הכביש" אבא אמר לבן
"כן המפקד!" בן אמר והצדיע לו.
"רוני יפה שלי בלי שטויות תשמרי על עצמך ובואי לבקר מתי שבא לך!!" אבא אמר והכניס אותי לחיבוקו הגדול והמחמם. התנתקתי מאבא ואני ובן נסענו לשדה תעופה. בן הוריד את המזוודות ועמד על המדרכה לידי.
"להתראות" הוא אמר וחיבק אותי התנתקתי מחיבוקו והסתכלתי לו בעיניים
"ספר לאבא שלך אל תתבייש במי שאתה" אמרתי לו
"אני מבטיח שאני אמצא את הזמן הנכון לעשות את זה" הוא אמר
"בהצלחה" אמרתי וחיבקתי אותו שוב התנתקתי מחיבוקו לקחתי את המזוודות ונכנסתי לשדה תעופה.

" רוני" דויד צעק וסימן לי עם היד. סוף סוף חזרתי הביתה.
"היי" אמרתי לו וחיבקתי אותו.
"מזל טוב יא אוחתי" דויד אמר
"יפה יפה חודש אני לא פה ולמדת ערבית" אמרתי לו
"אל תתלהבי כולה מילה אחת" הוא אמר
"טוב בוא בוא הביתה אני קרועה מעייפות" אמרתי לו. ונסענו הביתה הכנסתי את הפלאפון למטען ונכנסתי לשינה עמוקה. התעוררתי באמצע הלילה הסתכלתי על הפלאפון וראיתי שהשעה אחת בלילה. נכנסתי לוואטסאפ הגבתי לכמה הודעות של אנשים סגרתי את הפלאפון וירדתי למטה לשתות מים.
"רוני סוף סוף חזרת!" אמא אמרה וחיבקה אותי
"כן היה כיף אצל אבא אבל אין כמו אמא" אמרתי וחייכתי אליה
"חנפנית ככה גידלתי אותך?!" היא שאלה בציניות
"מה את עושה ערה בשעה כזאת?" שאלתי אותה
"יוצאת לעבודה יש לי משהו חשוב במשרד" היא אמרה
"משהו? או מישהו?" אמרתי לה וקרצתי לה
"אולי" היא אמרה
"מה?!" שאלתי המומה
"טוב אני צריכה ללכת" היא אמרה צוחקת ויצאה מהבית. עליתי בחזרה לחדר ונכנסתי למיטה מנסה שוב לישון. פתאום שמעתי רטט מהפלאפון. לקחתי את הפלאפון ועל הצג היה למעלה מסומן הודעה מהואטסאפ. נכנסתי להודעה
"יש סיכוי את יוצאת לחצר שלכם איפה שהבריכה?" לידור שלח לי. אוקיי מוזר אבל למי אכפת אני במילא לא מצליחה להירדם.
"בטח" שלחתי לו הנחתי את הפלאפון בחזרה על השידה וירדתי למטה. יצאתי לחצר וישבתי על אחד הכיסאות בריכה שהיו שם.
"חיים שלי חזרת!!" לידור אמר וקמתי לחבק אותו.
"לתמיד" אמרתי לו שמחה וחזרתי לשבת על הכיסא
"מזל טוב נסיכה סוף סוף בני 17 אה" הוא אמר
"סוף סוף 17" אמרתי לו צוחקת
"יש לי מתנה בשבילך אני יודע שזה לא הכי מושקע בכסף אבל מבחינתי זה אומר הרבה" הוא אמר והוציא משהו מהכיס
"תביאי את היד" הוא אמר והושטתי לו את היד הוא התכופף והניח לי על היד צמיד. הסתכלתי עליו והוא היה צמיד פשוט שעליו היו כתוב I love you.
"זה מהמם!" אמרתי לו
"טוב אני אלך" הוא אמר וקם
"רגע" אמרתי וקמתי במהירות
"מה?" הוא שאל והסתובב
"I love you too " אמרתי לו והוא חייך התקרבתי אליו ונתתי לו חיבוק חזק.
"ביי" הוא אמר שוב והסתובב
"רגע" אמרתי שוב
"מה עכשיו?" הוא שאל וצחק
"אני לא אתן לך שוב לחמוק לי בין הידיים אני אוהבת אותך ורוצה להיות איתך" אמרתי והשפלתי את המבט לריצפה
"אין לך מה להשפיל מבט תרימי את הראש תהיה גאה! גם אני אוהב אותך" הוא אמר הרים את הסנטר שלי ונישק אותי נשיקה רכה. כרכתי את ידיי סביב צווארו והוא הניח את ידיו על מותניי. הלכנו ישבנו מקורבלים ביחד על הכיסא והסתכלנו על הכוכבים. "אולי זה קלישאתי אבל אני אוהב אותך יותר ממספר הכוכבים שזורחים עכשיו" הוא אמר
"חיים שלי אני אוהבת אותך יותר" אמרתי ושילבתי את אצבעותי באצבעותיו. נשארנו יושבים שם עד הזריחה…