מה רע בלהיות עצמך?! פרק 31

" רוני אני באמת מצטער על הכל אני אוהב אותך" צעק עמית באמצע המסעדה שאני עובדת בה.
"עמית די" אמרתי לו עצבנית ומפודחת רואה את כל האנשים סביבנו בוהים בנו.
"עשית טעות תשלם על זה עכשיו" אמרתי לו ודפקתי לו מבט שנאה. ביומיים האחרונים הוא לא עזב אותי די נמאס לי ממנו.
"רוני תחזרי לעבוד" הבוס צעק עליי.
"לא רוצה אני מתפטרת ואתה תעזוב אותי נמאס לי ממך!" אמרתי למנהל ולעמית. שניהם עולים לי על העצבים. נכנסתי לחדר עובדים החלפתי לבגדים שלי ופיניתי את הלוקר.
"את עושה טעות" אמר לידור
"אני יודעת מה אני עושה" אמרתי לו
"את סתם עצבנית עוד מעט את תירגעי ואת תביני שעשית טעות" הוא אמר
"יודע מה ואם כן עשיתי טעות אני אתמודד איתה" אמרתי לו ויצאתי מהחדר עובדים והמסעדה כולה כשכולם מסתכלים עליי המומים.
"אבא?" התקשרתי לאבא שלי שבחול עכשיו
"רוני מה קורה?" הוא שאל
"תתכונן אני באה לבקר אותך" אמרתי לו
"טוב.. רגע מה?! קנית כרטיס?" הוא שאל ומהקול שלו היה ניתן להסיק שהוא המום
"לא אתה יכול להזמין לי?" שאלתי אותו
"שניה אני אבדוק עם המזכירה בינתיים תארגני מזוודה" הוא אמר וניתק לי. הגעתי הביתה עליתי לחדר וארגנתי מזוודה ענקית הכנסתי בה כמה שיכולתי בגדים איפור ונעליים. אחרי שעה אבא חזר אליי
"רוני?" הוא שאל
"כן?" שאלתי
"את תספיקי להגיע לשדה תעופה בעוד שעתיים?" הוא שאל
"כן" עניתי
"יופי אני מפקסס לך את הכרטיס טיסה ותלכי לשדה תעופה הכרטיס כבר שולם" הוא אמר לי. הורדתי את המזוודה והזמנתי מונית. הלכתי למטבח לקחתי את הכרטיס שאבא פקסס לי וכתבתי לאמא ודוד פתק.
'אמא ודויד היקרים
אני אצל אבא בנוי יורק אל תדאגו לי
אוהבת רוני' תליתי את הפתק על המקרר וניגשתי למגירות לחפש את הדרכון שלי. אחרי כמה דקות מצאתי אותו ויצאתי למונית שכבר שעה מצפצפת מבחוץ. הנהג הכניס את המזוודה לתא המטען ונסענו לשדה תעופה.
"בבקשה" הושטתי לנהג שטר של 200 ולקחתי את המזוודה.
עברתי את השער ונכנסתי למטוס עם שאר הנוסעים התיישבתי במקום שלי עצמתי עיניים וחיכתי שהמטוס ימריא.
"אפשר להיכנס" שמעתי קול שואל פקחתי עיניים וראיתי מולי את מירום.
"מירום?!" שאלתי המומה
"רוני?!" הוא שאל המום
"מה אתה עושה כאן?" שאלתי אותו
"טס לנוי יורק לחופשה" הוא אמר
"וואלה אני טסה לאבא אולי ניפגש" אמרתי לו וחגרתי את עצמי
"בטח" הוא אמר בהתלהבות.

"אבא" צעקתי משמחה וקפצתי עליו בחיבוק ענק השעה עכשיו רק 4 לפנות בוקר בנוי יורק
"שלום נסיכה שלי" הוא אמר ונישק אותי במצח. נכנסנו וישבנו בסלון דיברנו מלא. אני ואבא כמו חברים טובים מספרים הכל בכל זאת 4 שנים היינו המשפחה היחידה אחד לשני.
"אבא בוא תמונה" אמרתי לו
"עדיין לא נגמלת מזה?" הוא שאל
"אתה לא מבין בישראל מצטלמים שם מלא" אמרתי לו צוחקת
"ואני חשבתי שישראל תעשה לך טוב" הוא אמר צוחק
"לא מצחיק, עכשיו חייך יפה" אמרתי לו חייכנו וצילמתי תמונה העליתי לפייסבוק ולאינסטגרם וכתבתי
"אין כמו אבא… נוי יורק בספונטניות" והעלתי. התגובות והלייקים לא איחרו להגיע.
"מה?! איך הגעת לשם" לידור שלח לי הודעה בפייסבוק
"עם מטוס" שלחתי לו בהתחכמות
"לברוח מהבעיות שלך לא יעזור לך" הוא שלח
"אבל זה יעזור לי לא להתעסק בהם"
"בחירה שלך"
"אני יודעת וזה מה שעשיתי"
"תהני"
"זה מה שאני אעשה" שלחתי והתנתקתי מהפייסבוק
"עדיין לא הגעת לחלק של למה את ברחת" אבא אמר לי
"היה לי חבר שבגד בי ועכשיו לא נותן ספייס" אמרתי לו בקצרה
"הוא פגע בך?" אבא שאל
"מאוד" אמרתי והבטתי לרצפה
"את לא צריכה להיות עצובה הוא זה שיצטער על זה" אבא אמר והרים את המבט שלי מהרצפה
"תקשיבי" אבא אמר
"כן?" שאלתי
"היום בערב יש ארוחה של כמה אנשים חשובים ויש שם כמה ילדים בגילך את רוצה לבוא? " אבא שאל
"ברור" עניתי
"בתשע אני אעיר אותך עכשיו לכי לישון" הוא אמר עליתי לחדר הישן שלי נכנסתי למיטה ונכנסתי לשינה עמוקה.