מה רע בלהיות עצמך?! פרק 26

על הבוקר דפיקות וצלצולים בדלת העירו אותי.
"דויוד אמא שמישהו יפתח את הדלת המזדיינת הזאת" צרחתי לחלל הבית ואז נזכרתי שרק אני לא בבית ספר כי יש לי מחר בגרות.
"שניה" צעקתי קמתי מהמיטה הרכה וירדתי לפתוח את הדלת.
"מה?!" צעקתי על מי שהיה בדלת.
"רוני" חן הייתה שם עם דמעות בעיניים.
"מה קרה?" שאלתי אותה בלחץ
"אני ולידור נפרדנו" היא אמרה והדמעות החלו לרדת לה על הלחיים
"בטוח?!" שאלתי אותה
"אפשר להיכנס?" היא שאלה
"בטח כנסי!" אמרתי והלכתי למטבח להכין לשתינו כוס קפה.
"בבקשה" אמרתי והגשתי לה את הכוס.
"תודה" היא מלמלה ולקחה את הכוס ממני בידיים רועדות
"אז מה קרה ספרי לי" אמרתי וישבתי לידה מסתכלת ישירות לעיניים שלה.
"לא יודעת הכל היה טוב ויפה ופתאום אתמול הוא אמר שהוא לא אוהב אותי והוא רוצה שניפרד" היא אמרה
"מה פתאום הוא אוהב אותך אני בטוחה בזה" אמרתי לה
"הוא אמר שהוא מאוהב במישהי אחרת ושהוא באמת חושב שאני ילדה מדהימה אבל כנראה לא מספיק בשביל לאוהב אותי בחזרה" היא אמרה
"אוי לא נורא יש הרבה בנים אחרים שירצו אותך את יפה!" אמרתי לה מנסה לעודד
"את צודקת" היא אמרה והניחה את הכוס על השולחן
"אני צריכה ללכת נדבר" היא אמרה אחרי שעה נישקה אותי בלחי והלכה. אוףף סתם העירה אותי זאתי. עליתי בחזרה לחדר ולמדתי לבגרות מחר.

'זהו סיימתי בגרות אחרונה לשנה הזאת!!!!' שלחתי לעמית
'איך היה??' הוא שלח לי בחזרה
'ממש ממש קל!' שלחתי לו
'גאה בך יפה שלי!!!' הוא שלח לי בחזרה
'איפה אתה?' שלחתי לו
'בבית רוצה לבוא?' הוא שאל
'בוא אליי אני פשוט עייפה קצת' שלחתי לו
'טוב עשר דקות ואני שם' הוא שלח לי
'גם אני' שלחתי לו בחזרה. והתחלתי ללכת הביתה.
"חיים שלי" אמרתי לעמיתי ונישקתי אותו כשהגעתי הביתה סוף סוף
"למה פשוט לא נכנסת?" שאלתי את עמית שחכה בחוץ יושב על הרצפה
"אין אף אחד" הוא אמר
"טוב בוא" אמרתי פתחתי את הדלת ועלינו לחדר שלי הוא נשכב על המיטה שלי ואני לצידו מניחה את ראשי על החזה שלו.
"תגיד אתה אוהב אותי באמת?" שאלתי את עמית
"סתכלי עליי" הוא אמר ואני הרמתי את ראשי והסתכלתי עליו
"אני אוהב אותך הכי שבעולם" הוא אמר ברצינות
"ואת אוהבת אותי באמת?" הוא שאל
"אני אוהבת אותך יותר מכל דבר בעולם" אמרתי
"יפה שלי" הוא אמר ונישק אותי. התהפכנו ויצא שהוא מעליי מנשק אותי בתשוקתיות וצלצול בדלת קטע אותנו
"שניה אני חוזרת" אמרתי לו קמתי מהמיטה וירדתי לפתוח את הדלת.
"לידור?!" שאלתי המומה
"היי" הוא אמר
"היי" אמרתי
"אני מפריע?" הוא שאל
"אני עם עמית פה אבל אם אתה רוצה בוא תהיה איתנו" אמרתי לו
"לא סתם התגעגתי ורציתי שנשלים פערים דברי איתי כשאת פנויה" הוא אמר והלך. אוקיי זה רק אני או שזה היה ממש מוזר?!. סגרתי את הדלת וחזרתי לעמית.
"מי זה היה?" הוא שאל כשנכנסתי לחדר
"לידור" אמרתי ונשענתי על השידה
"ומה הוא רצה?" הוא שאל והתקרב אליי
"לא יודעת" עניתי וכרכתי את ידיי סביב צווארו הוא הניח את ידיו על מותניי וקירב אותי אליו עד שלא נשאר בינינו מרווח.
"אני אוהב אותך" הוא אמר
"אני יותר" אמרתי והתנשקנו בתשוקתיות וברכות