מה רע בלהיות עצמך?! פרק 25

קלטו קטע מביך. גיליתי שחן חברה של לידור בכלל בשכבה שלנו. עזבו שכבה היא לומדת איתי אנגלית!. אני וחן ממש התקרבנו בזמן האחרון היא דווקא ילדה אחלה. נכון שהמילה דווקא הורסת משפטים? את דווקא יפה היום רגע אז אתה אומר שבדרך כלל אני לא?!. עזבו שטויות חזרה לסיפור.
"יואו איזה התרגשות עוד שבוע חופש גדול ואז אנחנו כיתה יא!" אמרתי בהתרגשות לחן
"וואי כל כך נשארו לנו שנתיים לבית ספר ואנחנו בצבא" היא אמרה
"עזבי צבא תני לי לחלום על החופש" אמרתי לה צוחקת
"זה לא עמית שם" היא אמרה
"מה איפה?!" שאלתי בהתרגשות
"שם הפוזאיסט שנשען על המכונית וכל הבנות מרירות עליו משורש ריר" היא אמרה והצביעה לאזור
"דבר ראשון אין דבר כזה שורש ריר ודבר שני נכון שהוא חתיך" אמרתי לה צוחקת
"נע חבר שלי יותר" היא אמרה
"טוב תהני ביוש" אמרתי והלכתי לעמית חיים שלי הוא!.
"היי" אמרתי ושילבתי את אצבעותי בין אצבעותיו
"היי" הוא אמר והתכופף מעט בשביל לנשק אותי.
" את יודעת איזה יום היום?" שאל אותי עמית כשהתנקתנו
"לא איזה יום היום?" שאלתי אותו וכרכתי את ידיד סביב צווארו
"היום אנחנו כבר 3 חודשים ביחד" הוא אמר הניח את ידיו על מותניי וקירב אותי אליו
" וואלה?" שאלתי אותו ונישקתי אותו נשיקה רכה על השפתיים
"אז לאן נוסעים?" שאלתי אותו והצבעתי על המכונית שלו
"הפתעה" הוא אמר ונכנסנו למכונית.
"נו לאן זה?" שאלתי אותו
"סוד כמוס" הוא אמר ונישק את גב כף ידי. שעה אני חופרת לו טוב נו הגזמתי כולה עשר דקות אבל הזבל החמוד הזה לא מגלה.
"לאן??" שאלתי אותו בפעם המיליון.
"הגענו" הוא אמר ונעצרנו ליד הים הוא יצא מהאוטו והוציא מאחורה סלסלה.
"אוו זה כזה חמוד" אמרתי לו והחזקתי את ידו. הלכנו קצת על החוף ואז הוא פרש שמיכה על החול. והניח את הסלסלה באמצע.
"אתה יודע שאתה ממש חמוד" אמרתי לו
"אני יודע" הוא אמר ונישק אותי. הוא הוציא מהסלסלה תותים ושוקולדים והאכלנו אחד את השני.
"אין אנחנו הזוג הכי דביק בעולם" אמרתי לו והכנסתי לו תות לפה
"גם הזוג הכי יפה" הוא אמר והאכיל אותי שוקלד
"אני אוהבת אותך" אמרתי התקרבתי אליו וישבתי עליו.
"גם אני מאוד" הוא אמר וכרך את ידיו סביב מותניי קירבתי את ראשי אליו לאט והתנשקנו נשיקה רכה שהראתה עד כמה אנחנו אוהבים אחד את השני.
" אני לא רוצה שהיום הזה יגמר אף פעם!" אמרתי לו והנחתי את ראשי על החזה שלו.
"אפשר להשאר כאן לתמיד אם את רוצה רק אני ואת" הוא אמר ונישק את קודקוד ראשי.
" בשמחה" אמרתי שילבתי את ידיו בידיי והסתכלתי על הים.

"ביי יפה שלי" עמית אמר
"מה אתה לא מתכוון להיכנס?" שאלתי אותו
" לא נעים" הוא אמר
מה לא נעים אתה חבר שלי" אמרתי לו
"לא אני גם צריך ללכת הביתה אני צריך לשמור על האחים הקטנים שלי" הוא אמר
"טוב לפחות ללוה אותי לבית" אמרתי
"בשמחה!" הוא אמר ושנינו יצאנו מהאוטו החזקנו ידים והתקדמנו לבית. עצרנו כשהגענו לדלת הכניסה.
"תודה על היום המושלם הזה" אמרתי לו וכרכתי את ידי סביב צווארו
"הכל בשבילך יפה שלי" הוא אמר וכרך את ידיו סביב גופי
"אני מודה לאלוהים ששלח לי חבר מושלם כמוך" אמרתי לו
"אני אוהב אותך" הוא אמר
"אני יותר" אמרתי לו והתנשקנו
"טוב ביי" הוא אמר נישק אותי במצח והלך.

"בוקר" דויד צעק לי והעיר אותי
"נו די תן לישון" אמרתי לו התהפכתי לצד השני
"לא קומי משעמם לי" הוא אמר
"אוח אני שונאת אותך!" אמרתי לו וקמתי לשירותים.
"שקר את מאוהבת בי" הוא אמר לא יודעת למה אבל היום הזה לא טוב לי קמתי בבאסה רצינית. התארגנתי וירדתי למטה לאכול.
"מה נשמע דוד מה עובר עלייך?" שאלתי אותו ומזגתי לי לצלחת דגנים וחלב. אידיוט העיר אותי לפני שהציפורים יצאו.
"משעמם לי" הוא אמר
"והערת אותי בשביל לבדר אותך" אמרתי לו. אין לי כוח לכלום באמא.
" טוב אני אלך לראות טלוויזיה למה לא בא לי להידבק בדכאון שלך" הוא אמר והלך לסלון. סיימתי לאכול ועליתי חזרה לחדר
'מה זה ככה נטשת?!' לידור שלח לי הודעה
'סורי' שלחתי לו בחזרה ונעלתי את המסך. הסתכלתי על השעון והתאריך
22/6 היה כתוב וזה הסביר לי הכל. זה היה חצי שנה מאז ששירה התאבדה וכנראה גם דוד קלט את זה ורצה שאני אעזור לו לשכוח את זה. לבשתי בגדים מהר ועלתי לקבר שלה
"זוכרת אותי?" שאלתי את הקבר של שירה
"אז בואי אני אספר לך מה עבר עליי מאז הפעם האחרונה. יש לי חבר מדהים ואני אוהבת אותו מעל הראש נראה לי שעבר לי מלידור. גם ללידור יש חברה קוראים לה חן ואנחנו ממש התחברנו אבל בחיים היא לא תהיה כמוך היית חברה אחת למיליון" אמרתי וצחקתי קצת
"עצוב שמה שנשאר ממך זה חתיכת קבר" מלמלתי וניגבתי דמעה שזלגה לה במורד לחיי
"היי" פתאום מירום הגיע ואמר
"היי" אמרתי מופתעת
"מה נשמע?" שאל
"הכל טוב ואיתך" שאלתי ושחיקתי באצבעותי
"מעולה. מזל טוב שמעתי שיש לך חבר חדש" הוא אמר
"כן, שמעתי שאתה וחברה שלך החלטתם להמשיך בהריון" אמרתי
"כן זה פשוט היה מאוחר מידי בשביל להפיל" הוא אמר
"אז זה אומר שהיא אמורה ללדת בקרוב לא?" שאלתי אותו
"כן בשבועות הקרובים" הוא אמר
"טוב אני צריכה ללכת" אמרתי לו
"ביי נדבר" הוא אמר ואני הלכתי. הלכתי מהר רצתי למקום מפלט היחידי בחיים שלי שאף אחד לא יודע עליו. לגבעה מול שפשקיפה לים. נתתי לדמעות לרדת אין לי כוח לחיים האלה פשוט נמאס לי.
" My life, my life Makes me wanna run away But there's no place to go, no place to go A lot of confusion, it's like illusion Like a movie, got nowhere to go Nowhere to run and hide, no matter how hard I try ' שרתי לעצמי בין הדמעות כי ככה הרגשתי באמת.