מה רע בלהיות עצמך?! פרק 2

"רוני יאללה בואי אני יוצא" צעק לי דויד
"באה" צעקתי לו העברתי מבט מהיר במראה וירדתי למטה.
"מישהו השקיע" אמרתי כשראיתי את דויד
"יאללה בואי ואל תעצבני" הוא אמר עצבני ויצאנו מהבית. תאמת שיעמם לי ובא לי בטוב להתחכם קצת.
"אבל אם אתה כבר עצבני איך אני יכולה לעצבן?" שאלתי אותו מתחכמת.
"יואו איך יצאה לי אחות כזאת מעצבנת?" שאל דוד והסתכל לשמים
"אתה לא רואה את אחותך שנתיים וככה אתה מדבר עליה?!" שאלתי אותו
"תגידי תודה שאני מרחם עלייך" הוא אמר
"אתה ממ.." באתי להגיד אך הוא קטע אותי
"אללה שקט הגענו" הוא אמר. הסתכלתי סביבנו וראיתי פארק עם ספסלים. מרחוק ישבו חבורת ילדים ואנחנו התקדמנו לעברם.
"מי זאת איתך דוד" אמר איזה ילד וקרץ לו
"הזונה הזמנית שלו" אמרתי עצבנית
"מה את עושה ימפגרת זאת אחותי הפגר" אמר דוד
"אהלן אני נדב דהאן" אמר הילד וקרץ לי
"ואותי זה לא מעניין" אמרתי
"עוקצת, למדה משו ממך" אמר נדב דהאן האחד והיחיד
"רוני לכי לבנות שם" אמר דוד מנפנף אותי החצוף אבל בסדר גם ככה לא היה לי כוח אליו
"בכיף" אמרתי והתחלתי ללכת לבנות שישבו מול הבנים בספסל אחר
"היי" אמרתי
"היי רוני מה קורה" אמרה שירה ונישקה אותי בלחי
"היי אני טליה" אמרה ילדה עם עיינים כחולות בלונדינית יפה ופרחה קצת
"ואני שרון" אמרה הילדה השניה עיניים חומות בהירות שיער חום גם היא יפה ופרחה קצת.
"היי אני רוני" אמרתי
"טוב שירה אנחנו נלך דברי איתנו" אמרה טליה ושתיהן קמו והלכו
"אז איך החיים?" שאלתי אותה
"חיים" היא אמרה ושתינו הסתכלנו על הספסל של הבנים וקלטתי את יוחאי נועץ מבטים
"מה הקטע שלך ושלו?" שאלתי אותה
"זה משהו שקרה ממזמן וזה חונק אותי עכשיו" היא אמרה
"ספרי יש לי זמן" אמרתי
"לא זה לא כזה חשוב" היא אמרה
"יופי אז דברי" לחצתי עליה
"אז לפני שלוש שנים בערך הייתי החננה של השכבה הילדה המכוערת שהיו עושים עליה חרם אז בשביל להתקבל למקובלים התחלתי ללבוש שונה קצת והתחברתי ליוחאי הילד הכי מקובל באותה תקופה" היא אמרה
"ו…?" שאלתי
"ואז התחברנו והייתי עושה הכל בשביל שיהיו לי חברים והוא ישים לב אליי אז הוא ניצל את זה שאני פגיעה" היא אמרה
"מה זאת אומרת?" שאלתי אותה
"בהתחלה זה היה רק הוא ועכשיו זה כמה מהחברים המטונפים שלו וכל פעם שאני מתנגדת או עושה בעיות הוא מאיים עלי" היא אמרה
"מה רק הוא מה?" שאלתי אותה מקווה שלא הבנתי נכון
"אני שוכבת איתו ועם עוד כמה מהחברים שלו" היא אמרה
"מה?!" שאלתי המומה כמעט צועקת
"אל תשפטי אותי הייתי בודדה ועכשיו מאוחר מידי לעצור את זה" היא אמרה
"אף פעם לא מאוחר מידי את חייבת להפסיק את זה!" אמרתי לה בתוקף
"זה לא בסדר" הוספתי על דבריי
"את חושבת שלא ניסיתי?!" היא אמרה עם דמעות בעיניה
"ומה קרה?" שאלתי אותה
"מה שקרה זה שהוא איים עליי שהוא יפרסם תמונות שלי" היא אמרה והדמעות החלו לרדת עוד לפני שהספיקה לסיים את המשפט
"ואני לא יודעת למה סיפרתי לך אני ממש מצטערת" היא אמרה וניגבה את הדמעות
"זה בסדר" אמרתי לה המומה מכל מה שקרה הרגע
"אני יעזור לך" אמרתי לה
"באמת את תעשי את זה בשבילי? " היא שאלה
"ברור!" אמרתי לה
"אל תספרי לאף אחד אני לא רוצה שהסיפור יסתבך יותר מידי אפילו חברות שלי לא יודעות על זה" היא אמרה
"אל תדאגי מילה שלי זה לא יסתבך וזה יסתיים עוד לפני שאני אגיע לבית ספר" אמרתי לה מקווה שאני יצליח לעשות את מה שהבטחתי לה