מה רע בלהיות עצמך פרק 18

'אני רוצה לדבר איתך' שלחתי למירום הודעה
'עוד חצי שעה אצלי?' הוא שלח בחזרה
'סבבה' שלחתי לו. לבשתי מכנס טרנינג שחור גופיה לבנה ונעלי נייק אספתי את השיער לקוקו גבוהה והלכתי לבית שלו.
"שלום מירום בבית?" שאלתי את אמא של מירום אחרי שהיא פתחה לי את הדלת
"לא אבל את מוזמנת לחכות לו הוא אמור להגיע עוד כמה דקות" היא אמרה
"תודה" אמרתי ונכנסתי לבית
"שירה כאן? " שאלתי אותה
"כן היא למעלה את יכולה להגיד לה שיצאתי ושיש אוכל במקרר שתחמם ותאכל" היא אמרה בזמן שלשבשה את מעילה ולקחה את התיק.
"כן" עניתי בנימוס והיא יצאה. הלכתי לחדר של ודפקתי על הדלת הסגורה
"שירה את פה?" שאלתי אותה
"כאן שניה אני פותחת" היא אמרה ופתחה אחרי דקה. העיניים שלה נראו נפוחות ואדומות והאף שלה גם אדום היא נראתה כאילו היא בכתה.
"בכית?" שאלתי אותה
"לא. מה רצית?" היא אמרה מגוננת על עצמה
"אמא שלך אמרה לי להגיד לך שיש אוכל במקרר והיא יצאה" אמרתי
"טוב" היא אמרה
"למה בכית?" שאלתי אותה
"אני לא בכיתי!" היא אמרה בעצבים
"נו שירה ספרי לי" אמרתי נכנסתי לחדר ותפסתי בחוזקה בידה
"איי" היא התפתלה מכאבים שחררה את ידה מידי והורידה את שרבול החולצה כלפי מטה
"מה קרה?" שאלתי אותה מתחילה לחשוד
"כלום" היא אמרה
"עובר עלייך משהו מה זה?" לחצתי עליה וראיתי שהיא מתחילה להשבר והדמעות מתאספות לה בעיניים
"יוחאי שוב לוחץ עלייך?!" שאלתי אותה ופה היא נשברה והתחילה לבכות מחדש
"כן?!" שאלתי בעצבים
"לא" היא גמגמה מבין הדמעות
"מה קרה" שאלתי אותה בקול רך
"זה סתם קשה לי עם כל מה שקרה את אולי הצלחת לגרום לזה להפסיק אבל עדיין קשה לי שמכרתי ככה את הגוף שלי קשה לי עם זה אני שונאת אותו פשוט שונאת אותו אני רוצה למות" היא אמרה וקרסה על הרצפה פשוט ישבה עליה ובכתה
"לא לא אל תדברי ככה" אמרתי לה התישבתי לידה וחיבקתי אותה
"זה רק תקופה זה יעבור אני בטוחה" אמרתי לה והחזקתי לה שוב ביד והיא שוב הרחיקה אותה ממני
"מה יש לך ביד?" שאלתי אותה
"כלום" היא אמרה
"טוב אני שניה הולכת לשירותים ובאה" אמרתי לה והתחלתי ללכת לכיוןן השירותים
"לא רגע" היא צעקה אבל זה היה מאוחר מידי כבר נכנסתי וראיתי את המספריים שמוכתמות מדם
"רוני את פה?" צעק מירום בבית
"בבקשה לא עשית את זה" אמרתי לה עם דמעות אבל היא לא יכלה להגיד את זה שתינו כבר ידענו את התשובה.
" אני כבר באה יש לי שיחה קטנה עם מירום" אמרתי ניגבתי את הדמעות והלכתי לחדר של מירום
"היי" אמרתי כשנכנסתי לחדר שלו
"בכית?" הוא שאל
"עזוב את זה עכשיו" אמרתי
"חשבתי על זה הרבה ואני רוצה להיפרד לתמיד בינתיים" הוא אמר
"אני מבינה" אמרתי והדמעות התחילו שוב לרדת מסיבה אחרת
"אני באמת אוהב אותך אבל העולם כנראה לא רוצה שנהיה ביחד" הוא אמר
"זה בסדר עכשיו זה לא הסתדר אבל מי יודע אולי בעתיד זה ישתנה" אמרתי
"כן פשוט עכשיו אני צריך לתמוך בידידה שלי בכל הקטע של ההפלה וזה ואני לא בנוי שתהיה לי גם חברה אני פשוט לא רוצה להפיל הכל עלייך" הוא אמר
"אני באמת מבינה אתה לא צריך להסביר לי" אמרתי בוכה
"אל תבכי בגללי. אני באמת אוהב אותך!" הוא אמר וירדו לו כמה דמעות
"אל תבכה" אמרתי ניגבתי את הדמעות שלי ואחר כך את שלו.
"רק בשבילך אני אהיה חזק כל התקופה הזאת" הוא אמר וחיבק אותי ואני החזרתי לו חיבוק אחרי דקה שתינו התרחקנו מעט
"אני אוהב אותך" הוא לחש נישק אותי נשיקה קצרה על השפתיים והתנתקנו
"אז זאת הייתה נשיקת הפרידה" אמרתי ויצאתי מהחדר שלו. וחזרתי בחזרה לחדר של שירה נכנסתי וראיצי אותה מכוונת סכין לבטן
"אל תעשי את זה!" צעקתי עליה
"בבקשה תני לי למות!" היא אמרה
"לא! אין סיכוי אני לא מוותרת עלייך!" צעקתי עליה
"לא רוצה לחיות יותר" היא אמרה והתרסקה על הרצפה בוכה. עזבתי את המקום שעמדתי בו והתקרבתי אליה התישבתי לידה וחיבקתי אותה
"לא את לא מתה לי עכשיו אני אעזור לך להשתקם רק אל תלכי לי אם את הולכת אני הולכת איתך" אמרתי לה ישבנו ככה שעה שלמה לא אמרנו מילה ובכינו עד שלא נשאר יותר עוד כוח
"בואי שני" אמרתי לה ועזרתי לה לקום למיטה היא נכנסה למיטה הבאתי לה כדור שינה וחיכיתי עד שהיא תרדם.
"אל תקחי את מה שנשאר אל תאמרי שהכל כבר נגמר…" הפלאפון צלצל
'לידור אהובי' היה כתוב על הצג
"הלו" עניתי בקול רועד
"איפה את?" הוא שאל
"עשר דקות אצלך" אמרתי לו ניתקתי הסתכלתי על שירה וראיתי שהיא כבר נרדמה ויצאתי מהבית של שירה לבית של לידור. פתחתי את הדלת עם המפתח שמתחת לעציץ וסגרתי אחריי
"היי" אמרתי בקול רועד כשראיתי את לידור שוכב על המיטה שלו
"מה קרה?" הוא שאל כשראה אותי והתרומם קצת. אני לא עניתי לו פשוט נכנסתי לידו במיטה והדמעות התחדשו.
"רוני?" הוא שאל בקול מודאג
"אני אספר לך מחר פשוט רק חבק אותי" אמרתי והדמעות המשיכו לרדת. הוא לא אמר מילה וחיבק אותי כמו שביקשתי. הרגשתי מוגנת בין זרועותיו רציתי להשאר שם לתמיד ולא להתמודד עם כל הדברים שקרו לאחרונה.