מה רע בלהיות עצמך?! פרק 11

"בוא נלך לסרט" אמרתי למירום
"לע אין לי כוח" הוא אמר
"אתה בנאדם רע" אמרתי לו והפלאפון שלי בידיוק צלצל
"הלו" עניתי
"די להיות כל היום אם אח שלי נטשת קצת" אמרה שירה
"מפגרת, אם את רוצה את מוזמנת להיות איתנו" אמרתי לה
"מה מי זאת?" שאל מירום
"אחותך" אמרתי לו והוא חטף לי את הפלאפון
"לא שומעים טוב" הוא צעק לה בפלאפון וניתק.
"לא יפה" אמרתי לו ולקחתי את הפלאפון שלי והכנסתי לכיס.
"את יודעת מה באמת לא יפה?" הוא שאל ברצינות
"מה?" שאלתי
"שכבר עברו חמש דקות ולא נישקת אותי" הוא אמר
"אווו נסיך שלי" אמרתי ונישקתי אותו נשיקה קטנה על השפתיים
"מה זה יקמצנית" הוא אמר ומשך אותי אליו לנשיקה ארוכה ורכה.
"די לבלוע אחד את השניה כול היום" פתאום שירה אמרה ואני ומירום נבהלנו שהוא בטעות נשך לי את השפה
"כוסאמק יא מפגרת!" אמרתי לה ותפסתי בשפה התחתונה איפה שמירום נשך בטעות
"סליחה אבל יאללה בואי" היא אמרה ומשכה אותי
"לאן?" שאלתי
"ארומה קפה קפה קפה גרג מה זה משנה העיקר בואי" היא אמרה ומצאתי את עצמי יושבת איתה בקניון.
"יא קרצייה ככה חטפת אותי מאהוב ליבי?" שאלתי אותה ובכיתי בכאילו
"יאללה כול היום תקועים אחד בתחת של השנייה תבלי קצת עם אחותך" היא אמרה
"נו אז ספרי איך היה עם אח שלי?" שאלתי אותה
"יואו את לא תאמיני איזה נסיך הוא!" היא אמרה
"אם תספרי אני אדע" אמרתי לה
"אז בהתחלה נסענו לראות סרט וכל הסרט הוא חיבק אותי. אחרי זה נסענו לצוק לראות את הים וישבנו שם ודיברנו והתמזמזנו קצת והוא נתן לי את הגקט שלו והיה כזה נסיך אליי כל הערב. וכשהוא החזיר אותי הביתה הוא לא רצה לתת לי ללכת והוא היה כזה מושלם!" היא אמרה בחולמנות
"אווו חמודי, למד ממני משהו החמוד הזה" אמרתי בגאווה והסתכלתי מסביבי וראיתי פתאום את לידור מפנה שולחן
"לידור מה אתה עושה כאן?" שאלתי אותו כשהוא מפנה את השולחן
"עובד פה" הוא אמר
"וואלה ותגיד הם מחפשים פה עובדים?" שאלתי אותו
"את האמת כן חסר קצת" הוא אמר
"יופי אני רוצה לעבוד פה" אמרתי לו
"בכיף" הוא אמר

קמתי בבוקר לבשתי חולצת בית ספר ירוקה גינס שחור ונעלתי נעלי ספורט נייק אספתי את השיער לקוקו התאפרתי קצת לקחתי את התיק ויצאתי לבית ספר.
"בוקר טוב" אמר מירום וחיבק אותי מאחור
"בוקר אור" אמרתי לו ונישקתי אותו נשיקה קצרה על השפתיים
"די תעזבו אותי" שמעתי ילד צועק הסתכלתי לאזור שממנו מגיעות הצעקות וראיתי חבורת ילדים שכמובן יוחאי היה בטוחה מציקים לילד אחד
"מה זה מה קורה שם?" שאלתי
"זה קורה כל בוקר" אמר רון אחד מהידידים של מירום מרסל ואלכס
"מה למה אף אחד לא עוזר לו?" שאלתי
"כולם מפחדים מהם וכל מי שעוזר בדרך כלל מקבל מכות גם" רונה אמרה
"מה זה מה הקטע המסריח הזה?!" שאלתי בעצבים
"עזבי אין לך מה לעשות בקשר לזה" רונה אמרה. אולי אני חדשה בבית ספר המזדיין הזה אבל אין שום סיכוי בעולם שאני אתן לדבר כזה לקרות ועוד יותר עצבן אותי האדישות שלהם שהם נותנים לדבר כזה לקרות.
"עוד נראה בקשר לזה" אמרתי והלכתי בעצבים לעבר הילדים שעברו כבר לתת מכות לילד
"די תעזבו אותו!" צעקתי לעברם
"לא רוצים למה מה תעשי?" אחד מהם שאל
"תרחקו" סיננתי להם בארסיות דפקתי להם מבט רצחני ונכנסתי ביניהם בשביל לעבור לילד.
"בוא קום" אמרתי לילד ועזרתי לו לקום
"מה נראלך שאת עושה?" הוא צעק עליי
"עוזרת לך" אמרתי לו בקול לא בטוח
"אני לא צריך את הטובות שלך" הוא אמר
"אתה צריך" אמרתי לו
"ואני לא רוצה לראות אותכם מציקים לו יותר!" אמרתי להם
"או ש מה? " אמר ילד מגודל והתקרב אליי
"או שאתם תצטערו על היום שנולדתם!" אמרתי להם תוך כדי שאני דופקת להם מבט רצחני והפעם אני נשבעת שאני מודה לאלוהים על המטר שבעים והעיניים המפחידות שעזרו לי עכשיו למה אם לא הייתי מתה עכשיו.
"ברור?!" צעקתי עליהם הם לא ענו והלכו אבל כמו שיש משפט שאומר שתיקה כהסכמה או משהו כזה אז זה מה שקרה כאן, נראה לי.
"למה עשית את זה?!" אותו ילד שעזרתי לו צעק
"כי אני רוצה לעזור לך" אמרתי לו
"למה מי אני בכלל ולמה באמת אכפת לך?!" הוא צעק
"למה שלא יהיה לי אכפת?" שאלתי אותו ובדיוק היה צלצול
"למה כן?" הוא שאל
"כי ככה, לאף אחד לא מגיע לאכול מכות לארוחת בוקר" אמרתי לו עצבנית
"מוזר שיש משהו שאכפת לו כבר שנה שלמה שזה קורה ולאף אחד לא אכפת פעם ב משהו חדש כמוך מנסה לעזור אבל מוותר מהר מאוד" הוא אמר
" שנה שלמה?! למה אתה לא אומר להורים או משהו כזה?" שאלתי אותו
"עזבי את לא תביני" הוא אמר
"נסה אותי" אמרתי לו
"בהזדמנות אני צריך ללכת לכיתה" הוא אמר והתחיל ללכת
"רגע איך קוראים לך?" צעקתי לו
"גל ולך?" הוא צעק בחזרה
"רוני" אמרתי והלכתי לכיתה…