מה רע בלהיות עצמך?! פרק 1

הסתכלתי מבעד לחלון רואה את הנוף סביבי ומעכלת את זה שאני סוף סוף רואה את אמא ואחי דויד אחרי שנתיים שהייתי אצל אבא. אמא ואבא התגרשו לפני 4 שנים וביליתי את השנתיים האחרונות אצל אבא בניו יורק, אבל עכשיו אני חוזרת לתיכון ולשרת בצבא. הגוף שלי היה במונית בדרך לבית אבל המחשבות שלי עפו רחוק, מה יקרה כשאני סוף סוף אראה את אמא ודויד, איך יקבלו אותי כאן, האם יהיה לי חבר ועוד מלא. המונית עצרה ואיתה כל המחשבות התפוגגו כאילו לא היו. יצאתי מהמונית ועמדתי מול בית גדול.
"בבקשה" הגשתי לנהג מונית שטר של 200 שקל והמונית נסעה. נשארתי לעמוד קצת אחרי שהמונית נסעה ונעלמה באופק. אחרי כמה דקות תפסתי בשתי המזוודות והתקדמתי בשביל לשער של הבית ואחריו התחלתי ללכת בשביל שמוביל לכניסה. בכניסה עמדו שני ילדים בן ובת. הבת נראת בת 15 בערך יפה מאוד ולא מכבדת את עצמה. הבן נראה בן 16 בערך חתיך וסטוציונר והם נראו מתווכחים על משהו. המשכתי להתקדם לעברם ומאחוריי נגררות המזוודות.
"פעם אחרונה את עושה את השטות הזאת!" שמעתי את הילד צועק על הילדה ותפס בחוזקה בידה.
"אתה מכאיב לי" היא אמרה מחזיקה את הדמעות.
"היי תעזוב אותה!" צעקתי כשראיתי שהוא לא מתכוון לעזוב אותה. הילד ראה אותי בחן אותי במבט מזלזל ושיחרר את הילדה עם דחיפה קטנה והיא נפלה על הרצפה בוכה בשקט.
"פעם אחרונה ברור?!" הוא צעק עליה והתקדם אל השער של הבית וכשהוא עבר לידי נכנס בחוזקה בכתפי והלך.
"את בסדר?" שאלתי את הילדה והתקרבתי אליה
"כן" היא ענתה מנגבת את דמעותיה במהירות וקמה מהרצפה מנקה את החצאית הקצרצרה שלה ומסדרת את הגופיה שלה.
"למה את נותנת לו להתנהג אלייך ככה?" שאלתי אותה.
"מה אכפת לך את הא?!" היא אמרה בקול מגעיל.
"יודעת מה צודקת לא אכפת לי את סתם חתיכת שרמוטה" אמרתי לה עצבנית מהגישה שלה. אם לה אין בעיה שככה מתנהגים אליה, מי אני שיבוא וישנה את זה.
"הנה עוד אחת שיודעת רק לשפוט בלי לדעת את כל הסיפור" היא אמרה בקול שבור.
"נסי אותי" אמרתי לה מרכחת את קולי.
"אני לא מכירה אותך למה שאני אספר לך?!" היא אמרה ואת האמת יש היגיון בדבריה.
"כי אולי אני יכולה לעזור לך ונהפוך לחברות דרך אגב קוראים לי רוני" אמרתי לה.
"אני שירה" היא אמרה וחייכה אלי חיוך קטן.
"מה את עושה פה?" שירה שאלה.
"אני גרה פה" אמרתי והצבעתי על שתי המזוודות שלי.
"וואלה לא ידעתי שלדויד יש אחות ועוד אחת חמודה" היא אמרה
"סיפור ארוך נספר לך בהזדמנות" אמרתי לה
"טוב אני לא יפריע לך תהני במסיבה" שירה אמרה
"מה איזה מסיבה?" שאלתי
"יש בפנים מסיבת בריכה" היא אמרה והלכה לפני שהספקתי להגיב. מי עושה מסיבת בריכה ועוד באמצע הלילה?!. לקחתי את שתי המזוודות וגררתי אותן עד לכניסה של הבית פתחתי את הדלת ונכנסתי לבית. שמתי את שתי המזווודות במטבח ועליתי למעלה פתחתי את החדר הראשון שראיתי נכנסתי ובלי לחשוב פעמיים נכנסתי למיטה ונרדמתי.

"ילדה את צריכה לקום" אמר מישהו וניער אותי
"תעזוב אותי" מלמלתי
"נו ילדה אין לי את כל היום אני צריך להעיף אותך לפני שאמא שלי באה והורגת אותי" אמר הילד ופקחתי את עיני במהירות
"דויד?!" שאלתי בהתלהבות
"האחד והיחיד" הוא אמר בגאווה
"אני יודע שאת מרוגשת לראות אותי אבל את צריכה ללכת. ו-וואו איך שאת דומה לאחותי" הוא אמר
"דויד זאת אני רוני" אמרתי לו מגחכת וקמתי מהמיטה
"רוני" הוא אמר שמח וחיבק אותי
"אז מה קורה? " הוא שאל
"אפשר לצחצח שיניים לפני?" שאלתי אותו
"בכיף המקלחת שם ובארון יש כל מה שאת צריכה אם את מבינה למה אני מתכוון" הוא אמר משועשע
"לא" אמרתי והתקדמתי למקלחת

"דויד" צעקתי בזמן שאני יורדת במדרגות
"איפה אמא" צעקתי לו שוב
"רוני מלאך שלי בואי לאמא" אמא שלי אמרה ופתחה את שתי ידיה לחיבוק ורצתי אל בין זרעותיה מטעפת בין ידיה אמא איך שהתגעגעתי לחיבוק אוהב של אמא.
"אני ממש מצטערת אני חייבת לרוץ אבל מחר אני מבטיחה לך שאני לוקחת יום חופש וזה יהיה יום רק לשתינו" אמא אמרה נישקה אותי ויצאה לעבודה שלה.
"דויד איפה אתה?" צעקתי בבית
"בבריכה יעקומה בואי את עושה לי פאדיחות" הוא צעק לי בחזרה ויצאתי לחצר
"רוני תכירי את לידור ויוחאי וזאת רוני אחותי מחוץ לתחום בשבילכם" הוא אמר
"זאת אחותך?!" שאל יוחאי בזלזול וזה היה זה מאתמול בלילה העלק גבר…