מה קורה כאן..?

פרק 2:

זו הסיבה שריכלו עליי? זו הסיבה שצחקו מאחורי הגב? כי החברה הכי טובה שלי והחבר שלי ביחד מאחורי הגב שלי? או שאולי הם צחקו כי הם הבינו כמה אני עיוורת או שבכלל בגלל שהילדה שאני הכי שונאת בעולם בשם דנית מאור גילתה לי את מה שכנראה לאף אחד לא היה אומץ.. זו הסיבה שהיא התעלמה ממני? רגע מה קורה כאן?!
אם זו הסיבה שהיא התעלמה ממני.. אז למה שובל מתעלם ממני?
הוצאתי את הפלאפון וצילמתי את אריאל ומעיין מתנשקים, כן זו הייתה וואחד נשיקה ארוכה.. וממש כאב לי לצלם את זה, אבל הייתי צריכה לעשות עם זה משהו..
היה צלצול אז טסתי לכיתה והבאתי את התיק שלי אחרי זה הסתובבתי סביב כל הבית ספר ולא מצאתי את שובל..
הלכתי לסיפרייה.. מצאתי פינה בין כל המדפים שנראה לי לא היו בה שנים זרקתי את התיק התיישבתי על הרצפה והתחלתי לבכות.
היה צלצול וכולם יצאו מהסיפרייה אבל לא רציתי לצאת.. אז נשארתי שם, שיכתבו לי הברזה ומיצידי יענישו אותי ויביאו לי ריתוק, פשוט לא יכולתי לעשות כלום חוץ מלבכות.
אחרי איזה חמש דקות של בכי שמעתי את הקול שלו.. של שובל.
הוא דיבר בפלאפון.. השתדלתי להיות בשקט כדי לשמוע מה הוא אומר.. אני יודעת שזה לא בסדר אבל לא הייתה לי ברירה.. רציתי לדעת מה קורה כאן.
"ראית אותה? לא, אני התעלמתי ממנה כל היום.., ברור שלא אבל אין ברירה. אני לא מוצא אותה עכשיו הלכתי לכיתה שלה ואמרו שהיא לא הופיעה אפילו לשיעור.. אני דואג לה. דנית שמעי אני לא ממש מת עלייך אבל את יודעת איפה היא?". הייתי בשוק,
והתפללתי שלא ימצא אותי.. אבל חלק קטן ממני די ציפה לזה שהוא ימצא אותי.. כי עכשיו אני צריכה את החבר הכי טוב שלי. ואז הוא אמר:" איך בסיפרייה?! אני בסיפרייה.." הוא התקדם לכיווני והסתכל עליי הוא אמר לדנית:" דקה אני חוזר אלייך.." וניתק.
הוא בא והתיישב לידי.. הוא אמר לי:"סליחה".
שאלתי אותו:" למה אתה מבקש סליחה?"
הוא ענה:"שהתעלמתי ממך היום.."
אמרתי לו:"תענה לי רק על דבר אחד.."
פתחתי את הפלאפון נכנסתי לאלבום תמונות והראתי לו את התמונה .. את התמונה של אריאל ומעיין מתנשקים..
"תגיד לי רק דבר אחד, אתה ידעת על משהו מזה?"
הוא הנהן עם הראש וטפס את הראש בין הידיים והברכיים.
אמרתי לו:"למה לא אמרת לי?"
הוא הסתכל עליי ואמר:" איך הייתי אומר לך את זה?.. איך הייתי אומר לחברה הכי טובה שלי משהו כזה?"
"בגלל זה היום התעלמת ממני?"
הוא ענה לי:" כן.. לא הייתי מסוגל להסתכל לך בעיניים לראות אותך מחוייכת ואז להוריד לך את החיוך.."
*צלצול*
"טוב שמע אני חייבת לזוז.." אמרתי לו
הוא חיבק אותי ואמר:"אני פה בשבילך.. אני יודע באיזה מצב את עכשיו ואני גם יודע שקשה לך ואת מחפשת דרכים איך להגיב ומה לעשות.. אם להגיד לו או לא.. אם להגיד למעיין שאת יודעת או לא.. זה קשה, אבל אני פה לצידך.. תמיד".
עניתי לו:"תודה.. אני יודעת מה לעשות".
השעה כבר 12 ורבע אחרי הפסקה ונגמר היום אז יצאתי מהסיפרייה וכשיצאתי הספרנית עשתה לי פרצוף וניסתה להבין מאיפה באתי חח אוקיי אני חייבת להודות שזה גרם לי להרגיש יותר טוב..
הגעתי הביתה ראשונה כמו תמיד נכנסתי להתקלח ונכנסתי לחדר פתאום דפיקות חזקות על הדלת שלי.. קמתי לפתוח ופתאום..