מה עם אהבה פרק 6

בים שלמחרת
נקודת מבט ליאור:
כל השיעור אני רק חושב עליה,על התגובה הזאת על הבריחה אני חייב להבין מה הולך פה.
"אחי מה נסגר איתך?" עומר שאל אותי, "עדי, אני חייב להבין מה הסיפור שלה" עניתי לו, "ליאור עוף מהכיתה" צעקה עליי המורה כשהבינה שאני לא מרוכז, טוב גם ככה לא יכולתי לשבת שם יותר…ראיתי את עדי יוצאת מהחדר של היועצת מנסה להיראות כאילו היא לא בכתה שעה עכשיו, "עדי?" קראתי ברוגע ונעמדתי מולה, "כן,היי" היא אמרה עם חיוך, "מה קרה?" שאלתי אותה, "כלום סתם אני לא מרגישה טוב" שמתי לה את היד על המצח, והיא נרתעה, "מה הקטע?" אמרתי לה, "עזוב ליאור אל תיגרר לזה" היא אמרה והחלו לזלוג דמעות מעיניה, "תני לי להחליט בקשר לזה אוקיי?" אמרתי וניגבתי את הדמעות שלה, "טוב בוא" היא אמרה ולקחה אותי לכיוון סוף בית ספר מקום שלא הרבה מגיעים אליו בטח לא בזמן שיעור.
נקודת מבט עדי:
אני לא יודעת, להגיד לו, לשתף, מה לעשות, יש לי פרפרים בבטן כשאני רואה אותו, כל נגיעה שלו עושה לי תחושה חמימה וכיפית בגוף אבל אני לא יודעת אם אני מסוגלת, יותר מזה זה לא מגיע לו להיגרר למערכת יחסים עם אחת כל כך מתוסבכת כמוני, לא כל עוד אני עדיין לא שלמה עם ההחלטות שלי ועם עצמי באופן כללי, לחשוב שעד לפני חצי שנה עוד ניסיתי להתאבד, זה לא מגיע לו, הוא טוב מדי.
"אתה לא אמור להיות בשיעור?" שאלתי אותו מנסה לגרום לשיחה הזו להידחות, "יש דברים יותר חשובים, נו אני מוכן לשמוע הכל" הוא אמר, "אממ טוב אז אהה אז לפני שנה וחצי אני רצתי ברחוב, ו…ו… מישהו תפס אותי..ו…" הפסקתי, לא יכולתי להמשיך ראיתי את המבט הכואב הזה, וראיתי את הכל שוב יכולתי לשמוע את הצרחות שלי שוב, "והוא ניסה לאנוס אותי…צרחתי וצרחתי אבל אף אחד לא שמע, כשבאה המשטרה הוא הכניס לי סכין לבטן" אמרתי וניסיתי לעצור את עצמי מלבכות…
נקודת מבט ליאור:
הייתי בשוק לא ידעתי איך להגיב רק רציתי לשמור עליה ולחבק אותה, שאף אחד לא יתקרב אליה בכלל, "וואו אני לא ידעתי" אמרתי והזזתי את השיער שלה מהפנים, העיניים שלה היו כל כך אדומות שהיה נראה כאילו הן שורפות, "בגלל זה הזזתי לך את היד כשנגעת בי, קשה לי עם מגע של אנשים" היא אמרה, "אני מבין" אמרתי לה, "ובגלל זה גם אמרתי לך שאני לא בשבילך, אני יותר מדי מתוסבכת אתה לא צריך צרה כמוני על הגב שלך" היא אמרה, "מי אמר לך שאת צרה?" אמרתי לה בחצי חיוך, "לא כי בחורה שעברה אונס, שסובלת מסיוטים בלילה,שניסתה להתאבד במשך חצי שנה,בכלל לא בעייתית" היא אמרה עם נימה של צחוק….
"ניסית להתאבד?" שאלתי אותה וליטפתי את הלחי שלה, "כן לא יכולתי לחיות עם זה יותר" היא ענתה, ככל שהיא המשיכה לדבר התגברה בי תחושת האהבה, התחושה הזאת שאני חייב לנשק אותה שאיתה זה יהיה אחרת,העצבים שהיו לי על היצור שעשה לה את זה הייתי הורג אותו אבל בעיקר תחושת ההגנה והרצון שיש לי להרגיע אותה"אני יכול לנסות משהו ?" שאלתי אותה, "תנסה" היא ענתה קירבתי את פניי לפניה ונישקתי אותה, והיא נישקה אותי