מה יש בך?

לא יודע מה יש בך מלי, באמת לא יודע. למה אני מוכן לקפוץ ממגדל יעזראלי כדי לפדות את חייך? למה אני מוכן להיות כל מה שתרצי? למה אני מרגיש חי רק כשאת נכנסת בשעריי, ומשהו נכבה בי, האור בעיניים, כשאת הולכת? למה כשאת כועסת עליי ואני מרגיש לפתע, כמו חור שחור, שאין בך טיפת אהבה אליי, אני רוצה למות? למה כשאת אומרת אוהבת, אני מרגיש שבוורידים ובעורקים זורם חיים ולא רעל? וכמה שאנחנו מדברים, כמה שאנחנו משחקים במילים כאילו חרוזים על חוט, ואת אומרת משהו, ואני עונה, לעולם, לעולם, אני לא יודע מה את באמת חושבת. את מחייכת פתאום ואני לא יודע למה. עינייך מתכסות צער פתאום ואני רוצה שתספרי לי למה כדי לנחם אותך. אני רוצה להיות אתך על גג האוורסט כמו גם על שפת ים-המלח. גם אם תלכי ממני אני אנסה לקטוף את לבך בכל מקום. אני לא אלוהים ולא אני טוויתי את האהבה, אבל אני מרגיש בה זורמת בכל נים בגופי. אני יודע, מלי, אני יודע, שאם אני מסוגל לאהוב אותך כמו שאני אוהב, אלוהים שוכן בי. אם נישאר ביחד נצלח את החיים כמו ש-משה הוביל את עם ישראל באמצע ים-סוף החצוי. חיים בלעדיך זה מוות. מצאתי אותך בין כל הנשים. אחת ויחידה. אני אוהל עייף ודפוק, אבל את המוט המרכזי שמחזיק אותי חי ונושם, ולא מהלך בין חיים. את ליבי, חיי ונשמתי.