מה זה לאהוב ? פרק 5.

25/05/2014 1473 צפיות תגובה אחת

נקודת מבט בר:׳
בוקר, קמתי בבוקר לצד מעיין שמחבקת אותי. אתמול בערב סיפרנו לזוהר את הסיבה לעצבות של מעיין והוא כל כך התעצבן שנשבר אגרטל, או שניים.
עיניי שוב נפוחות כמו בבוקר לפניו והמכנס שלבשתי כבר לא דמה לתחתון, הוא היה ארוך ומחמם. צועדת למקלחת בצעדים קטנים כדי לא להעיר את מעיין, פותחת את הדלת החורקת שבבוקר זה לא חרקה ונכנסת לשטוף פנים. יש לי תחושה טובה לגבי היום הזה.
נכנסתי לחדר. ״מעייני, מעייני קומי כבר מאוחר..״ אני תמיד קמה בשש וחצי. אוהבת שיש לי זמן לנשום בבוקר והוא לא לחוץ. מעיין התעוררה לאט לאט והלכה למקלחת. יש לה פה מברשת שיניים, וארוני כארונה.
לבשתי גינס ארוך לבן, חולצת בית ספר שחורה ווסט פרוותי מעל. כפכפי ההוויאנס שלי. התבוננתי במראה, אהבתי איך שהתלבשתי היום, מצד אחד הפרווה שמעידה על החורף שקרב, מצד שני ההוויאנס שלא נפרדות מהקיץ.
קמתי עם אנרגיות שלא היה ברור לי מאין באו והכנתי לנו ארוחת בוקר. לי, למעיין, לאביהו ולזוהר, שהיה עייף מכדי לנהוג ונשאר לישון פה.
הערתי את כולם והתיישבנו לאכול.
״אחותי את מלכה!״ אמר אביהו ואכל בתיאבון את הטוסט והשביתה שהיו מונחים בצלחתו.
״בתיאבון חיים שלי.״ נהנית לשמוע מחמאות. ״מעייני מה את מתכוונת לעשות היום?״ שאלתי את מעיין שלגמה מהנס קפה. ״אחזור לאמא שלי שכנראה לבד בבית בגלל הגירושים. אני מרגישה שזה נכון שיתגרשו, הוא לא ראוי לאמא שלי.״ אמרה וסיימה את החביתה שהייתה מונחת גם בצלחתה. ״אנחנו איתך.״ זוהר החזיק בידה.
בכל רע יש גם טוב. המקרה של מעיין גיבש בנינו ועכשיו אנחנו כמקשה אחת. מחזקים אחד את השנייה. ״מי מכם לוקח אותנו לבית הספר?״ שאלתי את זוהר ואביהו. ״אני״ התנדב זוהר. ״אני צריך גם ככה לעבור בבית.״ אמר ויצאנו.
הגענו לבית הספר. רועי מיד לקח את ידה של מעיין ממני ונשארתי לבדי, צועדת לכיתה.
״היי״ הצטרף אליי מישהו לא מוכר להליכה. ״היי״ החזרתי בנחמדות, אני לא טיפוס מייבש, אם מישהו אזר מספיק אומץ לדבר איתך, צריך להעריך את זה לא לסטור לו בפנים.
״ליאור. אני חדש פה. תוכלי להראות לי איפה י׳ב7?״ שאל. ״כן בטח. בר דרך אגב.״ השבתי לשאלתו ולוויתי אותו לכיתה. ״מאיפה אתה?״ שאלתי מבטלת את השתיקה הקצת מביכה שנוצרה בנינו כשהתחלנו ללכת. ״בדיוק לפני כמה ימים עברתי לפה מתל אביב.״ ענה במהירות כאילו ביקש שאפתח שיחה. ״מגניבוש, אני גרה ברחוב אח״י להב, אם זה קרוב אלייך נוכל להיפגש ואסביר לך קצת מה הולך פה.״ אמרתי ורציתי להעיף לעצמי סטירה מרוב שיצאתי נואשת במשפט הזה. ״מה את מסמיקה״ אמר ובאמת הסמקתי. ״אני אשמח.״
״זה פה.״ אמרתי והצבעתי לעבר הכיתה הצדדית ביותר בשורת הכיתות שניצבה מולנו. ״תודה רבה… לא נעים לי… אבל אני יכול את המספר שלך? את הראשונה שאני מכיר פה ואני קצת לבד..״ אמר כאילו לא רגיל למצבים כאלה. ״מה אתה מסמיק״ חיקיתי אותו מקודם והוא גיחך ״תרשום 05424….״ ״תרשמי, 05099….״
חוזרת לכיתה, לבדי ובידיי המספר של ליאור. במהלך הליכתי לכיתה תהיתי אם לשלוח לו הודעה, הוא מצא חן בעיניי. הוא גבוה ממני בשני ראשים לפחות, תספורת המארינס שלו הייתה מחמיאה לו בצורה יוצאת דופן ושפתיו העבות היו משורטטות כאילו נלקחו מציור של אומן דגול. החלטתי שלא, אם הוא מעוניין שישלח בעצמו. נכנסת לכיתה ומתיישבת ליד מעיין.
״אחותתתתתת״ קראתי לה, מסבה את תשומת ליבה משיחתה עם רועי. נראה שהפרעתי קצת.

נקודת מבט מעיין:
עוד לא נכנסתי בשער וכבר רועי חטף אותי מבר כאילו הייתי תיק.
״אתה מכאיב לי!״ צעקתי. ״סליחה, הייתי חייב להבין מה קרה אתמול.״ התנצל והסביר את עצמו. ״לא קרה כלום.״ אמרתי מתקדמת לכיתה. רועי בעקבותיי.
״נו מעיין!״ רטן והתקדם איתי. נכנסים לכיתה שותקים. לא ברור לי למה הלכתי לשבת ליד רועי אבל זה שקרה. הוא נאנח כאילו איבד את שלוותו התמידית, ״זה סתם, עכשיו אני כבר לא בקשר עם אבא שלי.״ הסברתי, מרגישה שאכזבתי את רועי. ״כן אבל סתם ככה הוא הרביץ לך?״ שאל אותי בטון כל כך מחייב שלא יכלתי להתעלם מהשאלה. ״תשתוק שלא ישמעו אותך!״ כעסתי. ״והוא היה שיכור. שיכור ומובטל.״ נאנחתי. ״אני מצטער לשמוע, אני פה אם את או אמא שלך צריכות משהו.״ ענה והערכתי את הנחמדות שלו. ״תודה רועיקי, מחר נמשיך את העבודה?״ שאלתי, משנה נושא. ״בכיף מעיינוש״.
״אחותתתתתתת״ בר. מי אם לא בר. ״תסלח לי.״ התנצלתי בפני רועי וקמתי לבר.
צלצל הפעמון, והתחיל שיעור אנגלית.

נקודת מבט ליאור:
עוד שנייה נרדם ובכל זאת מתעקש לעשות רושם ראשוני טוב. אותי לימדו שאין הזדמנות שנייה לרושם ראשוני! נזכרתי בבר והחלטתי לשלוח לה הודעה.
״לבכות כי זה היסטוריה או לצחוק כי המורה מטומטם?״ שלחתי. אני לא סטוציונר, אבל לא אומר לא לבנות שמבקשות את זה. זה לא מרכז החיים שלי, אני מכבד את מי שמכבדת את עצמה.
״תן לי לנחש, תמיר?״ שלחה לי בר.
״כנראה, הוא נמוך קצת ושרירי״ שלחתי לה מנסה לפתח שיחה שיש לי הרגשה שהולכת למקום מטופש.
״למה מטומטם? הוא מת עליי! תגיד לו בר חזן הוא מתעלף!״ בר הצילה את המצב.
״אואה, מישהי פה עפה על עצמה….״ צחקתי.
״חחחחח רק קצת״ שלחה לי. ״אני בעיצומו של שיעור אנגלית מרתק לקראת המבחן שלי, דבר איתי אחרי השיעור?״ שלחה מיד אחרי זה.
״כן בטח״ שלחתי.
אני אוהב את זה שהיא מתרכזת בלימודים ולא נותנת לי להסיח את דעתה. היא ממוקדת, אני צריך מישהי כזאת…..


תגובות (1)

יאאאאא קראתי את הסיפור עכשיו !!!
מהמם !!!!!!
ואני לא יודעת במי לבחור !!! :( בזוהר או בליאור אין לי מושג !!!!!
נראלי בזוהר !!! הוא נורא חמוד !!!
וההערה שכתבת לי בסיפור, אני אתייחס לזה יותר.. כי אני כולה בת 10.. 11 אם לדייק ( לא היה לי עדיין יוםהולדת. באסה ) וקצת קשה לי לכתוב בכתב גבוהה או לכתוב בלי שטויות. יעני רגיל… :)
תמשייכייייייי

25/05/2014 21:13
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך