מה זה לאהוב ? פרק 3.

נקודת מבט בר:
״אביהווווווווו״ צרחתי ברחבי הבית.
״מה יש לך מטורפת?????״ רץ לחדר שלי מתנשם כאילו רץ מרתון ״מה את צועקת ככה???״
״אביהווווווו, יש פה ג׳וק בבקשה תהרוג אותו!!!!!״׳צרחתי מתחננת.
״נפלת על השכל? חשבתי קרה משהו!״ אמר מרים כפכף כדי להרוג את הגוק. רעש הכפכף שהכה בקיר הרגיע אותי וצנחתי על המיטה נושמת לרווחה. אביהו נשכב לידי.
״מה איתך אחות שלי? הכל בסדר?״ שאל. הוא מכיר אותי הכי טוב בעולם. מקום המפלט שלי.
״האמת שיש….״ אמרתי ונקטעתי על ידי זוהר שחיפש את אביהו בבית ולא נתן לי להשלים את המשפט. ״אני בחדר של בר אח שלי, בוא לפה.״ אביהו נתן מענה לכל חיפושיו של זוהר והוא בתגובה הגיע לחדרי ונתן לו חיבוק חברי במיוחד. ״בדיוק שני האנשים שחיפשתי!״ אמר ״מה קרה למעיין היום? למה היא בכתה?״ אמר ושבה את תשומת ליבו של אביהו שהיה עסוק באינסטגרם עד רגע זה ממש. ״מעיין בכתה??? למה???״ הוא תמיד דאג לה. היה בשבילה כמו אח גדול. תמיד המשפחה שלי הייתה בשבילה מקום אחר, שונה מהמשפחה שלה. ״אני מעדיפה שתספר לכם בעצמה. אני אשאל אותה אם היא רוצה לבוא?״
״כן״ ענו יחד. ואני מיהרתי למלא אחר בקשתם.

נקודת מבט מעיין:
היום עם רועי היה לי מקסים. עד שהוא גילה. לא רציתי שיידע. שונאת שמרחמים עליי.
נכנסתי הביתה, רואה את הוריי יושבים בסלון מרוחקים זה מזה.
״מעייני, ילדה שלי״ אמר אבא ומיהר לחבק אותי.
״שלא תעז.״ הגבתי בקרירות. אבי השפיל מבט. ״מה גורם לבן אדם לקום בבוקר בוקר רגיל לגמרי, לעבור יום בעבודה, מה זה משנה אם הוא טוב או לא טוב, וללכת לשתות בבר? סתם ככה כאילו הוא מתבגר, ילד בן 20! כאילו אין לו משפחה בבית!״ צעקתי ואמא שלי חיבקה אותי ונראה היה שהסכימה עם כל מילה. ״מעיניי…״ ניסה להשחיל מילה. ״לא סיימתי.״ אמרתי ולקחתי נשימה עמוקה. מוציאה ממני את כל מה שהרגשתי היום, את כל תדמית האב שנהרסה לי בלילה אחד. אחד. אחד בלבד. ״ואם היית נהרג? ואם היית עושה תאונה? ואם היית הורג מישהו כי החלטת לנהוג בטיפשות???״ אמרתי מגבירה את הקול שלי בין מילה למילה. ״לקחתי מונית״ גיחך. ״תגיד לי אתה שומע מה אני אומרת לך?״ רתחתי כבר מעצבים. ״עוד לא התחלתי לדבר על זה שהרמת ידיים על שתי הבנות שאמורות להיות הנשים העיקריות בחיים שלך, אלה שאתה אמור לשמור עליהם מכל משמר! אישתך והפאקינג בת שלך!!!״ צועקת לא מנמיכה את קולי לרגע. ״כבר לא. אמא שלך בדיוק הביאה לי טופסי גירושים.״ אמר מגחך קצת.
נשברתי. רציתי להגיד משהו אבל כל המילים מראשי ברחו. היו רק הבהרות כמו תינוק שעדיין לא אמר אבא.
״נראה לך הגיוני שאתה צוחק על זה? מי אתה בכלל מרים עליי ועל אמא שלי ידיים??? אני לא מכירה אותך. אתה לא אבא שלי. אותי גידל מישהו אחר.״ אמרתי בטון שהלך ונרגע בניגוד לפעמים קודמות ובכל זאת הרגשתי כאילו איבדת את הסוגרים בפי.
דממה השתררה בבית ושוב צלצול הטלפון שלי קטע את הדממה בבית ושוב זאת בר.
״יפה שלייי״ שמעתי אותה מעבר לצד השני.
״מה״ עניתי. בתקווה שלא תכעס שאני עונה לה ככה.
״בואי אליי, תישני אצלי.״ תפילותי נענו לראשונה היום.
״אני באה הצלת אותי.״ עניתי, שוב חושבת לעצמי מה.הייתי.עושה.בלעדייה.
״אני שולחת את אביהו לאסוף אותך.״ אמרה והשיחה נותקה.
״אני ישנה אצל בר היום. אמא את נשארת פה?״ שאלתי וזרקתי מבט מזלזל לעבר אבא שלי.
שתיקה, שתיקה רועמת.
״הבנתי.״ סיננתי. ״לילה טוב.״
בתיזמון מושלם שהפתיע אותי עקב היום שעבר בצורה מגעילה ביותר, אביהו התקשר והודיע שהוא מחוץ לבית. טורקת את הדלת ויוצאת מחוץ לבית שנראה לי כמו גיהנום ביומיים האחרונים. נכנסתי לאטו, ורק חיכיתי שיחבק אותי וינחם אותי. נשק לראשי והתחיל לנסוע, עם הנסיעה הגיעו הדמעות. אביהו עצר את האוטו בצד, וחיבק אותי חיבוק של אח גדול, חיבק אותי כמו שרק הוא יודע לחבק.