מה זה לאהוב ? פרק 27.

״תסבירי לי שוב מה הוא עשה לך?״ שאל זוהר כבר בפעם התשיעית, כאילו בפעם העשירית התשובה תשתנה. אביהו לא דיבר איתנו כל היום, מעיין הייתה איתו בחדר והם כנראה נרדמו, יותר מאוחר אני אלך לדבר איתו. ליהי ואלמוג הלכו לחגוג את חגיגות השנה וחצי שלהם במסעדת ה׳תרנגול הכחול׳, אלמוג הזמין שם מקומות כי זהו המקום האהוב על ליהי, ואלה ישנה, מידי פעם דוד מתקשר אליה אבל הפצרתי בה לא לענות לו. ״הוא ואלמוג רבו מכות והוא הוציא סכין, אבל היא לא נגעה בי ממש אתה יודע, שיפשוף כזה״ עניתי לו, אנחנו מדברים כבר שעה בטלפון וזוהר לא נענה למפקדיו שדורשים ממנו לנתק את השיחה ולהצטרף לשאר הגדוד. ״רגע אבל כוסאמאמאק דקרו את חברה שלי אתה לא מבין????״ צעק זוהר וכולם השתתקו. ״לא דקרו אותי, זה רק חתך קטן.״ אמרתי מנסה לשכנע את עצמי, ״אל תמרחי אותי כאילו אני לא יודע מתי את משקרת בר, אוי הוא כל כל הולך לשלם על זה, אני נשבע לך שהוא ישלם על זה.״ אמר ואני הבנתי שאין לי יותר מידי מה להתווכח. ״זוהר….״ אמרתי, ״כן תות?״ ענה, ״אתה יכול להבטיח לי שאביהו לא יסתבך? שהוא יהיה בלידה של הילד שלו? שאתה ואלמוג תשמרו על עצמכם? אני לא יכולה לאבד אותכם….״ אמרתי ופרצתי בבכי. ״אל תבכי, זה שובר אותי… אני מבטיח לך שאביהו לא יהיה מעורב, אני מבטיח לנסות לדבר איתו.״ הוא אמר וכבר ידעתי שאין לזוהר סיכוי מול אביהו. ״מתי אתה חוזר?״ העברתי נושא, ״יום רביעי חיים שלי, אני חייב לנתק המפקד שלי חם עליי רצח, אני אתקשר כשאוכל, ביי תות אוהב אותך.״ אמר ״אני אוהבת אותך, תשמור על עצמך.״ אמרתי והשיחה נותקה. ועכשיו לשיחה קשה יותר, אביהו. ״אביהו..?״ דפקתי בדלת חדרו, הוא סימן לי להיכנס וראיתי שמעיין ישנה, קשה לה עם ההריון הזה היא מתמודדת איתו לבד, אם לא אמא שלי, לדעתי היא מזמן הייתי מפילה. יצאנו למרפסת, הבאתי לי בריזר ולאביהו בירה. ״אל תסתבך, אני מתחננת..״ העליתי מיד את הנושא, אני שונאת ללכת סחור סחור. ״בר, הוא דקר אותך, דקר מלשון דקירה את מבינה אני אומר לך? ושמעת מה הוא אמר לאלה? סיבוב שני בתחת שלי, אני, את, מעיין, זוהר, אלמוג ואלה משפחה עכשיו, מי שפוגע בכם פוגע גם בי, כששמעתי על זה כאב לי כאילו אני אכלתי דקירה אני נשבע לך.״ אמר ופתח לשנינו את בקבוקי הזכוכית. ״אני נודעת, אבל זה עבר, זה כלום ושום דבר עכשיו זה אפילו לא כואב לי.״ שיקרתי, אני בוכה לאלה מכאבים כל הזמן, ״אבל אני עדיין חייבת שתיקח אותי לבית חולים שיסדרו לי את התפרים.״ ניסיתי להיחלץ מזה שאני פשוט חייבת לראות רופא אחרת אני מתחרפנת. ״אני יודע שכואב לך וניסע עכשיו, נדבר באוטו״. הלכתי להחליף בגדים שמתי מכנס רחב גינס, בגזרה נמוכה וגופיית ספגטי שהרמתי עד מעל החתך שלי, ״לאסף הרופא, אני גם רוצה לבקר את אמא של זוהר.״ אמרתי ואביהו הנהן. ״אביהו… אין לי יותר מידי בחיים, זה רק אתה, מעיין וזוהר ולאחרונה גם אלמוג ואלה, יותר מזה אני לא מכירה וגם לא רוצה להכיר, טוב לי ככה, אני לא יכולה להרשות לעצמי לאבד אתכם, בבקשה תבין אותי.״ בכיתי, גם אביהו שונא לראות אותי בוכה. ״את לא תאבדי אף אחד מאיתנו, גם לי אין הרבה חוץ מכם, בגלל זה ני לא יכול שיפגעו בכם, תביני גם אותי.״ ענה. לא היה לי מה להגיד לו, הוא כל כך צודק ואני כל כך אשמה. ״אתה באמת יכול להגיד לו שזו לא אשמתי?״ חשבתי, בקול. ״מה?״ אמר אביהו, ״את מאשימה את עצמך? על מה ולמה? זה דוד הביא את זה כל עצמו, הדבר היחיד שאת יכולה לכעוס עליו הוא ששתית במסיבה שהלכת אליה לבד, אם לא היינו במצב הזה מזמן הייתי דופק לך סטירה.״ אמר ואני הנהנתי, הוא צודק.
״רק תפרים מחודשים ואת משוחררת״ חייכה האחות, חייכתי גם אני. בזמן התפרים אביהו החזיק לי את היד הוא ראה שכואב לי. ״תקשיבי רגע, את תלכי לחני ואני אלך לקנות למעיין איזה משהו, מזמן לא פינקתי אותה.״ אמר כשהאחות סיימה את עבודתה ואת תפריי ואני הנהנתי ועשיתי כדבריו. ״היי חני״ חייכתי אליה, ״היי חמודה שלי, מה את עושה פה?״ שאלה, ״באתי לבקר אותך, וגם נחתכתי קצת אז חיברתי בין הדברים ועכשיו אני פה.״ חייכתי אליה, ״אוי אבוי, תשמרי על עצמך!״ הפצירה בי. ״מה עם זוהר?״ שאלה, קרנתי. ״חזרנו, אני באמת מרגישה שהוא מבין אותי יותר ממה שאני את עצמי, את צודקת, הוא אהב אותי בתקופה שלא היינו יחד, אני מניחה שגם אני.״ חייכתי אליה. ״איך אני מאושרת לשמוע יקירתי! כשלא הייתם יחד הוא כל יום היה מביא מישהי אחרת הביתה, רציתי לקרוע אותו במכות, אבל הנה עכשיו, יש לו אותך. אני כל כך מאושרת.״ חייכה גם היא. ״חני… את חושבת שזה חסר לו? כאילו להיות עם מישהי? אני לא מרגישה מוכנה עדיין…״ גימגמתי, אני באמת לא מרגישה מוכנה, ניסיתי לשכנע את עצמי שכן אבל זה לא, אני באמת רוצה שהוא יהיה הראשון אבל אני פשוט לא מוכנה עדיין, ואני כל כך רוצה לרצות אותו. ״אני חושבת שזה חסר לו אבל הוא יחכה לך, הוא באמת אוהב אותך ואני באמת חושבת שאם את לא מוכנה אל תלחצי על עצמך כי גם הוא לא יעשה את זה..״ אמרה וליטפה את ידי, הנחתי את ראשי עלייה ועצמתי את עיניי. אלוהים כמה שהאישה הזאת מרגיעה אותי. ״בר…״ שמעתי את אביהו קורא לי, כנראה שנרדמתי, חני חייכה אליי וליטפה את שיערי. ״נלך?״ הוא שאל ואני הנהנתי, נשקתי לחני ויצאתי מחדרה, ״היא אישה מדהימה״ חייך אליי אביהו, ״אני יודעת…״ חייכתי בחזרה. ״מה קנית למעיין?״ שאלתי והוא חייך ונעצר, הוא הוציא טבעת קטנה מהכיס ואני חייכתי חיוך כל כך גדול והודיתי לאלוהים שיש לי אוזניים שיעצרו את החיוך הזה. ״נתחתן רק עוד שנתיים כשהיא תהיה בת 18׳אבל משהו סימלי שהיא תמין שאני והיא זה לנצח..״ הוא חייך אליי, הטבעת הייתה כולה מזהב אדום ויהלום קטן מעטר אותה, ״זה צא רק זה…״ הוא הוסיף, ״שיפצתי את הדירה של אמא ואבא באזור, בקרוב נעבור לגור שם, את באה לראות?״ שאל ומובן מאליו שאני באה לראות. ״שאלה בכלל?״ קרנתי מאושר.
הדירה הייתה כולה מרוהטת בגווני שמנת-לבן-אפור, החדר של אביהו ומעיין דמה לממלכה קטנה והכי שבה את ליבי החדר של התינוק הקטן שהיה צבוע כולו בשמנת ומילאו אותו רהיטי תינוקות בצבע לבן-אפור. ״זה מדהים״ חייכתי. ״את אוהבת?״ חייך, ״ברור! מאיפה הכסף?״ שאלתי, בטח כל זה עלה הון, ״אז זוכרת שעברתי מלא לפני שהתגייסתי? ואמא ואבא גם עזרו קצת… קצת הרבה.״ צחק, רואים שזה העיצוב של אביהו, זה היה פשוט מהמם. סוף סוף קצת אושר בכל התקופה המסריחה הזאת.