מה זה לאהוב ? פרק 24.

הפרק מוקדש לגילוש בנסיכה שמגיבה לי על כל פרק, אוהבת אותך ❤️
״אני בסדר, מבטיחה.״ אמרתי למעיין ואביהו בפעם המאה כבר. ״אנחנו פשוט דואגים לך.״ אמרה מעיין. ״אני אוהבת אתכם״ חיבקתי אותם. ״עליתי להתקלח ולישון..״ אמרתי-ביקשתי, ״אבל רק תשע..״ אמר אביהו, אני נעלמת לו בזמן האחרון, ״מעייני, סליחה שאני גונבת לך אותו, אבל הוא יכול לבוא לישון איתי היום?״ ביקשתי ממעיין, הייתי צריכה את אביהו לידי. ״כן בטח,״ חייכה אליי ועלתה לחדר שת אביהו. ״אתה בא?״ שאלתי את אביהו שבהה בנקודה בקיר, ״כן חיים שלי, כמה דקות אני רק מחליף בגדים.״ אמר ואני הנהנתי, כל אחד התפצל לחדר שונה.
״אני כאן,״ חייך אליי והתחפר בפוך הגדול שלי שכיסה אותנו. ״מה איתך?״ שאלתי את אביהו, הרבה זמן לא ניהלנו שיחה של אח ואחות, כמו פעם. ״לא יכלתי לבקש טוב יותר, יש לי אהבה כל כך גדולה, יחד או ילדה בדרך, הורים תומכים, את וזוהר תומכים בי, החיים שלי פשוט טובים. אבל לפעמים אני מרגיש שההריון הזה קצת גדול עליי, שאני לא אהיה מספיק טוב לילד שלי.״ התוודה בפניי, ״חיים שלי אתה תהה אבא מושלם, אתה לא שם לב, הראת לילד שלך מהי אחריות כלא השארת את מעיין להתמודד לבד עם ההריון, מהי אהבה, כי אני באמת לא מכירה אהבה גדולה יותר משל שניכם, מהי חברות, החברות שלך ושל זוהר היא לא משהו מובן מאליו, אתם כמו אחים, כאילו אזכרה הופרדתם בלידה, ואתה בן מקסים להורים שלך, אתה באמת בן אדם גדול מהחיים, ואני לא אומרת את זה כי אתה אחי הגדול, אלא כי זה מה חושבת עלייך.״ אמרתי, והוא חייך, אני פשוט מאוהבת בחיוך שלו, מאוהבת. ״מה איתך איך את?״ התעניין גם בי, ״ואו אין לי מושג, שמחה, עצובה, אין לי מושג מה אני מרגישה בכלל.״ אמרתי. ״אני חושב שאת לא אוהבת את עמרי, פשוט המחשבה שלא תוכלי להרגיש או לאהוב אותו שוב הורגת אותך״ אמר ושמתי לב שיש היגיון בדבריו ובכל זאת משהו חסר לי. ״אני חושבת שזה לא זה, זה זה שמעצם הידיעה שהוא חיה חסר לי לנצח הורגת אותח. כן יש לי אהבה אליו, אבל אני לא יודעת, אני יכולה להגיד לך בוודאות שזו לא אותה אהבה כמו שהייתה לי עם זוהר, אבל הייתה אהבה, אין ספק בכלל.״ אמרתי בטוחה בעצמי, או שלא? אביהו חייך חיוך קטן. ״מה את מחייך?״ גיחכתי, ״את משווה את זוהר לאנשים אחרים, והם לא מתעלים עליו״ הסביר. ״אני לא מבינה לאן אתה חותר,״ אני מאוד מבינה לאן הוא חותר אני פשוט מעדיפה שלא להאמין בזה, ״את עוד אוהבת אותו?״ שאל, ״לא.״ עניתי חד משמעית, ״לא נראה לי״ היססתי קצת, ״לא יודעת..״ התוודיתי, אביהו חיבק אותי, ״נדבר על זה מחר אחותי, השעה כבר שלוש ואני צריך לקום לבסיס מחר…״אמר, ״ לילה טוב אח שלי, אוהבת אותך.״ אמרתי והתחפרתי בחזהו, ״לילה טוב אחותי, אוהב יותר.״ אמר ונשק לקודקוד ראשי.
–
״אז אני לא ממש יודעת אם אני אוהבת אותו או לא, הוא מאוד עיקרי בחיים שלי, אני פשוט לא יודעת מה אני רוצה מעצמי ובטח ובטח שממנו״ סיפרתי למעיין, אנחנו במסעדת בשרים, למעיין ממש התחשק ואסור לסרב לאישה בהריון, או לסטייק(; ״אני חושבת שאת מבולבלת עקב המצב, מצד יחד עמרי שהיה משהו מאוד מרכזי בחיים שלך בתקופה האחרונה ונעלם בבת אחת מהצד שני זוהר שליווה אותך לאורך כל התקופה הזאת, ולא קיבלת את האפשרות לשכוח או להדחיק אותו.״ אמרה ונגסה בתיאבון בסטייק המונח בצלחתה, ״אני אוהבת אותו?״ שאלתי אותה, ״את אמורה לדעת, קחי לך קצת זמן לחשוב עם עצמך, לכי לים.״ הציעה והרימה ידה לתנועת ה״חשבון״. מעיין שילמה עליי כי התעקשה שהבית שלי מוציא עליה יותר מידי ופנינו כל אחת לעיסוקיה, מעיין הלכה לקנות כמה בגדים מהסיבה הפשוטה ששום בגד כבר לא עולה עליה עקב הכרס הקטנה שבאמצע גופה, ואני כעצת מעיין, הלכתי לים.
הגעתי הביתה, לקחתי איתי ספר, מגבת ובריזר, וירדתי לים.
״מה את מרגישה בר?״ שאלתי את עצמי. אני כן אוהבת את הקירבה שלו, אבל מתעקשת שאני לא רוצה אותו קרוב מידי, את כן רוצה שיהיה בסביבה שלך ובכל זאת קשה לך שהוא קרוב אבל לא שלך, מה קורה לך?. שיחת טלפון קטעה את מחשבותיי, איך לא, זוהר, חבל שלא חשבתי על עוז זהבי או משהו. ״הלו?״ עניתי פלאפון, ״איפה את? בים?״ שאל, ״כן, אתה?״ החזרתי, ״בדרך אלייך״ ענה והשיחה נותקה, יש לי מין מקום קבוע כשה בים, שהוא רק שלי, ז״א רוב הפעמים שאני מגיעה לפה הוא ריק, אז לקחתי אותו תחת חסותי. ״אין לך צבא ללכת אליו?״ שאלתי כשהיה מטרים ספורים ממני, הוא הרבה זמן לא היה בבסיס, ז״א יומיים. ״למה את פוחדת שצהל לא יסתדר בלעדיי?״ גיחך, ״אלא מה?״ צחקתי גם אני. ״יש לי שבוע אפטר, ביקשתי לאתמול וזהו והמפקד שלי האריך אותו למצטיין הקורס!״ הוא צחק והתיישב, לוגם מהבריזר שלי ומשליך את הבקבוק מלפניו, ״מה איתך קטנטונת?״ שאל, עברה בי צמרמורת קלה למשמע המילה קטנטונת, הוא נשכב על חזהו ואני על הגב ופנינו אחד אל מול השנייה, ״אבודה״ צחקתי, ״למה?״ אמר והשעין ראשו על פרק כף היד כשמרפקו נעוץ בחול, מביט בעיני, ״לא יודעת, הכל שונה כזה, כלום כבר לא אותו דבר.״ הסברתי ולא הבנתי בעצמי את ההסבר של עצמי, הבטתי הצידה וידי שיחקה בחול, ״ז״א מעיין ואביהו מצפים לילד עוד פחות מחצי שנה, אני אהיה דודה! נקלט לך?״ גיחכתי, ״עמרי מת, אתה בבסיס, מרגיש בודד קצת, אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי״ המשכתי ונזלה על פניי דמעה שמיהרתי למחות, צחקתי קצת, הרגשתי מטומטמת. ״את לא לבד, התקופה הזאת קשה לכולנו, מה אני אגיד? שאביהו מתחיל להיעלם לי, כשאמי לא אצלכם אני אצל אמא שלי ואת.. פשוט את.״ אצר ולא הבנתי למה התכוון כשדיבר עליי, ״מה אני?״ שאלתי, הוא נשכב על הגב ואני קמתי ונעצתי את סנטרי בבטנו, ״משגעת אותי, פעם קרובים פעם לא קרובים, בגללך בכיתי פעם ראשונה בגלל בחורה, בשבילך יכלתי לשכוח מסקס לתקופה ארוכה, והכל התקלקל ברגע אחד.״ לא ידעתי אם להרגיש לא נעים בגלל שבכה בגללי, להרגיש מוחמאת כי רצה לעשות ויתורים בשבילי או לכעוס על עצמי, כי הרסתי הכל. כנראה שאני בוחרת באפשרות אחרונה, אני פשוט מטומטמת. ״את יודע, לא בדיוק רציתי לעשות את מה שעשיתי, הוא שם לי סם או…״ אמרתי ומיהרתי לסתום את הפה מיד אחר כך, שטות שלא הייתי צריכה לצאת, מטומטמת פעם שנייה.
-״דוד די תעזוב אותי״ ביקשתי ומיהרתי לצאת מהמועדון, הוא ניסה לנשק אותי בכוח ואני התנגדתי, הייתי שתויה אבל פיקחת למעשים שלי, אחרי כמה דקות הוא חזר אליי עם כוס מין, ״מצטער, זה לא היה במקום״ אמר והגיש לי אותה, שתיתי את כולה, ״זה בסדר, הכל טוב״ חייכתי והרגשתי עייפות כבדה נופלת עליי עד שעצמתי את עיניי.
בוקר. ״אני מצטער, אנחנו רק התנשקנו, עני נשבע שלא עשיתי כלום, רק אחר כך קטלתי כמה טיפש אני״ דוד אמר לי ישר כשהתעוררתי ועוד לא הספקתי להבין מי נגד מי. ״תזמין לי מונית״ קמתי במהירות לכיוון הדלת.צלא אמרתי שום דבר ויצאתי החוצה.-
״מה מה מה??״ זוהר שאל, שיט, הוא שמע מה אמרתי. ״זה השמש, לא עושה לי טוב״, קמתי והתנערתי מהחול. ״בר שבי עכשיו״ הוא נהיה קצת עצבני, אוף איזה מטומטמת אני. ״מה?״ נאנחתי והתיישבתי על החול, ״מה אמרת מקודם?״ שאל, אוף הוא עצבני, אני מטומטמת, עוד משהו? ״זוהר… אל תחזיר אותי לשם גם ככה הרגשתי מגעיל עם עצמי שבועות אחר כך.״ ביקשתי, ״הוא נגע בך..? מי זה בכלל..?״ הוא שאל ושמעתי נימת דאגה בקולו, ״אני לא יודעת״ אמרתי ונזלו כמה דמעות על לחיי, ״הוא אמר שלא, אבל אני לא יודעת…״ אמרתי הוא חיבק אותי, ״אני לא רציתי שזה ייקרה, אני נשבעת!״ אמרתי ונתתי לזוהר כמה אגרופים בחזה שבטח לא הזיזו לו, ״די קטנטונת אני יודע, הכל בסדר עכשיו…״ אמר ונישק את ראשי, ״אני מצטער על ההתנהגות שלי… לא הייתי שם להקשיב לך…״ התנצל למרות שאני זאת שהייתה צריכה להתנצל בפניו.. ״מי זה?״ הוא שאל שוב, ״דוד מזרחי מבת ים, אתה מכיר?..״ שאלתי והתפללתי שלא. ״הבן שרמוטה הזה??״ הוא קפץ ממקומו ויהיו נעשו אדומות מרוב זעם, קמתי גם אני, ״זוהר, תבטיח לי שלא תסתבך…״ ביקשתי והבטתי בעיניו, הוא הביט בשלי וידעתי מה עומד לקרות, התנשקנו.
נשיקה כזאת תשוקתית ומלאת געגוע, הכי טובה שהייתה לנו, הרגשתי מגעיל בגלל עמרי ובכל זאת לא יכלתי לעצור אותה, כל כך התגעגעתי, התנתקנו והוא הביט בעיניי, ״לא הפסקתי לאהוב אותך את יודעת?״ הוא חייך, ״אני אוהבת אותך….״ אמרתי בהיסוס והוא נשק לשפתי בשנית, אספנו את הדברים שלנו ועלינו הביתה, החלטנו שעד שלא נדע בעצמנו מה קורה איתנו לא נספר על זה לאף אוד, החלטה של שנינו. ״זוהר…״ עצרתי לרגע, ״מממ?״ הוא נעצר גם כן, ״לא הבטחת לי שלא תסתבך, שלא תעשה שטויות בכל מה שנוגע לדוד..״ אמרתי והוא שתק, לא רוצה לשקר לי… ״יהיה בסדר..״ אמר ונשק לראשי, ״אני מבטיח…״ אני לא קונה את זה, משהו עומד להסתבך…