מה זה לאהוב ? פרק 21.

״אני לא מעוניינת לשמוע אותך!״ צעקתי ברחבי הפארק כשעמרי אחז בידי, ״בבקשה תני לי להסביר!״ צעק בחזרה, ״תסביר.״ אמרתי חסרת סבלנות. ״בר אני חודשיים לא ראיתי אישה״ התחיל להסביר ויצר מצב עגום עוד יותר. ״חודש וחצי״ עצרתי אותו. ״לא שלטתי בעצמי, אני מצטער .״ התנצל ולא עיניין אותי, כשבן אדם פוגע בי הוא מחוק אצלי, חוץ מכמה מקרים בודדים שאני באמת יכולה לספור על יד אחת, ליאור בינהם. ״הא אז עכשיו הכח בסדר, בוא נחזור להיות ביחד מה זה משנה שממני לא תקבל בזמן הקרוב אז תלך למישהי אחרת.״ אמרתי משלבת ידיי. ״אל תתנהגי בטיפשות.״ אמר מיואש. ״אתה התחלת.״ החזרתי. ״בר אמי באמת אוהב אותך את חייבת להאמין לי.״ אמר וליבי נצבט. ״אני לא חייבת לך שום דבר, עמרי אתה זוכר מה אמרת לי? ׳מה חשבת שאחכה לך?׳ תגיד לי אתה אם אני אמורה ליפול לרגלייך אחרי שאתה מתנצל.״ אמרתי פגועה והדמעות חנקו את גרוני. ״בר הייתי שיכור. תנסי להבין.״ אמר ונימת כעס עלתה בקולו. ״אם יש משהו שהחיים לימדו אותי זה שמעשיו של אגם שיכור הן מחשבותיו של פיקח. חיים טובים שיהיו לך עמרי, תשמור על עצמך.״ אמרתי ובאתי ללכת, הוא תפס בידי. ״אפשר חיבוק אחרון?״ שאל והורגשה העובדה שהוא ממש מתחנן לזה. התקרבתי אליו והוא נישק אותי, התגעגעתי לשפתיים הבשרניות האלה שלו, הוא מדהים. ״להתראות עמרי..״ אמרתי מתנתקת מהנשיקה שכל כך לא רציתי שתיגמר. ״אני אוהב אותך!״ צעק ברחבי הפארק ואני כבר הייתי רחוקה, לא הסתובבתי כדי שלא יחשוב ששמעתי. אוף למה כל כך קשה לי הכל בזמן באחרון?.

׳לב חופשי,
היום הלב שלי חופשי,
אין כבלים ואין עוד דאגות,
הוא נקי משקרים,
וחף מגעגוע, עירום.
לב חופשי כמו הרוח…׳

קמתי לבוקר יפה, נראיתי לעצמי יפה מתמיד. אני בדרך כלל לא אוהבת איך שאני נראית, אני נראית פשוט מידי כזה, אני לא מאמינה במשפט simply is best, אני חושבת שבכל אחד צריך להיות משהו מאוד כזה, לי אין, עד כמה שאני יודעת.
״בוקר טובבבב״ צעקתי בבית מחויכת, לבושה מכנס גינס וחולצת בית ספר שחורה, ״בוקר מצויין!״ אמר אביהו. ״מה כל השמחה?״ שאלתי, ״אני יכול לשאול אותה שאלה עלייך, והיום למעיין יש אולטרסאונד, אני אראה את הילד שלי בפעם הראשונה!״ אמר וזוהר נכנס בדלת. ״בוקר חרא.״ אמר שבוז, ״היי היי אל תהרוס לנו את השמחה!״ צעקתי. ״שתפו למה אתם שמחים אחר כך אני אבאס אתכם.״ אמר ציני, ״אני סיימתי עם עמרי לתמיד, ולאביהו ומעיין יש היום אולטרסאונד!״ חייכתי, ״איך?״ שאל זוהר והתעלם משמחתו של אביהו. ״באוטו אני יספר לך אתה לוקח אותי לבית הספר?״ שאלתי והוא הנהן. ״זוהר?״ שאלתי כשהכנתי לשלושתנו קפה, מעיין עדיין ישנה. ״אה חיים שלי״ אמר מעביר ערוץ בטלוויזיה ומגביר אותה. ״תנמיך יבן שרמוטה מעיין ישנה!״ צעק עליו אביהו והוא הנמיך. ״אתה שם לב שאתה בבית הזה יותר ממני?״ צחקתי והגשתי לו את הקפה. ״חזר לאמא שלי הסרטן, כשאני לא פה אני בבית חולים ואני מעדיף להיות פה.״ אמר. ״מה מתי הוא חזר?\" שאלתי ונגמר כל האושר של הבוקר הזה. אני לא מכירה את אמא של זוהר כל כך טוב, בתקופה שהיינו ביחד הייתי אצלו פעמים ספורות, ״שבועיים, לא שמת לב שאני פה יותר מתמיד?״ אמר ״אביהו ידע חשבתי שהוא סיפר לך״ אמר והבטתי באביהו במבט זועם, ״בואי נלך לבית הספר.״ אמר וקם לדלת. ״אביהו ביי אח שלי צלם לי את התינוק!״ אמר וחייך, איך הוא יכול לחייך? ״שאלה בכלל?״ צחק אביהו, ״ביי אח שלי אוהב אותך״ הוסיף ויצאנו מהבית.
״בוא ניסע לאמא שלך.״ אמרתי כשהגענו לבית הספר. ״יש לך בית ספר.״ קבע. ״יש לי מלא ביטולים היום והרבה זמן לא ראיתי אותה, בבקשה!״ התחננתי, הוא אף פעם לא אהב שאני מפסידה בית ספר, הוא אמר שהוא מעדיף שאני לא אבזבז את הזמן שלי אחרי צבא בלהשלים בגרויות, כמוהו. ״מה את לומדת היום?״ שאל. ״היסטוריה התבטל, לשון התבטל, ספורט התבטל…״ אמרתי ונקטעתי על ידו, ״לא שאלתי מה התבטל, שאלתי מה את לומדת.״ אמר בקרירות, הוא גם שונא שאני בבתי חולים, ושמרחמים עליו, ושאני מפסידה בית ספר, והכל התחבר לבקשה שלי היום. ״זוהר נו כבר!״ כעסתי. אני לא ילדה קטנה. הוא נאנח והתחיל לנסוע. ״את יודעת שאני שונא שמרחמים עליי״ אמר כשנסענו, ״מי מרחם עלייך טמבל, אני פה בשבילך כיא תה צריך מישהו לעבור איתו את זה אם הייתי מרחמת עלייך עכשיו הייתי מנשקת לך את הרגליים, תפסיק להתנהג כמו תינוק.״ אמרתי והוא התסכל עליי. ״תסתכל על הכביש.״ אמרתי מביטה קדימה לא פוזלת אליו. ״ושאת בבתי חולים״ אמר, מחפש סיבות להוכיח שהוא צודק ולא הייתי צריכה לבוא איתו. ״תצטרך להתמודד, בתקופה הבאה אני אהיה בבתי חולין הרבה, אמא שלך ומעיין, ודי כבר לחפש סיבות למה אני טועה, באתי וזהו אל תעצבן אותי.״ הוא גיחך. שתקנו.
״מה קרה עם עמרי?״ שאל מנסה לפתח שיחה. סיפרתי לו את כל מה שהיה בפארק חוץ מהנשיקה, אני לא שלמה עם מה שהיה שם אז העדפתי לשמור לעצמי. ״גאה בך קטנטונת״ אמר והניח ידו על ירכי. ״מה הסיפור עם הדר?״ שאלתי, באמת לא הבנתי מה קרה שם. ״נפרדתי ממנה כבר אבל לא יודע הרגיש לי שהיא ממש אוהבת אותי, ולא היה לי נעים. כשזה קרה ראיתי שהיא מחזיקה את הדמעות, היא נישקה אותי ורצתה שנשכב, אבל עצרתי אותה. הרגיש לי שאם זה ייקרה אני סתם מנצל אותה.״ סיפר וברמת שמחתי שהוא הגיע לתובנות האלה לבד. ״השתנת״ חייכתי. ״נכון?״ חייך גם הוא, ״זוהר של פעם היה מזיין אותה ובורח. למי אכפת מהרגשות שלה.״ אמר משווה בין זוהר ׳של פעם׳ לזוהר של ׳היום׳. השכנתי את ראשי את כתפו וקמתי מיד, מעיין סימן להסכמה כזה.
״הגענו, היא נראית נורא, אל תסתכלי עליי מוזר, והיא קולטת רחמים אז תשתדלי בלי.״ אמר ואני הנהנתי. לקראת הכנסייה לחדרה אחזתי בידו, ״קצת מפחיד אותי פתאום.״ אמרתי והוא שלח לי מבט חיוך של ׳הכל בסדר׳.
״חניייי״ חייכתי אליה, היא באמת הייתה נראית נורא, מחוברת לכל המכשירים האלה, רזה וחיוורת. ״ברוש יקרה שלי, מה את עושה פה?״ חייכה ונישקה אותי. ״אמרתי לה שהיא לא צריכה לבוא….״ אמר זוהר וצחק. ״לך תביא לנו לשתות משהו קח כסף מהארנק שלי.״ סיננתי אותו, רציתי להישאר איתה לבד. זוהר לא ענה ויצא מהחדר. ״ברוש״ קראה אליי חני, החזקתי בידה, ״תשמרי על זוהר, אני מרגישה שהפעם אני לא אנצח״ ביקשה ממני וליבי נצבט. ״אל תדברי שטויות! את חזקה ותהיי פה לראות את הנכדים והנינים שלך, את חייבת…״ אמרתי ברכות. ״אני כבר עייפה מהמרדף הזה, תשמרי עליו?״ אמרה ועיניי דמעו. ״הוא אוהב אותך את יודעת. הוא אף פעם לא התגבר עלייך.״ אמרה ואיבדתי את עצמי לרגע. ״כבר לא, אבוד בנינו.״ אמרתי ולא ידעתי מה אני מרגישה. ״לא זה לא, אבל תני לו זמן זה יבוא ממנו, תאמיני לי אני קוראת את הבן שלי.״ אמרה ואני חייכתי והנחתי את ראשי עליה והיא ליטפה אותי. ״נסטי לבר וספרייט לאמא״ חזר זוהר ונשק לראשה של אימו. ״תודה יפה שלי״ חייכה אליו חני. ״מאמא, איך את מרגישה?״ שאל, ״טוב מתמיד בן שלי,״ אמרה וידעתי שהיא משקרת, ״אבל גם אם לא אצא מזה, תדע שאני אוהבת אותך, יותר מהחיים שלי״ אמרה וזוהר מחה דמעה מעיניו. ״אל תדברי שטויות, תצאי מזה כאילו את פנתרה בת 16!״ אמר וצחקנו.
״סליחה?״ קטעה את שיחתנו האחות, ״נגמרו שעות הביקורים, אני צריכה לערוך כמה בדיקות.״ חייכנו לחני ונפרדנו ממנה. ״אמא שלך אישה מדהימה, תעדכן אותי בכל מה שקורה לה אל תשכח!״ אמרתי והוא חייך. ״בואי נתקשר לאביהו, נראה מה קורה עם האולטסאונד. נשנה אווירה.״ אמר והסכמתי. ״הוא מדהים!״ צער אביהו לטלפון. ״זאת היא!״ צעקה מעיין. ״מה זה משנה היא או הוא, הוא מושלם, אני מאוהב!!!״ אמר וצחקנו. ״מתח תדעו אם זה בן או בת?״ שאלתי, ״עוד חודשיים בעזרת ה׳, בר את לא מבינה איך אני מתרגש, בבית נראה לכם את התמונות איל הוא יפה!״ אמר ואביהו נשמע שהוא מחייך. ״היא!״ צעקה מעיין, ״הם! מה זה משנה בר את לא מבינה בכלל, זוהר אתה רואה אותו או אותה אתה מתאהב!״ צחקנו והשיחה נותקה. ״את רעבה?״ שאל זוהר למשמע הבטן שלי, ״פחדתי שלא תשאל.״ אמרתי וקפצתי מהאוטו כשהחנה אותו מול ארומה. ״משוגעת.״ אמר והתקדם לעבר בית הקפה. ״אני רוצה שקשוקה ומיץ תפוזים״ אמרתי למלצרית, ״פעמיים״ חייך זוהר.
״התגעגעתי לשטויות שלנו.״ אמר זוהר כשסיימנו לאכול, ״נשבעת שגם אני״ חייכתי אליו ״ומה אתה משלם עליי טמבל״ צחקתי, ״אוף תשתקי כבר״ צחק גם הוא.
באמת התגעגעתי אליו, תודה לאל שחזרנו להיות כמו פעם.